לימודי פרנסה – מותר או אסור?

שאלה:

שלום לכבוד הרב שליט"א,

אם הלימוד לפרנסה הוא באופן נקי מבעיות הלכתיות, כגון קורס או תואר שמלמד את האדם כיצד לעבוד בתחום עבודה כלשהיא ובלי זה אי אפשר לדעת כיצד לעבוד בזה הן שיגרום נזק להשני מפני חסר ידיעה וחנוך הן שיש בשוק ההוא איזה שהוא רשיון ודורש לימוד המקצוע, מה הבעיה בזה?

בפרט היום שאפשר לאדם ללמוד בביתו באופן צנוע בקורס אונליין בלי להיכנס לבעיות של פרצות , ראיות אסורות וכו', וב"ה גם יש מוסדות חרדי.דתי או אף שאינו דתי או אינו יהודי צנוע ומתאים לאורח חיים יהודי.

ללמוד הכי שאפשר או רק ללמוד זה העקר ללא שום צד ספק.
מ"מ המציאות לפעמים לא מאפשר לכולם להמשיך לימוד כל היום, ויש צורך לפרנסה הן מפני אחריות איש לפרנס אשתו ובני ביתו שהוא מצד הדין הן מצד חסד עם בני ביתו, או לאלה שאם ילמדו כל היום באמת ילמדו שעה ושאר הזמן יבזבזו הזמן ובסוף לא יהיו שמחים כשרואים שהלימוד אינו מצליח וחובות בעות. והרי לצערינו דור זה לא חסר בעיות של פרנסה כשהכל בסדר וכולם בריאים ואנו כאן בחו"ל לצערינו רואים כמה אנשים נוסעים רחוק עד כאן לשום לקבל עזרה כספית, וחלילה אצ"ל כשיש לאנשים בעיות קשות וזה שורף כל הפרנסה.

כאן רבנים כשרואים מצב של האדם שדורש ממנו מעשה נותנים לו לפרנס ביתו, ואף שנשים דידן עובדות לפעמים מפני כמות הבנים או שהן בהריון אי אפשר לסמוך על פרנסת נשים לבד כולל העזרה שהבעל מקבל בכולל שלומד.

וגם במיוחד אצל בני ארץ ישראל יש דברים שצריכים כמו רופא בונאי וכו' וא אפשר להביא גוים מחו"ל לעשות את זה והכל ייעשה על ידם ואנשים רק ילמדו, ויש צרוך ליהודי להתעסק בזה וגם במקרים ומקצועים שיש צורך נאמנות של יהודי שיעשה הדבר.

לכן אם הלימוד מתאים לאורח חיים תורני באיזה מקרים כדי לאדם לעבוד? לא טוב להמתין עד שהאדם נופל בחובות והבית כמעט מתפרק לומר לו לך לעבוד חביבי. לפע"ד לפחות אחרי תהליך של חיי בלימוד בישיבות וכולל עד לפחות גיל 25, לא כדי ללכת ללמוד מקצוע אם עוד יכול עד גיל זה ללמוד המספיק כדי לדעת ללמוד רציני דהיינו לדעת להבין גמרא כראוי ראשונים אחרונים טור ב"י וש"ע וקצת משו"ת, שפחות מזה חבל שלפחות אדם צריך להגיע לזה כדי להיות אדם שמבין ענינים. אינו אלא צורך גדול המביאו לדחיפות לעשות משהו לפרנסה.

ואפילו אלה שכבר עובדים אין צריך לומר שיש לקבוע זמן לימוד, ולהיות זריז לנסות ללמוד הכי שאפשר הן בבוקר או בלילה אחרי עבודה ומובן שיום מלא קשה ואין צריך לומר כל עיסוק אדם בביתו כמו טיפול ילדיו שיחה עם אשתו וכו'.

אשמח לקבל חוות דעת שליכם על ענין זה.

ברכה הצלחה ושלום

תשובה:

לא הבנתי את שאלתך, מי אמר שאסור ללמוד מקצוע ככל שזה נעשה באופן טוב וכשר? כל אדם צריך להחליט לפי מצבו הכלכלי הנפשי המשפחתי אם הוא יכול ומתאים להשאר אברך כל היום בכולל או לצאת לעבוד, ואם כן מה ללמוד וכיצד ומתי, ולהקפיד על קביעות עיתים לתורה, וכדאי להתייעץ על כך באופן פרטני עם רב נבון וחכם שמכיר אותו ויוכל לסייע לו לסדר את יומו כראוי וכמתאים לו.

הייתי רוצה להביא לך מספר מקורות חשובים שיש לעיין בהם בנוגע לשאלתך, במשנה במסכת קידושין דף פב עמוד א איתא "לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה וקלה וכו' רבי נהוראי אומר מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה" נמצא כי אכן לרבי נהוראי ניתן להניח את לימוד האומנות וללמד את בנו רק תורה בלבד. מאידך מפורסמים דברי הרמב"ם כי אסור להתפרנס מן התורה וכך כתב [רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק ג הלכה י]: כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה הרי זה חלל את השם ובזה את התורה וכבה מאור הדת וגורם רעה לעצמו ונטל חייו מן העולם הבא, לפי שאסור ליהנות מדברי תורה בעולם הזה, אמרו חכמים כל הנהנה מדברי תורה נטל חייו מן העולם, ועוד צוו ואמרו אל תעשם עטרה להתגדל בהן ולא קרדום לחפור בהן, ועוד צוו ואמרו אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עון, וסוף אדם זה שיהא מלסטם את הבריות.

ביאור לדברים ניתן למצוא בדברי האחרונים כאן, המהרש"א במקום מפרש שאכן יש חיוב ללמוד אומנות, אך יש לחפש אומנות נקיה וקלה בכדי שיוכל לעשות תורתו קבע ומלאכתו ועראי וכך הוא כותב: לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה וקלה כו' כצ"ל כנראה מפרש"י אבל ממאי דדרש בגמרא בר קפרא לעולם כו' נקיה וקלה וקאמר עלה מאי היא משמע דמלת וקלה לא היה כתוב במתני' דאל"כ מה הוסיף בר קפרא אמתניתין ועוד אמאי לא קאמר מאי היא אמתני' ור"ל דודאי בלי אומנות כלל לא יסמוך אדם על תפלתו להתעשר כדאמרינן בפ"ק שחייב כל אב ללמד בנו אומנות וליכא מאן דפליג ושנינו ג"כ באבות כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה אלא דקאמר שאל יחשוב אדם דבמלאכה כבדה יתפרנס ותהיה מלאכתו קבע ותורתו עראי אלא יעסוק במלאכה נקיה וקלה שיוכל לעשות תורתו קבע ומלאכתו עראי כדאמרינן במסכת ברכות ויתפלל למי שהעושר שלו שיוכל להתעשר גם ממלאכה קלה ועראי שהרי ראינו שאין אומנות שאין בה עניות ועשירות כו' ויכול להתעשר ממלאכה קלה ועראי כמו מכבדה שהיא קבע והכל לפי הזכות ממש.

נראה כי כך גם פוסק השו"ע [או"ח קנו] שהדגיש את החובה לעבוד כי בלא עבודה התורה גוררת עוון כמו שכתב הרמב"ם, ומאידך העמיד את הנקודה המופיע במהרש"א שיש לעשות מלאכתו עראי, ואלו דבריו: אח"כ ילך לעסקיו, דכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עון, כי העוני יעבירנו ע"ד קונו; ומ"מ לא יעשה מלאכתו עיקר, אלא עראי, ותורתו קבע.

אמנם יש בדברי המשנה פירוש של הפני יהושע כי אכן רבי נהוראי לכאו' חולק על מה שנאמר שחייב אדם ללמד את בנו אומנות. ומבאר אכן הוא איננו חולק אמנם ביחס לבנו שהוא מוכשר וראוי לעסק התור הויכול לגדול בה ולהיות תלמיד חכם, אכן יש להניח את כל לימודי האומנות וללמוד רק תורה, נמצא כי אכן יחידים אכן מסוגלים לכך. ואלו דבריו שם: ר' נהוראי אומר מניח אני כל אומניות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה כו'. לכאורה נראה דר' נהוראי לית ליה הא דאמרינן לעיל בפ"ק [דף כ"ט ע"א] דחייב אדם ללמד בנו אומנות ואמרינן נמי בפרקי אבות [פרק ב' משנה ב'] כל תורה שאין עמה מלאכה ודרך ארץ סופה בטילה אלא דלמאי דפרישית בסמוך אתי שפיר דלא פליג דודאי מידת כל אדם ללמוד תורה ודרך ארץ דאין כל אדם זוכה לכך שיהא מלאכתו נעשית ע"י אחרים וא"כ ח"ו אפשר שיבא לידי לסטיות או לידי בזיון התורה אמנם ר' נהוראי כלפי עצמו אמר כן לפי שראה שבנו זריז וממולח ותלמודו מתקיים בידו בענין שיהא ת"ח גמור וצדיק גמור שמלאכתו יהא נעשית ע"י אחרים ומש"ה אמר דמניח כל אומניות שבעולם ואינו מלמדו אלא תורה ואין לו לחוש לפרנסתו בתורה עם דרך ארץ כיון שמלאכתו יהא נעשית ע"י אחרים דגם במעלליו יתנכר נער גם כי יזקין לא יסור ממנה.

ברכה והצלחה.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל