כיצד קובעים כמה שעות להקדיש לשינה?

בס"ד

מאמר השבוע עוסק בשאלה כמה שעות יש להקדיש לשינה? האם שינה הוא דבר חיובי? או שמא אדם שהמונע שינה מעיניו ועוסק בתורה הוא דבר חיובי? מי יקבל יותר שכר, אדם שישן כנדרש או אדם הלומד וישן פחות ממה שנדרש? כמה שעות שינה באמת נדרשות לאדם? ומהיכן הדבר נלמד? באיזה תקופות מוטל על האדם ללמוד בלילה? ומתי פטור מכך? מהו הרמז 'אז ינוח לי' סימן שצריך לישון 8 שעות? או שמא סימן שצריך לישון רק 4 שעות? האם גם מבוגר זקוק לאותה כמות של שעות שזקוק לה צעיר? איזה שינה מגונה? ועל איזה שינה לא יתבע האדם? מהו מנוחה ומהו עצלות? האם עודף שינה בריא לאדם? האם ראוי לקום מוקדם ולנמנם בתפילה מעט? בשאלות אלו ועוד עוסק מאמרנו השבוע.

 

כיצד קובעים כמה שעות להקדיש לשינה?

האם השינה היא דבר חיובי?

רש"י (כח יא) בפרשה מביא שיעקב אבינו לא נשכב לישון על מיטתו במשך 14 שנה כשעסק בתורה בבית עבר.

מאמרי חז"ל רבים נאמרו בשבח תלמידי חכמים המונעים את עצמם מהשינה כדי לעסוק בתורה:

המשנה (אבות פ"ו מ"ה) מונה את מיעוט השינה כאחד מקניני התורה.

הגמרא (חגיגה יד. ע"פ רבינו חננאל) אומר שתלמידי חכמים המונעים את עצמם משינה בעולם הזה, זוכים שהקב"ה מגלה להם סוד בעולם הבא. ובדומה דורשת הגמרא (ב"ב י.) מהפסוק (תהלים יז טו): 'אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ אֶשְׂבְּעָה בְהָקִיץ תְּמוּנָתֶךָ', כי אלו תלמידי חכמים המנדנדים שינה מעיניהם בעולם הזה והקב"ה משביעם מזיו השכינה לעולם הבא. מהפסוק (תהלים קכז ב): 'כֵּן יִתֵּן לִידִידוֹ שֵׁנָא', דורשת הגמרא  (יומא עז. כתובות סב.) כי אף נשותיהם של תלמידים חכמים המנדנדים שינה מעיניהם כשהם מחכות לבעליהם בעולם הזה, זוכות לחיי עולם הבא.

וכך גם נפסק בשולחן ערוך (יו"ד סי' רמו סעיף כא): 'אין דברי התורה מתקיימים במי שמתרפה עצמו עליהם, ולא בלומדים מתוך עידון ומתוך אכילה ושתייה, אלא במי שממית עצמו עליה ומצער גופו תמיד, ולא יתן שינה לעיניו ותנומה לעפעפיו'. הרי שרק מי שמונע שינה ותנומה מעצמו זוכה שדברי התורה יתקיימו בו.

והשאלה הנשאלת היא האמנם, האם באמת הדרך הנכונה והראויה לעבוד את השם כשהוא עייף ונטול שינה, תוך ניצול הזמן ללימוד תורה?

מעלת השינה

בפרקי דרבי אליעזר (פי"ב) נאמר: 'אדם שוכב וישן, והוא מזונו ורפואתו וחיים לו ומנוחה לו שנאמר ישנתי אז ינוח לי'.

וכתב הרמב"ם (דעות פ"ד ה"א): 'הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא, שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה, לפיכך צריך להרחיק אדם עצמו מדברים המאבדים את הגוף, ולהנהיג עצמו בדברים המברים והמחלימים'. ובין הדברים שהרמב"ם מונה שמחזקים את הגוף, הוא מונה 8 שעות שינה ביממה.

