שאלה:
שלום וברכה,
יש שתי הלכות בקיצור שולחן ארוך של הרב יצחק יוסף שלכאורה "סותרות" זו את זו – והנה הן :
סימן ב – טז) מדת חסידות להקפיד ללכת בכיפה גדולה המכסה את כל הראש, או רובו. ומכל מקום מותר מן הדין ללכת בכיפה קטנה שעל הראש, אף שאינה מכסה את רוב הראש, ובלבד שתהיה נראית היטב מכל צידי הראש הן מלפנים והן מאחור. אולם בשעת קריאת שמע ותפלה וברכת המזון, ראוי להקפיד [היכא דאפשר] לחבוש כובע, או לכל הפחות כיפה המכסה את רוב הראש. [שארית יוסף ח"א עמוד כג, ילקו"י על הל' השכמת הבוקר עמוד רלו]
ועוד :
סימן צא – ז) בתפלת שמונה עשרה של מנחה, או בשעת קריאת שמע ותפלה של ערבית, שמקבל עליו עול מלכות שמים, אין נכון להסיר הכובע או המגבעת ולהתפלל בכיפה שעל ראשו בלבד. ולא עוד אלא שנראה כחוצפא כלפי שמיא. אלא יתפלל עם הכובע והמגבעת, משום הכון לקראת אלהיך ישראל. וכל שכן בברכת המזון, שראוי ונכון ללבוש כובע או מגבעת לראשו, וכמו שאמרו בברכות (נא.) שצריך עיטוף בברכת המזון. וההולך תמיד עם כיפה בלבד, יזהר שתהיה הכיפה מכסה את רוב הראש, ואז יוכל לקרוא קריאת שמע ולהתפלל בכיפה. [ושלא לצורך תפילה א"צ שהכיפה תכסה את רוב הראש]
איך ליישב את הסתירה הזאתי ?
[אם כן ואיך מודדים את הכיפה האמור כאן ?]
תודה מראש !
תשובה:
אין כל סתירה. הוא רק כתב שמי שאין לו כובע, בקהילתו לא נוהגים בחבישת כובע כלל, וממילא אינו יכול להחמיר כנ"ל לחבוש כובע בתפילה ובקריאת שמע, בהכרח יש לו להזהר שכיפתו תהיה גדולה ומכסה את רוב הראש, כי אחרת מה יעשה בשעת התפילה? וכי ילבש טלית במנחה וערבית?
