שאלה:
שלום כבוד הרב
יש לי שאלה לשאול אותך –
אכן בתפילת עמידה של ט' באב מוסיפים את נחם "נחם ה' אלהינו את אבלי ציון ואת אבלי ירושלים, ואת העיר האבלה והחֳרבה והבזויה והשוממה"
שכן אין לתפילת זאת חוסר הכרה במציאות. ומצד שני יש טענה שאומרת שהצום והתפילה רלוונטים היום יותר מאי פעם.
אז מה נכון? איזה טענה צודקת?
תשובה:
שלום וברכה
זו אכן שאלה שמתעוררת כל שנה מחדש, ובעיני התשובה פשוטה:
ראשית ננתח את המצב שהוא אכן מורכב. מצד אחד, עם ישראל אכן חופשי היום לשבת בכל חלקי הארץ, לפתח אותה ולהתיישב בה ולכונן בה חיים יפים, והדבר הזה אכן נעשה, לומר שהארץ מבלי בניה אינו נכון. מצד שני, אם מדברים על החורבן הרוחני של ירושלים, אז אדרבה, בזמן שהעם היהודי עצמו מכונן בה חיים חילוניים, מופעי פריצות, חקיקה חילונית שמנוגדת לדת, כל זה מרחק שני קילומטרים או שלושה בקו אוירי מהר הבית, זה חילול ה' וחורבן מאין כמותו. החושך הזה,ף החורבן הרוחני והסתר הפנים הנורא, בו הדת מושפלת ומצויה במלחמת השרדות מתמדת בפרהסיה של המדינה, והסטטוס קוו המינמלי מכורסם כל הזמן, זה עצמו סיבה לתשעה באב גדול. לכן, גם הניסוח המדוייק של התפילה הזו אינו תואם לגמרי את המציאות, ש כן פיזית היא לא שוממה מבלי בניה אלא בניה שוממים בלעדיה… כיון שהרעיון הבסיסי והעקרוני קיים ביתר שאת, עדיין אנחנו אומרים אותה ומתענים ומתחננים לגאולה השלמה.
כמו כן, יש לזכור שמה שאנחנו אומרים אינו סות למציאות, פשוט שכחנו היכן היא ירושלים… גם היום רוב רובה של ירושלים המקראית וזו של ימי בית המקדש השני, עדיין בידי הערבים ואין לנו יכולת להשתכן בה. פיתחנו עיר גדולה ויפה סביבותיה, אבל ירושלים אינה בידינו.
שנזכה לגאולה שלמה, גשמית ורוחנית כאחד!
