דנתי השבת ביני לבין עצמי בשאלה שהייתה לתלמיד חכם בחוץ לארץ. אותו תלמיד חכם הלך למסור שיעור בשבת בצהרים באחד מבתי הכנסיות בעיר שבה שבת, והנה התחיל גשם זלעפות, וגוי שראה את התלמיד חכם (יתכן והוא אחד מחסידי אומות העולם) רץ אליו ופתח את המטריה והגן על התלמיד חכם מהגשם בעודו (הגוי) נרטב עד לשד עצמותיו בגשם הקר והזועף. התלמיד חכם לא ביקש מאומה מהגוי, והגוי עשה זאת מרצונו אבל עבור היהודי בלבד ולא עבורו. מה ההלכה בנושא לדעת כבוד הרבנים היקרים?
תשובה:
שלום וברכה
ככל שמדובר במלאכה האסורה בשבת, אם גוי עושה מלאכה עבור הישראל, הגם שהוא עושה זאת מיוזמתו יש איסור ליהנות מזה, כמבואר בסי' רעו וסי' שכה ועוד מקורות רבים נוספים. כאן, גם אם נגדיר מטריה כאוהל וכפי שחשש הנודע ביהודה המובא בביאור הלכה בסי' שטו, הרי מן הסתם הגוי פתח כבר קודם את המטריה עבור עצמו, אלא שעתה הוא מסוכך בה על היהודי, ונמצא שלא עשה איסור עבורו? אם כך זה היה אין בעיה לכאורה, ויש לדון שכך הוא גם אם בכוונת הגוי להמשיך ללכת אחר כך עם המטריה פתוחה הביתה, שכן מה שהקדים וכרגע הוא מסוכך על היהודי אינו אומר שהמלאכה היא רק עבורו, כבר מיד הוא הולך להשתמש בה לצורך עצמו…
שבוע טוב ומבורך.
לכאורה גם אם הגוי פתח את המטריה רק עבור היהודי, נוכל לדון זאת אולי כשבות דשבות אם כי זה לכשעצמו לא יפתור לנו את איסור ההנאה ממעשה הגוי (ויש גם חובה למחות בו), אלא שבאמת, דעת החתם סופר להתיר שימוש במטריה בשבת כיוון שזהו בנין לשעה ולא נחשב אוהל ארעי, כמו שמבואר בשו"ת חת"ם סופר, או"ח סימן עב. ואומנם רבו החולקים על ההיתר של החתם סופר, אבל מכל מקום ידוע שמקילים להשתמש בגוי במקום מחלוקת הפוסקים.
ולנושא רשות הרבים, גם כאן מחלוקת הפוסקים אם טז אמה כבר הופך את הרחוב לרשות הרבים דהורייתא, או שצריך שגם יעברו בו 60 ריבוא ביום…
ואם כן, אם יש צד להקל בשימוש בגוי בפתיחת המטריה, ממילא לא שייך איסור הנאה ואיסור מחאה.
1. לכן ציינתי בקצרה לדעת הנוגע ביהודה שכתב שקרוב בעיניו שיש בזה איסור סקילה. ואעפ"כ כתבתי שמסתבר במציאות זו שזה לא נחשב פתיחה דוקא עבוד הישראל.
2. לא דיברנו על טלטול ברה"ר אלא על איסור אוהל.
אכן,
אבל הגוי הלך עם המטריה בידו ברשות הרבים עבור הישראל, מה לגבי זה? לכאורה שוב באנו למחלוקת הפוסקים ובגוי התירו להשתמש במקום מחלוקת הפוסקים..
נכון אבל בזה אתה צודק שהנושא הוא רק דרבנן, בעצם הפתיחה יש גם שאלה דאורייתא.
השאר תגובה