פאות ארוכות – המשך

גדר "עד הכתף" הוא המצאה שאין לה שום מקור בחז"ל או בפוסקים. והגאון רבי יהודה שיינפלד שליט"א בספר אוסרי לגפן (חלק ט' עמ' קע"ה ואילך) ביאר שלמג"א יש איסור לרווקות לילך בשיער פזור (וכבר כתב הגר"ע יוסף ביביע אומר ח"ד סי' ג' שרוב הפוסקים חולקים ומתירים), ולפי זה יש אוסרים על הרווקות כיום ללכת בשיער ארוך מהכתפיים (ואני מוסיף, שמזה השתרש גם לנשואות בפאות).

והעיר הרב הנ"ל על זה, "ויש להפליא על זה, שהרי המג"א לא חילק בין שיער המגיע עד הכתף ללא מגיע, ומה שנזכר ברש"י (כתובות טו:) ששערה פרוע על כתיפה (דכנראה משם לקחו גדר זה) כוונתו רק דכן הדרך כשסותרים הצמות, שמתפזר השיער על הכתף, אבל פשוט דגם מי שלא היה שערה ארוך כל כך, כשסותרת הצמות נקרא פרוע, וממילא כשפוסק השו"ע שלא תלכנה הפנויות פרועות ראש, אין חילוק בין ארוך לקצר" (וניסה לומר שאולי זאת פשרה בין המג"א לחולקים עליו).

וכמדומני שמופיע זה בתקנון 'משמר התורה' אבל על זה גופא יש לדון, איזה תוקף יש לתקנון זה (וכשבאו להציג בפני הגרי"ש את הבי"ד שהוקם בשמו, לא ידע במה המדובר והיו צריכים להסביר לו, ודחה את דבריהם שרצו לתת לתקנון תוקף של סנהדרין וכו').

ורוב הפוסקים המתירים פאה לא ירדו כלל לרזולוציה של אורך או רוחב הפאה. חלקם, כמו הגאון הרב עזריאל הילדסהיימר שהיה מגדולי הפוסקים בדור הקודם, גם כתבו במפורש שאין מגבלה הלכתית לכך: "עתה אני שואל איזהו גבול ישימו בארוכת ורחבת הפאה, אתמהה" (שו"ת רבי עזריאל חלק ב', אה"ע סי' ל"ו)… וכן משמע מפוסקים נוספים.

ולמעשה לפי ההלכה המבוארת בספרי הפוסקים, העיקר הוא שלא תהיה האשה יוצאת דופן ומושכת תשומת לב רבה בשערותיה, וההגדרה הפשוטה הנ"ל נכתבה ע"י הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א בשו"ת דת והלכה סימן א':

"קשה לתאר או לפרש כללים באיזה אופן הוה פריצות או לא, והעיקר שלא לעורר תימהון… אי אפשר לקבוע בזה שום כללים, אלא דבר אחד יש לזכור תמיד, שבצניעות פשוטו כמשמעו שלא תתבלט בתיקון שערותיה שיסתכלו עליה דוקא". והנה לנו מפורש, שאין לקבוע "תקנון" בזה.

וממילא יש לומר שרק פאה ארוכה באורך מוגזם ויוצא דופן באותו מקום, אסורה, כדין בגד אדום. ולאו דוקא "עד הכתף".

וכן השיב הגר"ח קנייבסקי שליט"א לשואל (הגרא"ח שצ'יגל שליט"א מח"ס דולה ומשקה), שאין בהגדרת הצניעות לפאה גדר הלכתי, אלא הכל לפי הענין.

עוד העיד אחד הרבנים, ששאל את הגר"ד פיינשטיין שליט"א אודות פאה נכרית, והשיב לו שההגבלה היחידה היא שצריך לוודא שאינו בולט וחריג במראהו, בדיוק כמו שמלה ושאר בגדים, ואין פאה שונה בענין זה.

בנדון דידן לגבי מכירה, נחלקו הרמ"א והגר"א ביורה דעה סי' קנ"א, האם מותר למכור חפץ שישמש לאיסור, כשהקונה יכול לקנות אצל אחר. מדברי האחרונים נראה שנקטו לדינא כהרמ"א שמיקל. ואמנם נחלקו הפני משה והמשנה למלך האם קולא זו נוגעת כשהאחר הוא יהודי, אבל כבר הוכיח בבית יצחק סי' קיז מהתוס' בקידושין נ"ו שלא נחלקו אלא באופן שהיהודי השני יודע שעובר על איסור לפנ"ע ולא אם הוא שוגג.

ועדיין יש לדון דגם להרמ"א שמיקל יש לאסור מדרבנן מצד מסייע ידי עוברי עבירה, אך יש כמה טעמים להקל בזה: חדא, הרמ"א הביא שנחלקו הראשונים האם יש בכלל איסור של מסייע וכתב שנהגו כדעת המקילים, ועוד שמדברי הש"ך והדגול מרבבה שם עולה שאיסור מסייע הוא מטעם אפרושי מאיסורא וזה לא שייך באופן שהלה לא ישמע לנו (ועי' ציץ אליעזר טו,יח שבחילונים בזמננו אין אפרושי מאיסורא מטעם זה). ועוד דלדעת רש"י (והכתב סופר (יו"ד פג) כתב כן בדעת תוס' והרא"ש, וכן מסיק הבנין ציון סי' טו) איסור מסייע הוא דווקא בשעת העבירה, לא שייך כאן שאינו בשעת מעשה.

וכאשר אשה באה לבקש סירוק וחפיפה של פאה בולטת במראה, יש לדון בהיתר אחר, שהנה במתני' פ"ה דשביעית מבואר שמותר להשאיל לאשה החשודה על השביעית נפה וכברה מפני דרכי שלום, ומבואר בר"ש שם בשם הירושלמי שמאחר ויש אפשרות שתשתמש בכלים למלאכת היתר כגון לברור חול ומעות, הרי שעל אף שלא מסתבר כלל שזו מטרת השאלה, מ"מ כיון דאיכא "תליה כל דהו" כלומר שאין האיסור מוכרח התירו מפני דרכי שלום. וא"כ באופן שבאה אשה עם פאה חריגה במראה יש מקום לדון שיש תליה כל דהו בכך שתלבש את הפאה בבית, או שאולי גרה במקום שמקובל ללבוש פאות כאלו ואינו מושך את העין. אך לא ברור לי מהו הגדר של "תליה כל דהו".

דברי הרב המשיב בהירים ומאירים, אבל כאשר אנו באים לדון בשאלה "מה מותר למכור", לענ"ד צריך להשיב שמותר למכור כל דבר, גם מהטעמים הנ"ל (שפירטתי בסוף תגובתי) וגם מחמת שיתכן שאותה האשה הקונה, במקום מגוריה אין הפאה נחשבת ליוצאת דופן ובולטת.

מהיכי תיתי, והרי זה כמו בגד ארוך, היות ועצם השיער אינו פריצות כמבואר בעשרה ראשונים בברכות כ"ד, ששיער שדשו בו ורגילים לראותו אינו פריצות ומותר לקרות ק"ש כנגדו.

ורק אריכות השיער היא זאת שמבליטה אותו, אם אורך זה אינו נהוג באותו מקום. או שמדובר בתסרוקת משונה מאוד.

ולמרות התעמולה שמשרישים בציבור כבר עשרות שנים, הרי אם נקח אשה מכוערת ונלביש לה פאה ארוכה, לא יגרום הדבר לשמץ של הרהור, ותישאר מכוערת כמות שהיא. ואין זה אלא פריט לבוש המוסיף יופי כמו שאר פריטי הלבוש.

וכן כתב רבינו יונה שהאשה ענושה בכל המסתכלים בפניה או בידיה, ובוודאי אין כוונתו שצריכה לכסות פניה וידיה מדינא, אלא שאם לובשת משהו משונה ויוצא דופן שגורם לכולם להסתכל בפניה (שהם הם הגורמים הרהור ולא השיער או הבגד הנלווה), תתן את הדין.

הוא מותיב לה והוא מפרק לה… אכן שיער ארוך ורטוב אינו מצוי כפי שכותב כת"ר, ולכן נראה לו כחציפות, ובצדק.

ולגבי רווקות, הם נהגו בזה בימינו כפי תקנות בתי הספר והסמינרים, אבל אינן חייבות, ובפרט שאין להן בעל להתקשט עבורו, וזה בדרך כלל מביא לידי מכשול (אלא אם כן הולכות לפגישה למטרת נישואין).

חבל שיש יהודים שלוקחים את כוח הפלפול שלהם, ומנסים להתיר כנגד גדולים הדור בעניין השקפה. פשוט חוצפה.
כדאי להפסיק להביע דעה בדברים שמסורים למנהגי הדור ולהתבטל.

כל מה שהובא למעלה מקורו בדברי גדולי הפוסקים, ללא שום חידוש מצידי.

יש כאלה שכנראה יותר נוח להם להסתובב בבתי רבנים ולהחתים אותם (ואחר כך לשנות את הנוסח כרצונם… או לפרסם חתימות של כאלה שלא הסכימו לחתום, כפי שקרה פעמים רבות), וממילא מפריע להם שבא אחד כמוני וכותב את ההלכה בטהרתה כפי שנכתבה בספרי גדולי הפוסקים ללא כחל ושרק.

ובדידי הוה עובדא שדיברתי עם רב מפורסם שחתם על פשקוויל כלשהו, ולאחר מו"מ קצר התברר שהוא מסכים עמי לחלוטין, רק שהגיעו אליו כמה אנשים ושכנעו אותו שתהיה תועלת בזה לחיזוק הצניעות… ואם לא יועיל לא יזיק.