שאלה:
שלום לכבוד הרב שליט"א,
הרי בתפילה בסידור אשכנז ואמור להיות אותו דבר בשאר נוסחות (ספרד, ספרדי וכו') מצינן שבתפילת נפילת אפיים כתוב בסדר כזה:
" רחום וחנון חטאתי לפניך וכו' "
ובאשרי באמצע תהילים קמ"ה כתוב " חנון ורחום השם ארך אפיים וגדול חסד וכו'"
הרי מתיחסים להשם כמו:
-רחום וחנון
-חנון ורחום
אחד הפוך על חבירו. מאי בנייהו?
אני מבין שב' תוארים שמתארים יחס להשם לנו בסוף הכל כלולים בין בזה ובין בזה, אבל צריך להיות איזה שהו נפקא מינה מדוע מופיע הפוך במקום אחד מן השני?
תודה
ברכה הצלחה ושלום
תשובה:
שאלה יפה, אנסה לומר את חלקי, יתכן שיש הבדל בענין זה בין אמירה שמדברת על סליחה ומחילה כמו וידוי, שבזה הולכים בסדר עולה, תחילה רחום שענינו עשיית הדין ברחמים, ואז מבקשים על חנון, כלומר מתנת חינם שהיא חסד גדול ומשמעותי יותר, לבין אמירת אשרי שם הנושא הוא שבח על ירידת השפע לעולם, ובזה מזכירים תחילה את חסדיו הגדולים יותר.
וביתר ביאור לפי העולה מן העיון בסוגיא עם המפרשים. יש שני מידות שנאמרו בפרשה של י"ג מידות של ה' יתברך מידת רחום ומידת חנון, ויש למידות אלו שני תכנים נפרדים, ורבותינו הראשונים פירשו את הדבר ולפי דבריהם ניתן גם ליישב את התמיהה שלך. וכך כותב רבינו יוסף בכור שור [וכן גם בעלי התוס' הולכים בדרך זו] "רחום: שמרחם על עניים ומצירים, זו היא מדת רחמנות. חנון: שייך לומר אפילו לעשירים ושאינם מצירים כמו "וצדיק חונן ונותן", שמי שנותן מתנה: חונן, כמו "אלהים יחנך בני". וכן "יאר ה' פניו אליך ויחונך", שאני נותן לכל חי די מחסורו." וכלומר שרחום ענינה רחמים על מי שצריך רחמים מי שכשפוגשים בו פוגשים מצוקה מחסור וצער, ומתעוררת מידה המוכרת לנו מידת רחמים, רחמים זה על נצרך והמסכן, וזו לכאו' מידה בסיסית ופשוטה ומוכרת יותר. וישנה מידה נוספת שנקראת חנון שהיא גם על העשירים ומי שאינו במצוקה כרגע, וכשרואים אותו לא פוגשים בו מצוקה, אבל עדיין גם לו אפשר תמיד לעזור, גם לעשיר יש צרכים ורצונות ומחסור שהוא זקוק למלאות, אבל זה בצורה שונה, צורה זו קרובה יותר לנתינת מתנה, לשפע שנשפע באופן של ברכה כמו לשון הפסוק בברכת כהנים יאר ה' פניו אליך ויחונך, זו החנינה, נתינה שהיא מעבר לבקשת רחמים ומצב של מחסור, נתינה של שפע וברכה.
ולפי זה נראה לבאר באופן נפלא ולענות על שאלתך בנפילת אפיים כשפונים לה' ומבקשים ממנו רחמים על כך שחטאנו לפניו מתחילים קודם בפניה בלשון רחום וחנון חטאתי לפניך, וכלומר שאנו מבקשים קודם כל מצד הרחמים הפשוטים שיש לה' יתברך עלינו, אנחנו מבקשים מכוח זה שאחנו רחוקים מה' בגלל שחטאנו לפניו אנחנו נופלים על אפינו וזועקים בתחנונים לה', זו צורת פניה של עני של נצרך של מסכן שיש לו מחסור והוא זקוק שימלאו אותו, והוא פונה דבר ראשון אל הרחמים הפשוטים מפני שהוא נמצא בעמדה ובמקום שהרחמים הרגילים מתעוררים אליו, ורק לאחר מכן אנו פונים גם אל ה' כחנון, וזו כבר בקשה נוספת ומיוחדת שה' יתן לנו מעבר למה שאנו זקוקים לו בשל המחסור וצער הגדול שלנו, אנו מבקשים שגם לאחר שה' יוציא אותנו מהמחסור הוא יביא לנו שפע של ברכה של מתנה של נתינה שנותנים גם לעשיר, גם למי שלא נראה כנזקק ויכול להסתדר לבד בכוחות עצמו, ובכל זאת אנו רוצים לקבל את השפע מאת ה'. לקבל מה' נתינה של מתנה שזו נתינה שמגלה על אהבה אמיתית שיש לנותן לה' יתברך כלפי עמו ישראל. כי אכן רחמים על הרעב על המסכן על מי שפוגשים בו מצוקה, הם אמנם חזקים מאוד, והם חיוב גמור של נתינה, אבל זו נתינה של צדקה נתינה למי שסובל. אבל זו לא נתינה שיוצרת קשר עמוק שמגלה על אהבה פנימית מהותית. ודווקא נתינה לעשיר, נתינה של מתנה שהיא לא באה מהמקום המרחם אלא היא מפני שהנותן רוצה להיטיב למקבל, זו נתינה עמוקה יותר וגבוהה יותר שמגלה את העומק של הקשר בין הנותן למקבל, וגם את הנתינה ואת העמדה והיחס הזה לה' אנחנו מבקשים.
לעומת זאת בתפילת אשרי יושבי ביתך, כשדוד המלך מספר בשבחיו של ה' הוא מתחיל בחנון ורחום ה', וכן הלאה. משום ששם לא מדובר בפניה אל ה' מכוח מצבנו העגום מכוח המחסור והצער של המתפלל. מדובר בעמידה לפני ה' באופן של סיפור גדלותו ושבחיו העצומים, ולכן השבח מתחיל דווקא במידה הגבוהה הזו של חנון שהוא נותן מעבר לכל הצרכים מעבר למי שעומד בבקשת רחמים שעומד כנזקק, ה' נותן באופן של חנון של ברכה, של ישא ה' פניו אליך ויחנך. ורק לאחר מכן מזכירים שודאי שיש לנו יחס מיוחד של חנון, עדין ודאי שיש את המידה של הרחמים על הזקוק לעזרה, וממשיכים גם כן לומר רחום.