כך גם נאמר בגמרא (גיטין ע. ע"פ רש"י) ששינה הוא מהדברים שאם מרבים בהם יותר מדי הוא קשה לאדם, אך בשיעור מועט ומאוזן הוא יפה וטוב לגוף אדם.

עוד כתב הרמב"ם (דעות פ"ג ה"ג): 'ואפילו בשעה שהוא ישן, אם ישן לדעת כדי שתנוח דעתו עליו, וינוח גופו כדי שלא יחלה, ולא יוכל לעבוד את ה' והוא חולה, נמצאת שינה שלו עבודה למקום ברוך הוא. ועל ענין זה צוו חכמים ואמרו וכל מעשיך יהיו לשם שמים. והוא שאמר שלמה בחכמתו (משלי ג ו) 'בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ'.

בדומה כתב הראבי"ה (הובא בהג' אשרי סוכה פ"ב סי' י) שהעוסק במצוה פטור מהסוכה אף בשעה שהוא ישן, כיון שגם שינתו מצוה, שבכך יוכל לעסוק במצוה למחרת טוב יותר.

ע"פ הדברים הללו כתב הט"ז (אה"ע סי' כה סק"א) שגם אדם שאוכל וישן היטב כדי שיהיה לו כח לעבוד את השם, מקבל שכר כמו מי שמתענה. ובכך מבאר את הפסוק (תהלים קכז ב): 'שָׁוְא לָכֶם מַשְׁכִּימֵי קוּם מְאַחֲרֵי שֶׁבֶת אֹכְלֵי לֶחֶם הָעֲצָבִים כֵּן יִתֵּן לִידִידוֹ שֵׁנָא', כלומר שיש תלמידי חכמים הלומדים הרבה תורה בכך שהם ערים בלילות, ומונעים מעצמם שינה, ובכך יש להם זמן נוסף ללמוד תורה, ויש תלמידי חכמים הישנים את כל שעות השינה הנצרכות לגוף ובכך יש להם כח חזק וזריזות לב לעסוק בתורה, ואותו שישן היטב מספיק בשעה אחת כשהוא ערני מה שחברו מספיק בשעתיים, ולכן שכרם שווה. ועל כך אמר דוד המלך בתהילים 'שָׁוְא לָכֶם מַשְׁכִּימֵי קוּם מְאַחֲרֵי שֶׁבֶת אֹכְלֵי לֶחֶם הָעֲצָבִים' כלומר אתם ממעטים לשוא בשעות השינה מתאמצים לקום מוקדם בבוקר, ומאחרים לשבת בבית המדרש בלילות, שהרי 'כֵּן יִתֵּן לִידִידוֹ שֵׁנָא' מי שישן הרבה כדי שיחזק את מוחו שיהיה צלול ללימוד התורה, הבורא יתן לו את חלקו בתורה כמו אותו שממעט בשינה ומצטער את עצמו. ומסיים הט"ז: 'כי הכל הולך אחר המחשבה דכל לבבות דורש ה".

הציץ אליעזר (הקדמת חלק כ) ביאר בכך את מה שאנו אומרים בברכת אהבת עולם: 'על כן ה' אלקינו בשכבנו ובקומנו נשיח בחוקיך', שגם השיכבה מטרתה כדי לחזק את כוחנו בקומנו לעסוק בתור בתורה בזריזות ובצלילות הדעת.

המדרש שמואל והתוספות יום טוב (אבות פ"ג מ"ד) פירשו שהאמור במשנה (שם) שהנעור בלילה מתחייב בנפשו, הוא מכיון שהלילה נברא לשינה כדי לאגור כח, והוא אינו מנצלו נכון, ולמחרת אינו יכול לעסוק כראוי בתורה.

האיזון הנכון

המדרש (בראשית רבה פ"ט סי' ו) עומד על הסתירה בין הדברים שמחד חכמים מגנים את השינה, ומצד שני משבחים אותה. וכך מובא שם, רבי שמעון בן אלעזר דרש את הפסוק (בראשית א לא) 'וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד' זה השינה. אולם תמה על כך, וכי השינה טובה מאד, והרי אמרו חכמים (סנהדרין עא: וברש"י) שיין ושינה הוא טוב לרשעים וטוב לעולם, ואילו לצדיקים הוא רע להם ורע לעולם, כיון שאילו היו עוסקים בתורה במקום לישון או להשתכר היתה התורה מגינה על הדור ומבטלת פורענות הבאה לעולם. ואם כן כיצד ניתן לומר על השינה כי היא טובה, ומשיבה המדרש כשהאדם ישן מעט, הרי הוא עומד ויגע בתורה הרבה.

מהדברים עולה כי אמנם ריבוי השינה מגונה, אך נצרך איזון, וגם הפחתת השינה מעבר לנצרך אינה רצויה. ומשכך צריך לברר לכמה שעות שינה זקוק האדם?

כמה שעות לישון?

הרמב"ם (דעות פ"ד) מונה את הדברים שהנצרכים לאדם שיקפיד עליהם כדי שיוכל לעבוד כראוי את השם, ושם (ה"ד) כותב שדי לאדם לישון 8 שעות. ויהיו בסוף הלילה, ויעמוד ממיטתו קודם שתעלה השמש.

המעשה רקח (דעות פ"ד ה"ד) הקשה על הרמב"ם שבחז"ל מבואר שאדם זקוק ל7 שעות שינה. ותירץ שהרמב"ם דקדק בלשונו וכתב שדי לו לאדם, כלומר האדם הזקוק לשינה מרובה אינו זקוק יותר מאשר 8 שעות, אך יש היכולים להסתפק בפחות.

המעשה רקח לא ביאר היכן מצא בחז"ל שדי ב7 שעות שינה, אך נביא מספר מקורות ודעות לשעות שינה שונות, בחז"ל ובפוסקים:

התוספות (עירובין סה. ד"ה אלא) כתבו על דברי הגמרא (שם) שלא נברא הלילה אלא לשינה, היינו בלילי תמוז. והמגן אברהם (הקדמה לסי' רלח) מבאר כוונתו שעל אדם לישון כל השנה כפי כמות הזמן של לילה בתקופת תמוז.

בארץ ישראל ובבבל בתקופת תמוז (סוף חודש יוני) עלות השחר הוא מעט לאחר 4:00 והשקיעה היא מספר דקות לפני 20:00. כך יוצא שבארץ ישראל ובבבל לדעת הגאונים יש כ8 שעות מצאת הכוכבים עד עלות השחר. ואילו לדעת רבינו תם יש כ7 שעות מצאת הכוכבים עד עלות השחר. רבי צדוק הכהן מלובלין (צדקת הצדיק אות כד) שע"פ חשבון זה פסק הרמב"ם שישן 8 שעות.

עוד כותב רבי צדוק הכהן מלובלין (צדקת הצדיק אות כד) שבגמרא (ברכות ג.) מבואר שהלילה מחולק ל3 אשמורות, כל אחד של 4 שעות. ומשמע שם שאדם הולך לישון בסוף האשמורת הראשונה. לדעה אחת בגמרא האדם מתעורר בתחילת האשמורת השלישית, הרי שמתוך 12 שעות הלילה ישן 4 שעות. ואילו לדעה אחרת בגמרא מתעורר בסוף המשמר השלישי הרי שישן 8 שעות. וכך פוסק הרמב"ם.

היעב"ץ (בסידורו ק"ש על המטה חשבון ק' ברכות אות ז) כתב שאף שאמרו שצריך 8 שעות, לאדם בריא די ב6 שעות, והדבר תלוי כיצד יתרגל בנעוריו, כי ההרגל טבע שני, ואם יתרגל להסתפק ב6 שעות די בכך.

המהר"ם שיק (או"ח סי' א ד"ה ולי) כתב שבספרים כתבו שצריך לישון לפחות 4 שעות או יותר, כל אחד לפי כוחו, אך מי שלומד תורה בלילה בזמן זה, אינו נחשב שהוא מחוייב במצות תלמוד תורה בזמן זה. וע"פ דברים אלו חידש חידוש גדול שמי שער כל הלילה לדעתו יכול לברך ברכת התורה שוב, אף שעסק בתורה כל הלילה, שהרי בשעות האחרונות שהוא היה אמור לישון היה זה לימוד שאינו מחוייב בו, והרי הוא מפסיק בין הלימוד של אתמול ללימוד החדש של היום. ואף שרוב הפוסקים לא קיבלו את חידושו, ניתן ללמוד מכאן את היחס הנכון לשעות השינה שבהם אין האדם מחוייב במצות לימוד תורה.

הבן איש חי (שנה א' פרשת וישלח אות א) כותב שצריך לפחות 6 שעות שינה, ולכן ישן 6 שעות ובזה יצא חובת השתדלות בבריאות גופו, אך מכיון שחייב גם להשתדל בבריאות נפשו, יקפיד לא לישון יותר אלא לעסוק בתורה, ובכך יזכה לבריאות נפשית. אולם ניתן בלילות מיוחדים כגון ליל שישי או ערב ראש חודש, לילות חודש אלול ועשרת ימי תשובה, למעט אף מ6 שעות שינה ולדאוג ביתר שאת לבריאות הנפש, ומבטיח לו הבן איש חי שיהיה סמוך ובטוח שלא יחסר לו בריאות הגוף מחמת כך.

לסיכום: לדעת הרמב"ם די לאדם ב8 שעות שינה, ובחז"ל יש מקום להבין שדי גם ב7 שעות או ב4 שעות. אך המגן אברהם (הקדמת סי' רלח) והמשנה ברורה (סי' רלח סק"ב) כתבו שלמעשה אין שיעור קבוע, והוא בין 6-8 שעות, וכל אדם כפי כח בריאותו, אך יזהר שלא לשקוע בשינה יותר מדאי.

שכבי עד קומי

בגמרא (תענית לא.) מבואר שמט"ו באב על האדם ללמוד בלילה, ומי שלומד בלילה מוסיף לעצמו חיים ומי שאינו לומד בלילה ח"ו ימות בטרם עת. הרי מבואר כנ"ל שבלילות הקצרים יכול אדם לישון בכל הלילה, אך מט"ו באב שהלילות מתארכים חייב אדם גם ללמוד מחלק הלילה. ודנו האחרונים עד אימתי צריך ללמוד בחלק מהלילה.

תלמיד המהרש"ל המטה משה (עמוד התורה שער ג) והב"ח (או"ח סי' רלח אות א) כתבו שהסימן לכך הוא 'משכבי עד קומי  – שכבי; מקומי עד שכבי – קומי'. כלומר משבועות שקורים במגלת רות, את הפסוק  (רות ג יג): 'שכבי עד הבקר', עד ט' באב שקורים את הפסוק (איכה ב יט): 'קומי רוני בלילה', יש לקיים 'שכבי עד הבקר', כיון שהלילה קצר ניתן לנצל את כולו לשינה. אך ט' באב 'קומי' עד שבועות 'שכבי' יש לקיים את הפסוק: 'קומי רוני בלילה לראש אשמורת'. והובא להלכה במגן אברהם (הקדמה לסי' רלח) ובמשנה ברורה (סי' רלח סק"ט). והביאו המגן אברהם והמשנה ברורה שיטה נוספת מט"ו אייר עד ט"ו באב ניתן לישון כל הלילה, אך מט"ו באב עד ט"ו באייר יש ללמוד כל הלילה. וסיים המשנה ברורה כי ע"פ הקבלה תמיד יש לקום בעוד לילה ולהתאונן על חורבן הבית ולעסוק בתורה.

אז ינוח לי

המגן אברהם (הקדמה לסי' רלח) ועוד הביאו רמז לדברי הרמב"ם מהפסוק (איוב ג יג): 'כִּי עַתָּה שָׁכַבְתִּי וְאֶשְׁקוֹט יָשַׁנְתִּי אָז יָנוּחַ לִי', 'אז' גימטריה 8, כלומר כשאשן 8 שעות ינוח לי.

מקור הדברים הוא בעוללות אפרים (לבעל הכלי יקר ח"ב עמוד ו מאמר נט) ותלמידו השל"ה (חולין נר מצוה אות נט), ושם הוסיפו שנאמר (יהושע א ח): 'אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל', והדבר מרמז שאת 24 שעות היממה, יחלק ל8 שעות שינה אז – ינוח, 8 שעות עיסוק בפרנסתו וצרכיו אז – תצליח, 8 שעות לימוד תורה אז – תשכיל. וכן כתבו החיד"א (חומת אנך איוב ג יג) בשם הקדמונים וספרים רבים נוספים.

אך האשל אברהם (בוטשאטש, או"ח סי' א באה"ט סק"ו) בשם רבי שמעלקא מניקלשבורג; המהר"ם שיק (אבות פ"ו מ"ו); וערוך השולחן (או"ח סי' רלח סעיף ב) כתבו, שיש אנשים היכולים להסתפק ב4 שעות שינה, והרמז הוא אז- 8 ינוח לי-40 כלומר 8 שעות שינה מספיקים ל40 שעות פעילות, ובתוך 48 שעות של יומיים, יקדיש 8 שעות לשינה, ו40 שעות ללימוד התורה פרנסתו ושאר צרכיו.

הוראות רבני זמנינו

רבי שלום שבדרון (קול חוצב עמ' 164) מספר כי היו אנשים שהחזון איש הורה להם להסתפק ב6 שעות שינה, אך לו הוא הורה שישן לפחות 7 שעות, ובמשך שעה נוספת ינוח, אך אינו חייב לישון בו. רבי שלום מספר כי לצערו הוא לא כל כך הקשיב לחזון איש וישן פחות, דבר שהתנקם בו בהמשך והוא נחלש ונזקק למנוחת צהריים.

רבי שלום מוסיף שאף המשגיח רבי אליהו לופיאן הורה שאם לא ישנים בשנים הטובות כראוי לא מרוויחים מכך כלום, כיון שזה מתנקם אחר כך.

במעשה איש (ח"ב עמ' סח) מובא שלגר"ח קניבסקי שליט"א הורה החזון איש שישן 8 שעות. ושם (ח"ד עמ' ס) מובא כי להגר"נ רגוזניצקי שליט"א הורה לישון 7 שעות, ובלילה מסוים שהתברר לחזון איש שבמקרה ישן רק 6 שעות נזף בו בחומרה. והוסיף כי מה שאמרו חכמים שהתורה נקנית במיעוט שינה, פירושו שאינו יושן יותר ממה שנצרך לו, אך לא בכך שהוא ממעט ממה שנצרך לו.

הסטייפלר (קריינא דאגרתא ח"א סי' לג) כתב כי בזמנינו צריך 7 שעות שינה, ובפחות מכך הראש אינו מיושב היטב להתעמק בתורה הקדושה. אך יש יוצאים מהכלל שדי להם ב6 שעות שינה, ויש הזקוקים ל8 שעות. וכן הובא בשמו (אורחות רבינו ח"א תורה ומוסר אות ו עמ' שסה) שבימינו יש לנהוג ע"פ הרמב"ם ולישון 8 שעות, ואחרת הראש אינו רענן ללמוד תורה, ורק יחידי סגולה הגר"א מוילנא (ראה עליות אליהו עמ' פג במהדו"ח) יכלו לישון פחות, אך זה אינו הוראה לכלל. ובדומה כתב בהליכות והנהגות לקהילות יעקב (עמ' סח) שהסטייפלער אמר לו לישון 8 שעות, אך הוא יכול לפצל 6 בלילה ו2 ביום, ולעיתים זו עצת היצר הרע שישנו פחות וכך חושבים שיגדלו בתורה, כשבפועל הדבר גורם לרפיון והרס בלימוד התורה.

בדומה לכך כתב הגרא"מ שך (מכתבים ומאמרים ח"ב מכתב ה) שעל כל אחד לישון כפי צרכו, ואין למעט מ6-7 שעות ביממה, משום שזה בודאי מזיק לגוף.

על הגאון רבי יעקב קמינצקי מסופר (רבי יעקב עמ' 237) שהקפיד על שעות שינה מספיקות לבחורי הישיבה בתורה ודעת, ואף הורה על כיבוי האורות בבית המדרש בשעה מסוימת. לטענת בחורים מסוימים כי בלימוד על חשבון שעות השינה יתעלו בתורה, השיב, האמינו לי כבר נסיתי את דרכיכם, ונסיתי את דרכי, ומתוך הנסיון אני אומר לכם, כי דרכי עדיפה.

הוא הוסיף את דברי המדרש (שוחר טוב תהילים עט) שבשעה שסנחריב הטיל מצור על ירושלים, חזקיהו המלך חשב כיצד יציל את עמו? לאחר שהגיע למסקנה כי מדרגתו הרוחנית נופלת מזו של אבותיו המלכים דוד אסא ויהושפט, החליט כי אין בידו לעשות מאום פרט מלפרוש לשינת הלילה, ולפחות לבטא בכך את בטחונו בהשם יתברך. בקומו למחרת בבוקר נודע לו כי כל חיילי צבא האויב העצום מתו במשך הלילה. מכאן אנו למדים כי אף השינה הנה עבודת ה'.

מבוגרים

התפארת ישראל (אבות פ"ו אות פ"ג) כותב, כי מה שכתב הרמב"ם שכמות השינה המומלצת היא עד 8 שעות, זהו עד גיל 50, אך לאחר גיל זה השחיקה ביסודות הגוף אינו כה גדול, ודי לאדם ב5-6 שעות שינה ביממה. והביא שכן כתבו החוקרים בזמנו.

שינה מתוך עצלות

האשל אברהם (בוטשאטש, סי' א סעיף ב) כתב, כי מה שהאריכו הזוהר והספרים בחומרת מי שאינו קם בחצות או לפנות בוקר, מדובר אך ורק באדם שהתעורר, אך ממשיך לשכב על מטתו מתוך פינוק, או אדם המתגרה בשינה, וישן מעבר ל8 שעות הנצרכות. אך אם הוא ישן מחמת הצורך בבריאות גופו אין שום מידת חסידות לקום.

ובכך ביאר את פירוש הפסוק (משלי ו ט) 'עַד מָתַי עָצֵל תִּשְׁכָּב מָתַי תָּקוּם מִשְּׁנָתֶךָ', כלומר שהתביעה היא על העצל שהוא שוכב על מטתו, ואינו קם משנתו מיד כשמתעורר.

בדומה ביאר המלבי"ם (משלי כד לג) את דברי הפסוק: 'מְעַט שֵׁנוֹת מְעַט תְּנוּמוֹת מְעַט חִבֻּק יָדַיִם לִשְׁכָּב', שהשינה היא השינה הקבועה הנצרכת לאדם, אולם העצל ממשיך לאחר השינה לנמנם במיטתו מתוך עידון, ואף לאחר שהתעורר מהנמנום, מחבק ידים לשכב עוד על מטתו ומתעצל ללבוש בגדיו.

נראה שזהו פירושו של האבות דרבי נתן (נוסחא א פכ"א ה"א) 'רבי דוסא בן הרכינס אומר שינה של שחרית וכו' מוציאים את האדם מן העולם'. כלומר שינת הפינוק לאחר שהאדם התעורר וישן כל צרכו, היא מוציאה את האדם מהעולם.

רבי סעדיה גאון (האמונות והדעות מאמר י) מחלק בין מנוחה לעצלות, המנוחה היא תחושת האושר והעונג הנצחי כאשר אדם סיים את תפקידו בהצלחה, והנשמה שואפת להגיע למציאות זו. אך העצלות היא כאשר מוטל על אדם לעסוק בדבר, אך הוא בוחר להתפנק שלא לפעול. ומכיון שאין לאדם מודעות מספקת לתחושת נשמתו, הוא חש שנשמתו שואפת אל המנוחה, אך הוא מדמה שהעצלות זהו הדבר אליו נפשו שואפת.

וע"פ דבריו מובן היטב הפסוק (בראשית מט טו): 'וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב וְאֶת הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל', כלומר כיון שיששכר ראה כמה טובה היא המנוחה המגיעה לאחר השלמת המעשים הנדרשים, הטה את שכמו להזדרז בעבודתו להגיע אל המנוחה הנכספת.

האם עודף שינה בריא לגוף

התפארת ישראל (אבות פ"ו יכין אות פג) כתב, שריבוי השינה אינו מזיק רק משום שמפסיד זמן שבו היה יכול לעסוק בתורה, אלא גם כי ריבוי השינה מיישן את שכלו, ומאבד את חריצותו, אך מאידך פחות ממה שנצרך מזיק מאד לגוף ונפש האדם.

בקיצור שולחן ערוך (סי' לב סעיף כג) כתב: 'השינה הממוצעת, טובה לבריאות הגוף, לפי שיתעכל מזונו וינוחו החושים, ואם יקרה לו מחמת חולי שאינו יכול לישן, צריך שיאכל דברים המביאים את השינה. אבל ריבוי השינה מזקת, לפי שיתמלא הראש מהאדים, כי ירבה העשן העולה מן הבטן אל המוח, וימלא הראש עשן ויזיק לגוף היזק גדול'. עוד כתב שם כי 'השינה הטבעית היא בלילה, ושינת היום מזקת, ואינה טובה אלא לאותן שהורגלו בה'.

כך גם כתב הבן איש חי (שנה א' פרשת וישלח אות א) שהדבר מוסכם על כל הרופאים שיותר מ8 שעות שינה מזיק לגוף.

סיכום

העולה מהדברים שאדם הרוצה להתעלות עליו להקפיד על עצתו של שלמה המלך (משלי כ יג): 'אַל תֶּאֱהַב שֵׁנָה פֶּן תִּוָּרֵשׁ', אולם אין הכוונה לישון פחות ממה שנצרך אלא מוטל על האדם להתבונן היטב לכמה שעות שינה גופו נצרך, ובאופן רגיל זה בין 6-8 שעות שינה, מלבד מבוגרים שיכולים למעט מעט בשעות השינה. אך הדבר משתנה מאדם לאדם.

המקפיד על שעות שינה נצרכות ולא מעבר לכך משובח וזוכה לקנין תורה ומעלות רבות, אך גם יש להקפיד על מלא שעות השינה הנצרכות ואין ללמוד מאנשים גדולים מסומים שידעו שלגופם די בפחות שינה.

במעשה איש (ח"ד עמ' סא) מובא כי החזון איש נשאל שאם הגר"א הסתפק בפחות משעתיים שינה, כמה ישנו רבינא ורב אשי, והשיב החזון איש שיתכן והם ישנו 8 שעות, לפי שהדבר תלוי כל אדם כפי כוחותיו הוא, ואף שהיו גדולים ביותר אין הדבר אומר שהיה להם כח גופני להסתפק במינימום שינה.

אולם בעיקר מוטל על האדם שלא להמשך לנמנום של עידון ופינוק לאחר שהתעורר, או לשכיבה מיותרת במיטה, או להכריח את הגוף לישון מעבר ל8 שעות שינה הנצרכות. כמו כן יש זמנים למשל לאחר אכילה שהגוף כבד ורוצה לישון, אך אם האדם יתאמץ ויקום וילך לבית המדרש וילמד הדבר טוב גם לבריאות וגם לעצמו, אף אם ינמנם מידי פעם.

כמו כן כתב המשנה ברורה (סי' א' סק"ט) שאדם החלש בטבעו וכשקם באשמורת הבוקר ישן בעת התפילה, מוטב לו לישן כל הצורך כדי שיוכל להתפלל כהוגן ובדיעה צלולה.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *