שאלה:
שלום וברכה.
הרמבם כתב בהל' דעות: א,ד:
הדרך הישרה היא מדה בינונית שבכל דעה ודעה מכל הדעות שיש לו לאדם. והיא הדעה שהיא רחוקה משתי הקצוות ריחוק שוה ואינה קרובה לא לזו ולא לזו. כיצד?… לא יתאוה אלא לדברים שהגוף צריך להן ואי אפשר להיות בזולתן כענין שנאמר "צדיק אוכל לשובע נפשו". וכן לא יהיה עמל בעסקו אלא להשיג דבר שצריך לו לחיי שעה כענין שנאמר "טוב מעט לצדיק". ובה"ו כתב שזו מצוות עשה: "ומצווין אנו ללכת בדרכים האלו הבינונים והם הדרכים הטובים והישרים שנאמר "והלכת בדרכיו".
כת"ח אשאל: 1. האם מי שאוכל שוקולדחטיף עובר על מ"ע מדאורייתא של והלכת בדרכיו, שהרי אפשר לחיות בזולתו והוא גם לא בריא? 2. וכן האם מי שמשקיע בעסקו ומרוויח יותר מכדי סיפוקו עובר על מצות עשה מדאורייתא?
אשמח להוכחותמקורות, תודה וברוכים תהיו!
תשובה:
שלום וברכה
יש כמה וכמה מצוות שענינן מידות ושורשן בנושא של והלכת בדרכיו, שאין להן גדר מדוייק, וממילא גם לא ניתן לומר שבמעשה פלוני או אלמוני יש ביטול עשה. הרי ההליכה בדרכי ה' מה הוא רחום אף אתה, אין לה גדר מדוייק, לא ניתן לומר כמה ק"ג רחמים אדם חייב שיהיו מונחים על ליבו כדי שיקיים מצוה זו, אלא שו הדרכה כללית בעבודת ה', שאדם יעמול וישתדל וישאף להדמות לבוראו בענינים אלו ובתכונות אלו ככל שניתן, יחמול וירחם, וינהג בצניעות ובהסתפקות וכוון ליבו לאביו שבשמים. אבל אי אפשר לומר שאדם שכעס עבר איסור תורה זה, או אדם שהלך פעם אחר תאווה מותרת עבר באיסור זה. אלא שכך צריך להיות הכיוון הכללי של האדם, ולמעשה זו עבודת חיים… שהרי מדובר בדרגה גבוהה מאוד.
