שאלה:
טיפלנו באשה גלמודה, לא יהודיה. עכשיו היא מתה. היא ציוותה לקבור אותה בקברו של בעלה, וזאת אפשר רק אם שורפים את גופתה. היא לא הקפידה על אופן קבורתה כי הייתה חילונית, את הקרובים שלה היא שרפה. לקבור אותה ללא שריפה יהיה כרוך באי נוחות רבה ובהוצאות מיותרות, וכמו כן היא תקבר אז הרחק מבני משפחתה. האם מותר בשעת הדחק בכל זאת לשרוף את גופתה?
תשובה:
אין מצוה לקבור גוי, החיוב הוא רק מפני דרכי שלום, ממילא אם היא מבקשת לשרוף את גופתה אין בכך כל בעיה.
מקורות:
על קבורת גוי מפני דרכי שלום ראה שו"ע יו"ד סי' שסז סעי' א. דברי הרמב"ן הם בפירושו לתורה דברים כא כב.
שולחן ערוך יורה דעה הלכות אבילות סימן שסז סעיף א
קוברים מתי עובדי כוכבים ומנחמים אבליהם, מפני דרכי שלום.
רמב"ן דברים פרק כא פסוק כב
(כב) ותלית אתו – אמרו רבותינו (סנהדרין מה ב) כל הנסקלין נתלין. וזה שנאמר כי קללת אלהים תלוי, זלזולו של מלך, שהאדם עשוי בדמות דיוקנו של מלך וישראל בניו הם, משל לשני אחים דומים זה לזה וכו', לשון רש"י. וכל הנסקלים נתלין דברי יחיד הם, והלכה כדברי חכמים (שם) שאינו נתלה אלא המגדף והעובד ע"ז. וזה טעם כי קללת אלהים תלוי, שיאמרו מפני מה זה תלוי מפני שבירך את השם, או שעבד ע"ז פלונית, בכך וכך עבודה וכך וכך אות ומופת ראה בה, והספור בה ובעבודתה יקרא קללה. או שהוא לשון זילזול כאשר הזכיר הרב, מן והוא קללני קללה נמרצת (מ"א ב ח), כי מקללים להם בניו (ש"א ג יג), בוזים. והמשל בשני האחים התאומים יש לו סוד, איננו כאשר חשב הרב בישראל שנקראו בנים למקום:
דווקא מדברי רמב"ן המובאים עולה שצורת הגוף של כל אדם, גם לא יהודי, הוא רומז לדמות של מעלה, וראו דבריו בשער הגמול: ועוד יש בצורה הזאת סודות עמוקים כי לא היתה היצירה על זה הדמות הפקר בלא טעם, רק לצורך גדול ולטעם נכבד […] (שער הגמול, כתבים ב, עמ' שה)
הוא מדבר על כך שישראל בניו הם ולכן זה זלזול…
זה שיטת רש"י (שישראל בניו הם). רמב"ן חולק עליו – איננו כאשר חשב הרב (רש"י), שמדובר בעם ישראל.
כך הבנתי מן המצוטט, ומכל מקום כך היא ההלכה וכאמור, יישר כח.
השאר תגובה