לתרומות מתנות לאביונים לחץ כאן

נטילת ידים למנחה וערבית

שאלה:

לכבוד הרב המשיב,
שלום. החיי"א בכלל ז' כתב שקודם התפילה צריך ליטול הידים, לא רק שחרית אלא גם מנחה ומעריב, "ודוקא כשיש לו מים מזומנים לפניו, אבל אי"צ לחזור אחריהם." מה נקרא "מזומנים לפניו"לגבי החיוב הנטילה לפני התפילה (כלומר, מלבד חיוב הנטילה בבוקר) האם לפניו ממש, או בהישג יד קצת, וכדו'.
ודעת החיי"א שם שבכל נטילות אלו שלפני התפילות צריך שיטול עד הפרק, כלומר חיבור היד לזרוע, האם המנהג להקפיד כזה, או סומכים על שיטה אחרת.
תודה רבה.

תשובה:

אינני יודע מה הכוונה בהישג יד קצת, הכוונה שלו, שלענין נטילת ידים בבוקר יש לחזר עד מיל לאחריו וד' מיל לפניו, והלכה זו אינה קיימת בנטילת ידים למנחה וערבית, אלא אם יש לו מים יטול ואם לא – אינו חייב. ברור שאדם שנמצא בבית הכנסץת צריך לטרוח ללכת לפתח בית הכנסת לברז, ולא יאמר שזו טירחה בשבילו…

המנהג ליטול עד הפרק.

מקורות:

נאמר בגמ' במסכת ברכות דף טו עמוד א' "א"ל רבינא לרבא חזי מר האי צורבא מרבנן דאתא ממערבא ואמר מי שאין לו מים לרחוץ ידיו מקנח ידיו בעפר ובצרור ובקסמין א"ל שפיר קאמר מי כתיב ארחץ במים בנקיון כתיב כל מידי דמנקי דהא רב חסדא לייט אמאן דמהדר אמיא בעידן צלותא" מכאן מקור לכך שיש לאדם לטהר את ידיו לפני התפילה וכאמור למנחה וערבית אין צריך ללכת ולטרוח לחפש מים. אמנם יש לדעת שמי שאכן ידוע שידים נתלכלכו מאיזה דבר מלוכלך כגון שהוא נגע במקומות המטונפים בגופו או שהיה בבית הכסאא הרי שיש לו חיוב ליטול את ידיו לפני התפילה ובכה"ג צריך לחפש אחר מים לנטילה. ויש בזה מחלוקת ראשונים האם יש לברך על נטילת זו יש שיטות ראשונים הרא"ש והרמב"ם שסוברים שיש לברך על נטילת ידים אמנם אין נוהגים אלא רק בנטילת ידים לסעודה לברך [ואמנם אם באמצע הסעודה נתלכלכו ידיו לכאו' יש צד גדול מאוד שצריך שוב לברך על נטילת ידים] ומ"מ פוסקים בנטילת ידים לתפילה בלבד כדעת הרשב"א שאין מברכים על נטילה זו. ו

עי' בשו"ע סי' צו סעיף ה' שכתב: רחץ ידיו שחרית והסיח דעתו צריכים נטילה לתפלה אם יש לו מים אף על פי שאינו יודע להם שום לכלוך ולא יברך ואם אין לו מים מזומנים אין צריך לחזור וליטול. הגה: ואפילו היו ידיו מלוכלכות ונוטלן לתפלה אינו מברך וכדלעיל סימן ו': מקום מטונף היינו מקומות המכוסין באדם לפי שיש בהם מלמולי זיעה וכן אם חיכך הראש. ובמשנה ברורה שם כתב: (כו) אין צריך וכו' – ואעפ"כ צריך לנקות אותן במידי דמנקי דדילמא מודבק בו מעט צואה או זיעה ע"י הנגיעה במקומות המכוסין ויתקנח ע"י הנקיון. ודוקא בסתם ידים מיקל המחבר אבל אם נגע במקום מטונף וכ"ש כשעשה צרכיו אף בתפלת המנחה צריך לחזור אחר מים: וזו נקודה חשובה שאם אכן יודע שצריך ליטול חוזר ההלכות לחזר אחר מים גם בתפילת המנחה, וכל הנידון רק באופן של סתם ידים שהקל המחבר שהם כשרות לברכה. ועי' גם בביאור הלכה שהאריך בדברים ומ"מ מסקנתו כן היא: "ועכ"פ לכו"ע לדעת השו"ע בעשה צרכיו או נגע במקום המטונף אין די בנקיון אף במנחה ואפילו באין לו מים מזומנים כ"א צריך לחזור אחר מים וכדעת השו"ע בס"ד ושלא כדעת הדברי חמודות דמיקל גם בזה בנקיון וכ"כ המג"ג דראוי להחמיר בזה:"

וכן באופן שיודע שנגע באמצע התפילה במקומות המטונפים שיש בהם זעה וכדו' או נעל שהיא מלוכלכת שוב ודאי שיש לחזר אחר מים וליטול. כמו שאיתא ברמ"א שם: הגה: ולכן אסור ליגע במקומות אלו בשעה שעומדים בתפלה או עוסק בתורה (כל בו). וכן בצואת האוזן והאף כי אם על ידי בגד (מהרי"ל):

ולגבי תפילת מנחה כך נפסק בשולחן ערוך סימן רלג סעיף ב: אם יש לו מים צריך ליטול ידיו כדי להתפלל אף על פי שאינו יודע להם שום לכלוך ולא יברך (ועיין לעיל סימן צ"ב סעיף ה'). הגה: ואפילו עומד מלמודו יטול ידיו לתפלה (מנהגים). ואם אין לו מים מזומנים אינו צריך ליטול: ובאמת באופן שאינו מסיח את דעתו משמירת הידים נאמר שם במשנה ברורה שאם נטל ידיו למנחה ולא הסיח דעתו אין צריך ליטול לערבית "אע"פ שאינו יודע – ואם נטל ידיו לתפלת המנחה ולא הסיח דעתו משמירתן אין צריך ליטול ידיו לתפלת ערבית:". וכן עי' שם במשנה ברורה שכתב: (כ) א"צ ליטול – אלא ינקה ידיו בכל מידי דמנקי. וכ"ז בסתם ידים אבל אם נגע ידיו במקום מטונף או עשה צרכיו צריך לחזור אחר מים אף בתפלת מנחה ומעריב וכמו בתפלת שחרית וכמבואר שיעורו לעיל בסימן צ"ב ס"ד ע"ש [אחרונים בסימן צ"ב] וע"ש במ"ב ובה"ל ששייך לכאן:

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל