מתנות לאביונים – לחץ כאן

שכר ועונש – עבירה שקשה לאדם להמנע ממנה

שאלה:

ידוע מה שחז"ל אומרים קשה עונשו של לבן משל תכלת כלומר שככל שיותר קל לקיים את המצווה או להמנע מהעבירה כך עונשו גדול יותר על אי-המנעותו. יחד עם זאת זכורני כד הוינא טליא לפני כשלושים שנה ראיתי בישיבה בספר כלשהו, לא זוכר שמו ושם מחברו או בשם מי נאמרו הדברים, שאם אדם לדוגמא היה צריך ללכת חצי שעה ע"מ להמנע מעבירה ולא עמד במשימה ונכשל הרי שעונשו יהיה בהתאם וכל מה שמנע עצמו מהטרחה יקבל בתור עונש שאל"כ הרי שמצינו חוטא נשכר דבר שלא יתכן במציאות לכן מוכרח להיות שכל "רווח" שהרוויח כביכול מהעבירה או מאי-קיום המצווה יענש גם עליו. רציתי לשאול האם נכונה הסברה? האם הרבנים מכירים סברה שכזו?

תשובה:

שלום וברכה

אינני מכיר סברא זו, אבל אני לא רואה כל סתירה בין הדברים, יש נושא אחד בדין, על מה אדם יתבע יותר, ובזה ודאי יותר סניגוריה ילמדו עליו בדבר שקשה לו להמנע ממנו, נושא שני, בלי קשר לסניגוריה ומהות התביעה על האדם, שלא יהיה חוטא נשכר, איזה עונש יקבל, בזה יתכן שבשקלול העונש יהיה גם מה רצה לחסוך לעצמו בכך שחטא.

מקורות:

רק פתח דבר בסוגי' עמוקה זו של שכר ועונש. דעת רבינו הרמח"ל במסילת ישרים בפרק ד' כשהוא פותח בענין התבוננות והפיקוח על המעשים הוא כותב שישנם כמה דרגות בעבודת ה'. של שלמי הדעת, והפחותים, וכל ההמון. ומטרת שלמי הדעת היא להגיע לשלימות כי זה הדבר שראוי לדעת לחמוד ואין רע זולת חסרון השלימות. "הנה יש בהתבוננות הזה הערות הערות בהדרגה: לשלמי הדעת, ולפחותים מהם, ולכל ההמון כולו. לשלמי הדעת, תהיה להם ההערה במה שיתברר להם כי רק השלימות הוא הדבר הראוי שיחמד מהם ולא זולת זה, ושאין רע גדול מחסרון השלמות וההרחקה ממנו. כי הנה אחר שיתבאר זה אצלם ויתבאר להם כמו כן היות האמצעים אליו המעשים הטובים והמדות הטובות, ודאי הוא שלא יתרצו מעולם להמעיט מאלה האמצעים או להקל בהם." ומאריך שם להסביר שמבחינתם הרעה והצרה הגדולה ביותר שיכולה לבוא על האדם היא כשהוא חסר את השלימות הנכונה.

והדרגה של הפחותים שהם רוצים להתעלות למדרגת הכבוד וכך הדברים מתחלקים בעולם הבא לפי ערך המעשים "אך לפחותים מאלה, תהיה ההערה לפי הבחנתם, והוא, לפי ענין הכבוד אשר הם מתאוים לו. וזה כי זה פשוט אצל כל בעל דעת, שאין המדריגות מתחלקות בעולם האמיתי שהוא העולם הבא, אלא לפי המעשים. ושלא יתרומם שם אלא מי שהוא רב המעשים מחבירו"

ודרגה מתחת זה אלו שרק רוצים שלא לקבל עונש ולא להיות בגיהנום ועושים רק מה שצריך ואליהם הוא פונה שכיצד יוכלו לראות לעתיד לבוא את אחד מחבירהם מכובד ומנושא יותר מהם ומשול עליהם כי כל עמל האדם היא כקנאת איש מרעו וכו' ואלו דבריו: למה נייגע עצמנו בכל כך חסידות ופרישות, הלא די לנו שלא נהיה מהרשעים הנידונים בגיהנם. אנחנו לא נדחוק עצמנו ליכנס בגן עדן לפני ולפנים. אם לא יהיה לנו חלק גדול, יהיה לנו חלק קטן. אנו די לנו בזה, ולא נכביד על משאנו בעבור זאת. אמנם שאלה אחת נשאל מהם: היוכלו כל כך על נקלה לסבול בעולם הזה החולף, לראות אחד מחבריהם מכובד ומנושא יותר מהם ומושל עליהם וכל שכן אחד מעבדיהם או מן העניים הנבזים ושפלים בעיניהם ולא יצטערו ולא יהיה דמם רותח בקרבם? לא, ודאי! כי הנה עינינו הרואות: כל עמל האדם, להנשא על כל מי שיוכל ולשים מקומו בין הרמים יותר, כי היא קנאת איש מרעהו. ואם יראה חברו מתרומם והוא נשאר שפל, ודאי שמה שיסבול הוא מה שיוכרח לסבלו, כי לא יוכל למנוע, ולבבו יתעשש בקרבו.

והדרגה הפחותה יותר של כל ההמון הוא הפחד עצמו מעומק הדין והצער "אך ההערה לכל ההמון, הנה הוא בענין השכר ועונש עצמם בראות עומק הדין עד היכן מגיע, אשר באמת ראוי להזדעזע ולהתחרד תמיד, כי מי יעמוד ביום הדין ומי יצדק לפני בוראו באשר השקפתו מדקדקת על כל דבר קטן או גדול. וכן אמרו רבותינו ז"ל (חגיגה ה, ב): ומגיד לאדם מה שיחו (עמוס ד, יג), אפילו שיחה קלה שבין איש לאשתו, מגידים לו לאדם בשעת הדין. עוד אמרו (יבמות קכא, ב): וסביביו נשערה מאד, מלמד שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם חסידיו כחוט השערה."

ואמנם עי' ברמב"ם בהלכות תשובה פרק ט' שמסביר שיש את ענין השכר בעולם הבא ויש את השכר האמור על העולם הזה שהוא היכולת לשבת בשלוות הנפש ורק לעסוק בתורה ואלו דבריו: "מאחר שנודע שמתן שכרן של מצות והטובה שנזכה לה אם שמרנו דרך ה' הכתוב בתורה היא חיי העולם הבא שנאמר למען ייטב לך והארכת ימים והנקמה שנוקמים מן הרשעים שעזבו ארחות הצדק הכתובות בתורה היא הכרת שנאמר הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה מהו זה שכתוב בכל התורה כולה אם תשמעו יגיע לכם כך ואם לא תשמעו יקרה אתכם כך וכל אותן הדברים בעולם הזה כגון שובע ורעב ומלחמה ושלום ומלכות ושפלות וישיבת הארץ וגלות והצלחת מעשה והפסדו ושאר כל דברי הברית כל אותן הדברים אמת היו ויהיו ובזמן שאנו עושים כל מצות התורה יגיעו אלינו טובות העולם הזה כולן ובזמן שאנו עוברין עליהן תקראנה אותנו הרעות הכתובות ואע"פ כן אין אותן הטובות הם סוף מתן שכרן של מצות ולא אותן הרעות הם סוף הנקמה שנוקמין מעובר על כל המצות אלא כך הוא הכרע כל הדברים הקדוש ברוך הוא נתן לנו תורה זו עץ חיים היא וכל העושה כל הכתוב בה ויודעו דעה גמורה נכונה זוכה בה לחיי העולם הבא ולפי גודל מעשיו ורוב חכמתו הוא זוכה והבטיחנו בתורה שאם נעשה אותה בשמחה ובטובת נפש ונהגה בחכמתה תמיד שיסיר ממנו כל הדברים המונעים אותנו מלעשותה כגון חולי ומלחמה ורעב וכיוצא בהן וישפיע לנו כל הטובות המחזיקות את ידינו לעשות התורה כגון שובע ושלום ורבוי כסף וזהב כדי שלא נעסוק כל ימינו בדברים שהגוף צריך להן אלא נשב פנויים ללמוד בחכמה ולעשות המצוה כדי שנזכה לחיי העולם הבא וכן הוא אומר בתורה אחר שהבטיח בטובות העולם הזה וצדקה תהיה לנו וגו':"

 

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל