שאלה במסכת זבחים

שאלה:

שלום רב,
המשנה במסכת זבחים דף נ"ה עמוד א' מדברת על זמן אכילת קדשים קלים – שני ימים ולילה אחד. כלומר סוף זמן אכילת קדשים קלים הוא שקיעת החמה של היום השני , לאחר מכן מדובר בנותר וחייבים כרת על אכילתו. במשנה המתייחסת לאכילת קדשי קדשים, שזמנם הוא יום ולילה מדין תורה , חכמים עשו סייג , כדי להרחיק את האדם מן העבירה ולכן סוף זמן אכילת בשר קדשי קדשים הוא חצות הלילה בסוף היום הראשון. שאלתי היא מדוע חכמים לא עשו סייג דומה בקדשים קלים וקבעו שסוף הזמן הוא חצות היום של היום השני ?? ( כמו בקדשי קדשים)
תזכו למצוות!
שי

תשובה:

שלום וברכה, חכמים גזרו והקדימו על חצות רק במצוות של הלילה, אבל במצוות שזמנם כל היום לא מצאנו שגזרו בהם חכמים והקדימו לחצות היום. ומסתבר שדווקא בלילה יש סיבה לגזור כיון שיאמר אדם אוכל קימעא ואשן קימעא, אבל ביום אין גזירה שמא יעבור היום וישכח.

בהצלחה.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל