תרומות – לחץ כאן

ממזרים וחללים

שאלה:

שלום לכבוד הרב, רציתי לשאול ,1, מה הם החייבי כריתות שיוצאי חלציהן ממזרים? 2, מה הם האופנים שכהן נהפך לחלל ואין בו ובילדיו דינים של כהן שאסור בגרושה ועוד? 3,חוץ מגרושה למי הכהן נאסר? תודה רבה!

תשובה:

שלום רב,

א. חייבי כריתות או איסורי ערווה שצאצאיהן הם ממזרים: אשת איש שהרתה ליהודי אחר. אמו, אחותו, כלתו, אשת אחיו בין בחייו ובין במותו אם השאיר אחריו ילדים. אחות אשתו בחייה.

ב. כהן בעצמו אינו נהפך לחלל לעולם עד יום מותו. אלא שאם הוליד ילדים מאישה שאסורה לו בגלל היותו כהן, ילדיו הם חללים. כלומר, בניו אינם ככהנים יכולים להינשא לגרושה וכד'. אולם החללות נשארת, ולכן בנותיו של אותו כהן או של ילדיו אסורות לכהן. בנות החלל שנישאו לישראל ילדיהם כשרים לגמרי.

ג. גרושה, גיורת, ובכלל זה אם אמה הרתה בעודה גויה, (אם שני הוריה גרים לכתחילה לא תנשא לכהן, ואם נשאה לא תצא). אישה שנבעלה לאדם שאסור לה, כמו פסולי קהל ממזר וכד', או שנבעלה לגוי.

מקורות:

רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק טו: הלכה א] אי זהו ממזר האמור בתורה זה הבא מערוה מן העריות חוץ מן הנדה שהבן ממנה פגום ואינו ממזר אבל הבא על שאר העריות בין באונס בין ברצון בין בזדון בין בשגגה הולד ממזר ואחד זכרים ואחד נקבות אסורין לעולם שנאמר גם דור עשירי כלומר לעולם. הלכה ב] אחד ממזר שנשא ישראלית או ישראלי שנשא ממזרת כיון שבעלו אחר הקידושין לוקין קידש ולא בעל אינו לוקה בעל ולא קידש אינן לוקין משום ממזרות שאין לך בכל חייבי לאוין מי שלוקה על בעילה בלא קידושין אלא כהן גדול באלמנה כמו שיתבאר המחזיר גרושתו משנשאת הולד כשר שהרי אינה ערוה.

רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק יט: הלכה א] אי זו היא חללה זו שנולדה מאיסור כהונה וכן אחת מן הנשים האסורות לכהונה שנבעלה לכהן נתחללה אבל הכהן עצמו שעבר העבירה לא נתחלל. הלכה ב] ובין שנבעלה באונס או בשגגה [בין כדרכה בין שלא כדרכה] משהערה בה נתחללה והוא שיהיה כהן בן תשע שנים ויום אחד ומעלה ותהיה זו האסורה לו בת שלש שנים ויום אחד ומעלה. הלכה ג] כיצד כהן בן תשע שנים ויום אחד שבא על הגרושה או על הזונה וכהן גדול שבא עליהן או על האלמנה או שנשא בעולה ובא עליה הרי אלו נתחללו לעולם ואם הוליד ממנה בן בין זה שחללה בין כהן אחר הולד חלל אבל כהן שקידש אשה מאיסורי כהונה ונתאלמנה או נתגרשה מן האירוסין לא נתחללה ואם נשאת אף על פי שלא נבעלה נתחללה שכל נשואה בחזקת בעולה היא אף ע"פ שנמצאת בתולה. הלכה ד] כהן גדול שנשא בוגרת או מוכת עץ לא חיללה וכן אם בעל בעולה בלא נישואין לא חיללה. הלכה ה] כהן הבא על ערוה מן העריות חוץ מנדה או על אחת מחייבי לאוין השוין בכל עשה אותה זונה כמו שביארנו חזר ובא עליה ביאה שנייה בין הוא בין כהן אחר נעשית חללה וזרעו ממנה חללים לפיכך כהן שבא על זקוקה ליבם ונתעברה מביאה ראשונה הולד כשר לפי שאינה מאיסורי כהונה ונעשית זונה חזר ובא עליה ביאה שנייה נתעברה וילדה היא חללה וולדה חלל לפי שהוא מאיסורי כהונה. הלכה ו] וכן כהן הבא על הגיורת והמשוחררת חללה וזרעו ממנה חללים כהן הבא על הנדה הולד כשר ואינו חלל שאין איסור הנדה מיוחד בכהנים אלא שוה בכל. הלכה ז] כהן שנשא גרושה מעוברת בין ממנו בין מאחר וילדה כשהיא חללה הולד כשר שהרי לא בא מטיפת עבירה. הלכה ח] כבר ביארנו שהחלוצה אסורה לכהן מדבריהם לפיכך כהן שבא על החלוצה הרי זו חללה וזרעה מכהן חללים והכל מדבריהן אבל כהן שבא על אחת מהשניות היא כשירה וזרעו ממנה כשרים שאיסור השניות איסור השוה בכל הוא ואינו מיוחד בכהנים. הלכה ט] כהן שבא על ספק זונה כגון ספק גיורת או משוחררת או שבא על ספק גרושה וכן כהן גדול שבא על ספק אלמנה הרי זו ספק חללה וולדה ספק חלל. הלכה הלכה י] נמצאו החללים שלשה חלל מן התורה וחלל מדבריהם וספק חלל וכל ספק חלל נותנין עליו חומרי כהנים וחומרי ישראל אינו אוכל בתרומה ולא מטמא למתים ונושא אשה הראויה לכהן ואם אכל או נטמא או נשא גרושה מכין אותו מכת מרדות והוא הדין בחלל של דבריהם אבל חלל של תורה הודאי הרי הוא כזר ונושא גרושה ומטמא למתים שנאמר אמור אל הכהנים בני אהרן אע"פ שהם בני אהרן עד שיהיו בכיהונם. הלכה יא] כהן זכר שהוא אסור לישא זונה וחללה אסור בגיורת ומשוחררת שהיא כזונה כמו שביארנו אבל הכהנת מותרת להנשא לחלל ולגר ולמשוחרר שלא הוזהרו כשרות להנשא לפסולין שנאמר בני אהרן ולא בנות אהרן נמצא הגר מותר לישא ממזרת ולישא כהנת. יז] כל משפחות בחזקת כשרות ומותר לישא מהן לכתחלה ואע"פ כן אם ראית שתי משפחות שמתגרות זו בזו תמיד או ראית משפחה שהיא בעלת מצה ומריבה תמיד או ראית איש שהוא מרבה מריבה עם הכל ועז פנים ביותר חוששין להן וראוי להתרחק מהן שאלו סימני פסלות הם וכן הפוסל את אחרים תמיד כגון שנותן שמץ במשפחות או ביחידים ואומר עליהן שהן ממזרים חוששין לו שמא ממזר הוא ואם אמר להן שהם עבדים חוששין לו שמא עבד הוא שכל הפוסל במומו פוסל וכן כל מי שיש בו עזות פנים או אכזריות ושונא את הבריות ואינו גומל להם חסד חוששין לו ביותר שמא גבעוני הוא שסימני ישראל האומה הקדושה ביישנין רחמנים וגומלי חסדים ובגבעונים הוא אומר והגבעונים לא מבני ישראל המה לפי שהעיזו פניהם ולא נתפייסו ולא רחמו על בני שאול ולא גמלו לישראל חסד למחול לבני מלכם והם עשו עמהם חסד והחיום בתחלה.

 

 

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל