השגחה פרטית? בחירה?

שאלה:

שלום וברכה, אני גדלתי על הידיעה ש"הכל לטובה" וב"ה התחזק אצלי הידיעה הזאת וזה עזר לי להיות בשמחה ולא לכעוס כשפוגעים בי וכדו… אבל הבנתי שלדברי הרמב"ם יש בחירה לאדם ורק מה שנגזר מלמעלה זה לטובה אבל יש דברים שהיו הבחירה של האדם . במילים אחרות- יש רע בעולם.
איך אפשר לחיות עם זה? איך זה מסתדר אם זה שכתוב שאין אדם נוקף אצבעו למטה אם לא מכריזים על כך למעלה? ואיך זה מסתדר עם הסיפורים על נחום איש גמזו ורבי עקיבא וכדו… מי חולק על זה? איך השיטה שהכל לטובה מסתדרת עם הבחירה? אז גם עברה אחרי שעשיתי אותה היא לטובה?
סליחה על האורך… ממש תודה רבה!!

תשובה:

שלום וברכה

הבחירה שהרמב"ם מדבר עליה באריכות בהל' תשובה פרק ה', אינה מדברת על המאורעות שקורים לאדם, אלא על הבחירה שלו בין טוב לרע, אם להיות צדיק או רשע, ובזה אכן ניתנה לאדם הבחירה וזה עיקר תפקידנו כאן בעולם הזה, המאורעות שיקרו לאדם הם תמיד בהשגחה מלמעלה ותמיד לטובה.

הצטרף לדיון

2 תגובות

  1. תודה רבה! כשאדם בוחר ל"ע ברע, אז הבחירה שלא לא יכולה להשפיע על אדם מסויים בלי שזה נגזר מלמעלה? הבנתי מדברי הרמב"ם שכשאדם בוחר לפגוע באדם אחר אז הוא יענש על זה אבל זה לא קשור לאדם שנפגע(אם משהו גזל ממשהו אז זה לא הוחלט מלמעלה אלא היה לאדם כח לבחור בין טוב לרע. הוא בחר ברע אז השני נפגע בעקבותיו.) אין שיטה שאומרת כך?

  2. ביחס לאנשים אחרים זו שאלה אחרת, ואכתוב מה שכתבנו בזה כאן באתר כמה פעמים:
    ידועה בענין זה המחלוקת שבין האור החיים הק' לס' חובות הלבבות שדוחה שיטתו, וברור הדבר שגם לדעת האור החיים הכוונה היא שיש אדם שמחמת מעמדו הרוחני עונשו שהוא עזוב למקרים, כלומר אדם כזה יוכלו לבחור לפגוע בו, אבל גם זה בדין מדוקדק, שאינו זכאי להגנה שחורגת מהטבע, ולכן אף שלא נגזר עליו למות, נגזר עליו שאם יבואו לפגוע בו לא ינצל. ביתר חריפות בענין זה ראה ברבינו בחיי פרשת וירא, שכתב: "וצריך שתשכיל, כי ההשגחה בעולם השפל במין האדם היא כללית ופרטית, ופסוק מלא הוא שמצינו גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני האדם לתת לאיש כדרכיו וגו', ובשאר בעלי חיים היא כללית לא פרטית, רק בכלל כדי לקיים המין, וההשגחה הפרטית שבמין האדם נחלקה לשני חלקים, השגתה בו לידע כל פרטי מעשיו ומחשבותיו, והשגחה בו להגן עליו ולהצילו מן המקרים, ההשגחה בו לידע כל פרטי מעשיו היא בכל אדם מישראל או מן האומות, כענין שכתוב תהלים לג היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם ההשגחה בו להצילו מן המקרים, אין זה ככל אדם אפילו בישראל, כי אם כצדיקים שבהם שהקב"ה מציל את הצדיקים מן המקרים ששאר בני אדם נמסרים בידם ולא יעזוב את חסידיו, ולא יגרע מהם עשו אלא השגחתו בצדיק תמיד לא תפרד ממנו כלל, וזה לשון כי ידעתיו שההשגחה בו ובשאר הצדיקים להצילם ממקרי בני האדם". כלומר ברור שהרבה מקרים קורים לאדם באופן של שכר ועונש מדוקדק, אבל לפעמים נגזר עליו שלא ינצל מפגעים שהוא מביא על עצמו או אחרים מביאים עליו. כמובן ידוע שרבים מגדולי הדורות בעיקר בספרי חסידות חלקו על כך והסכימו עם החובות הלבבות.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל