השגחה פרטית? בחירה?

ביחס לאנשים אחרים זו שאלה אחרת, ואכתוב מה שכתבנו בזה כאן באתר כמה פעמים:
ידועה בענין זה המחלוקת שבין האור החיים הק' לס' חובות הלבבות שדוחה שיטתו, וברור הדבר שגם לדעת האור החיים הכוונה היא שיש אדם שמחמת מעמדו הרוחני עונשו שהוא עזוב למקרים, כלומר אדם כזה יוכלו לבחור לפגוע בו, אבל גם זה בדין מדוקדק, שאינו זכאי להגנה שחורגת מהטבע, ולכן אף שלא נגזר עליו למות, נגזר עליו שאם יבואו לפגוע בו לא ינצל. ביתר חריפות בענין זה ראה ברבינו בחיי פרשת וירא, שכתב: "וצריך שתשכיל, כי ההשגחה בעולם השפל במין האדם היא כללית ופרטית, ופסוק מלא הוא שמצינו גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני האדם לתת לאיש כדרכיו וגו', ובשאר בעלי חיים היא כללית לא פרטית, רק בכלל כדי לקיים המין, וההשגחה הפרטית שבמין האדם נחלקה לשני חלקים, השגתה בו לידע כל פרטי מעשיו ומחשבותיו, והשגחה בו להגן עליו ולהצילו מן המקרים, ההשגחה בו לידע כל פרטי מעשיו היא בכל אדם מישראל או מן האומות, כענין שכתוב תהלים לג היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם ההשגחה בו להצילו מן המקרים, אין זה ככל אדם אפילו בישראל, כי אם כצדיקים שבהם שהקב"ה מציל את הצדיקים מן המקרים ששאר בני אדם נמסרים בידם ולא יעזוב את חסידיו, ולא יגרע מהם עשו אלא השגחתו בצדיק תמיד לא תפרד ממנו כלל, וזה לשון כי ידעתיו שההשגחה בו ובשאר הצדיקים להצילם ממקרי בני האדם". כלומר ברור שהרבה מקרים קורים לאדם באופן של שכר ועונש מדוקדק, אבל לפעמים נגזר עליו שלא ינצל מפגעים שהוא מביא על עצמו או אחרים מביאים עליו. כמובן ידוע שרבים מגדולי הדורות בעיקר בספרי חסידות חלקו על כך והסכימו עם החובות הלבבות.