תביעת פיטורין נגד ישיבה שהעתיקה מקומה למקום רחוק

שאלה:

לכבוד הרב

ישיבה שנשתנה מקומו למקום רחוק מן העיר כערך 45 מינוט, ומגי"ש אחד אמר שקשה לו הדרך והלך לו מן הישיבה,
ועכשיו תובע כל שכרו, כדין מי שנפטר מעבודתו באמצע היום. (מבקש כל השכר כדין אוכלסא דמחוזא שאין מרוויח מהבטילה)

והשאלה הוא האם חייב הישיבה לשלם לו כיון שנשתנה מקום העבודה, או פטור מלשלם כיון שהמגי"ש הוא עצמו פטר את עצמו מן העבודה ומצד הישיבה עדיין מוכנים ליתן לו עבודה ולהוסיף לו על טורח הדרך, אלא שהוא אינו רוצה.

השאלה נוגע לנו עכשיו הלכה למעשה
יישר כח למפרע

תשובה:

שלום וברכה,

ישיבה שעברה מקום וקשה למג"ש להגיע לישיבה הישיבה לא צריכה לשלם לו משכורת עד סוף השנה, ואין לזה דין של ביטל פועל באמצע היום.

בהצלחה.

מקורות:

מבואר בשו"ע חו"מ סימן שלה סעיף א, השוכר את הפועל והסתיימה העבודה באמצע היום, [וה"ה אם פיטר אותו באמצע היום] חייב לשלם לו את כל שכרו עד סוף היום כפועל בטל ואם אין לו הנאה מביטולו חייב לשלם לו את כל שכרו. ויכול המעביד לתת לו עבודה חלופית עד סוף היום אבל לא מלאכה קשה מהראשונה. וי"א שאם מוסיף לו בשכרו יכול לתת לו אפילו מלאכה קשה הימנה.

עוד מבואר בשו"ע ריש סימן שלג שאם פיטר פועל אחרי שהתחיל במלאכה חייב לשלם לו עד סוף היום, ואם נאנס בעל הבית פטור מלשלם לו על מה שביטלו ממלאכתו.

ולפ"ז בנדון דידן הישיבה שהעתיקה מקומה למקום רחוק, בפשטות נחשב לאונס מצד בעל הבית כיון שהישיבה הייתה מוכרחת לעבור מקום מסיבות שונות, ולכן גם אם נחשיב את הדבר כביטל את הפועל ממלאכתו אם נעשה מחמת אונס פטור בעל הבית.

גם אם נאמר שאין זה אונס שהישיבה עברה מקום, ונחשיבו שהישיבה הכריחה את המג"ש לעזוב, הרי מבואר שי"א שיכול בעל הבית לתת לו עבודה קשה עם תוספת שכר, ולכן כשהישיבה מציעה למג"ש תוספת שכר על טלטול הדרכים, דינו לכה"פ כנותן לו עבודה קשה עם תוספת שכר, ויכול המעביד לומר קי"ל כוותיה ואם המג"ש מסרב להמשיך הרי זה נחשב שעזב מעצמו.