שאלה:
שלום,
מקובל בעולם, וכן בכמה תשובות באתר. להיזהר לכתחילה שלא לערות מקומקום פרווה לתוך בשרי או חלבי.
ולא הצלחתי להבין מה הצד לאסור במקרה שהתחתון קר.
דעת הרבה פוסקים דדוקא בעליון קר ותחתון חם.
והיד יהודה סובר דאפי' בשניהם חמים.
אבל מהיכא תיתי לאסור לערות על צונן גמור?
(ואפי' כשהתחתון חם בחום של כלי שני, שבבדי השלחן נטה להחמיר להיזהר לכתחילה, לא הבנתי, שהרי מפורש באו"ה שמביא הט"ז (ק"ה) דהוא מדין תתאה גבר. שהזיעה מבשלת את הנצוק ולא רק עולה לנצוק)
תשובה:
אכן, ראה בתשובה כאן שצידדנו להחמיר בזה רק בגלל שזה מתערבב העליון והתחתון. כשלא מתערבב יש להקל.
לא הבנתי. בתשובה שהרב מפנה אליה, נכתב ש"לכתחילה מחמירים שלא לערות משום שניצוק חיבור". ולכאורה אין כל בעיה גם לכתחילה משום שהכיור קר.
בנוסף, לא מובן לי מה הכוונה כשמתערבב עליון ותחתון, האם הכוונה לדין של שומן שמוזכר שם? איך זה קשור לדין של ניצוק?
כוונתי היתה לומר שאני מסכים, וציינתי לתשובה זו ששם הצגנו במקרה זה רק בעיה אם מתערבב שני מינים ולא אומרים תתאה גבר.
סליחה שאני מטריח אבל עדיין לא הבנתי.
שם נכתב, שאדם שבביתו כיור טרף, עליו להחמיר שלא לשפוך לכיור מכלי ראשון. ומדוע? הרי הכיור קר?
אה"נ יש להקל. ובלבד שלא יעלו אדים חמים לקומקום.
מנלן לאסור כשעולים אדים? הרי העירוי בישל את הצונן כדי קליפה, וגם מי העירוי נאסרו כדי קליפה. האם החשש הוא שאותו קליפה שנאסרה תעלה אדים? הרי לכאורה לא גרע מהא דתולין בשר על גבי קדירה חלבית. ואף דשם מותר דווקא כשהזיעה אינה יד סולדת. הרי הקליפה אין בכוחה לאסור דבר אחר, וא"כ לגבי הקליפה לא משפיע מה שיד סולדת בה. ובלא"ה מנלן לחשוש לאדי הקליפה?
לא משנה כמה המים השפיעו בבשר, האדים שקיבלו מים מהבשר קיבלו טעם ממנו והם נכנסים בקומקום.
השאר תגובה