חיוב ביקור חולים

מקור מצות ביקור חולים

מקור חיוב מצות ביקור חולים נלמד מהפרשה, וכפי שנדרש בגמרא (סוטה יד.): 'ואמר רבי חמא ברבי חנינא, מאי דכתיב: אחרי ה' אלהיכם תלכו? וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה? והלא כבר נאמר: כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא! אלא להלך אחר מדותיו של הקדוש ברוך הוא, מה הוא מלביש ערומים, דכתיב: ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, אף אתה הלבש ערומים; הקדוש ברוך הוא ביקר חולים, דכתיב: וירא אליו ה' באלוני ממרא, אף אתה בקר חולים; הקדוש ברוך הוא ניחם אבלים, דכתיב: ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו, אף אתה נחם אבלים; הקדוש ברוך הוא קבר מתים, דכתיב: ויקבר אותו בגיא, אף אתה קבור מתים'.

כלומר החיוב של ביקור חולים נלמד מהחיוב ללכת בדרכיו של הקב"ה, וכפי שמצינו בפרשה שבשעה שאברהם אבינו היה חולה מחמת המילה הגיע הקב"ה לבקרו, כך מחוייבים אנו ללכת בדרכיו של הבורא, ולבקר את החולים.

מהות המצוה

בגמרא (נדרים מ.) מבואר שמצות ביקור חולים הוא כדי שהמבקר יראה את צרכי החולה, למשל אם הוא יראה שחדרו של החולה זקוק לנקיון הוא ינקה אותו, וכן הלאה. בגמרא (שם) מסופר על אחד מתלמידיו של רבי עקיבא שחלה, ואירע שלא היה מי שהלך לבקרו, חולה זה שכב בחדר מעופש ונטה למות, והלך רבי עקיבא לבקרו וניקה את חדרו של החולה, ובעקבות כך הבריא התלמיד. [במאירי (שם ד"ה פעמים) מובא שרבי עקיבא עצמו ניקה את החדר, ויש מפרשים שכיון ששמעו שרבי עקיבא עומד להגיע לביקור ניקו את החדר לכבוד האורח, ובעקבות כך ניצל התלמיד החולה. ואכן שתי הפירושים נכונים, לעיתים ביד המבקר לסייע, ולעיתים עקב כך שיש ביקורים העוסקים בצורכי החולה מתאמצים יותר]. בעקבות מעשה זה אמרו חכמים שכל הנמנע מלבקר את החולה כאילו שופך דמים.

ובנוסף נאמר בגמרא שכאשר יראה את מצוקתו של החולה יתפלל עליו. ופסק הרמ"א (יו"ד סי' שלה סעיף ד) שאדם שביקר את החולה ולא התפלל עליו, לא קיים את המצוה.

אמנם האגרות משה (יו"ד ח"א סי' רכג) כותב, כי עיקר המצוה הוא הטיפול בו, ועל זה נאמר שהנמנע הוא שופך דמים, אלא שהתפילה הוא גם אחד מהחלקים הנצרכים לקיום המצוה. והוסיף שאילולי הטעם של תפילה ניתן היה לקיים מצוה זו ע"י שליחת שליח שידאג לכל צורכי החולה, אולם כיון שצריך להתפלל ולכל אחד יש מעלה בתפילתו הוא, לא ניתן לקיים את המצוה ע"י שליח.

צורת התפילה

כשנמצא בפני החולה אין צורך להזכיר את שמו, ויאמר רק 'אל נא רפא נא לו\לה'. ובשבת יאמר 'שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא'.

האם הוא מצוה בפני עצמה

הבה"ג (מנין עשין מ' לו) מנה את מצות ביקור חולים כאחד מתרי"ג המצות, אך הרמב"ם (סה"מ שורש השני) סבר שאינה נמנית כמצוה בפני עצמה, אלא כחלק ממצות 'וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה" (ויקרא יט יח). אך מכל מקום פסק הרמב"ם (הל' אבל פי"ד ה"א) שנמנה כמצוה מדרבנן. ונראה ההכרח לכך הוא מצוה בפני עצמה עכ"פ מדרבנן שהרי נאמר בגמרא (ב"מ לג.) שמעבר למצות גמילות חסדים החיוב של מצות ביקור חולים מחייב לקיים מצוה זו אף באופן שיש בכך מעט שסכנה. ועמד בזה הרמב"ן (השגות לסה"מ שורש הראשון).

האם חייב להפסיד זמן עבודה

השיטה מקובצת (נדרים לט: ד"ה אפילו גדול) כתב שנראה שחייב אדם לבקר חולה אף שמפסיד זמן עבודה, אולם הביא את דעת הרא"ם שאינו חייב להתבטל ממלאכתו אלא מעט, אך אינו חייב להתעכב אצל החולה כשהוא על חשבון שעות העבודה שלו.

האם רופא או אחות מקיימים את המצוה

בגמרא (נדרים לט:) מבואר שאין ליטול שכר על ביקור חולים בעמידה, ופירש התוס' (שם ד"ה על) כיון שזהו המצוה אסור לקחת על כך שכר. והרא"ש (שם ד"ה) פירש שאם נוטל על כך שכר הרי הוא מבזה את המצוה. אולם על ישיבה ליד החולה יש מקומות שנוטלים שכר, כיון שמצד המצוה אינו חייב לשבת ולהתעכב ליד החולה. אך יש מקומות שאסרו לקחת שכר על הישיבה. וביאר הר"ן (ד"ה דאפילו) שמקומות אלו חששו שמא יקחו שכר על ביקור חולים אף בעמידה, ולכן אסרו ליטול כלל שכר על ביקור החולים.

ומבואר שעל עצם המצוה אסור ליטול שכר, אך על תוספת הטיפול מעבר לעצם המצוה מותר ליטול שכר. והמצוה מחייבת רק להכנס לראות את שלום החולה, ואם זקוק הוא לדבר מה, אך ישיבה לצידו הוא כבר מעבר לעיקר החיוב. ולכן רופא או אחות העושים מעבר לעיקר החיוב מקיימים מצוה זו, וראוי שיכוונו לשם מצוה, ולא רק לשם קבלת השכר, ובכך יהפכו את המקצוע למצוה.

כיצד מקיימים את המצוה

בשולחן ערוך (יו"ד סי' שלה סעיף ח) כתב שאין לבקר חולה שמתבייש ממצבו, כגון חולה מעיים שנמצא במצב לא נעים. או חולה שהדיבור והמבקרים קשים לו. ובמקרה כזה המצוה היא לעמוד בחדר החיצוני, ומשם לברר אם יש דבר שניתן לסייע בו לחולה, ולהתפלל עליו. ובביקור חולים צריך חכמה רבה לדעת אימתי השהות מסייעת ועוזרת וגורמת לחולה להבריא, ואימתי השהות מכבידה על החולה, ולהסתפק ביקור קצר.

זמן הביקור

בגמרא (נדרים  מ.) נאמר שאין לבקר ב3 שעות הראשונות של היום, כיון שבשעות אלו החולה חש טוב יותר, והמבקר יחשוב שמצבו טוב ולא יתפלל עליו כראוי. וכן אין לבקר את החולה בסוף היום, כיון שבשעות אלו החולה חש גרוע יותר, ויש חשש שהמבקר יחשוב שאין לו סיכוי להחלים, ויתייאש מלהתפלל כראוי. והרמב"ם (אבל פי"ד ה"ה) הביא טעם אחר, משום שבשעות אלו החולה עושה את צרכיו, ואין לביישו. [הכסף משנה כתב שנראה שכן גרס הרמב"ם בגמרא]. וכתב הברכי יוסף (יו"ד סי' שלה אות ב) שבימינו שיש חדר מיוחד לעשיית הצרכים לא שייך טעמו של הרמב"ם, ולכן נהגו להקפיד על כך משום שסומכים על פירוש הרמב"ם. וכתב עוד שאף לפי פירוש הגמרא שלפנינו, אם הולך כמה פעמים ביום יכול להכנס גם בשעות אלו, כיון שראה את מצבו באמצע היום, ויתפלל עליו כראוי.

הגאון רבי יוסף חיים זונפלד רבה של ירושלים (שלמת חיים יו"ד סי' קפה) נשאל כיון שהלכה זו נפסקה בשולחן ערוך (סי' שלה סעיף ד) מדוע במרכזים הרפואיים בזמנו נקבע שעת הביקור לסוף היום. [כוונת השואל כנראה היתה בעיקר למרכז הרפואי שערי צדק שהתנהלה ע"פ הנחיותיו של הרב זונפלד]. והשיב כיון שיותר חשוב לחולה ביקורי הרופאים ושלא יהיו מבקרים בזמני האכילה, ובסוף היום זהו הזמן הנח ביותר לרופאים, הרי זה טובת החולים, ולכן במקרה זה יש לבקר דוקא בשעות אלו. ובדומה כתב בערוך השולחן (יו"ד סי'  שלה סעיף ח) שהלכה זו אינה איסור, אלא עצה טובה שבאמצע היום הוא הזמן האידאלי לבקר את החולה, ולכן בימינו לא נהגו לדקדק בזה, כיון שאין איסור ויש מצוה בכל זמן.

חולי עכו"ם

בגמרא (גיטין סא.) נאמר יש לבקר גם חולה עובד עבודה זרה, מפני דרכי שלום. וכך נפסק בשולחן ערוך (סי' שלה סעיף ט). והוסיף הרמב"ם (מלכים פ"י הי"ב) שהרי נאמר (תהלים קמה ט): 'טוֹב ה' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו. וכן נאמר (משלי ג יז): 'דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבֹתֶיהָ שָׁלוֹם'. וברמב"ם כתב שדין זה אמור אף על נכרי שאינו מקיים 7 מצות בני נח, אלא עובד עבודה זרה.

יש לשים לב כאשר מבקרים חולים במרכזים רפואיים בחו"ל, שמצוי מאד הדבר שלחולה היהודי יש מבקרים רבים ומשפחה צמודה, ולחולים האחרים בחדר אין מי שדורש בשלומם, והם מקנאים מאד, ויש חיוב מידי פעם לעבור בין המיטות בחדר לדרוש בשלומם ולשאול אותם אם הם צריכים דבר מה. וכן כאשר אדם נמצא בצורה קבועה ליד מיטת קרובו, יש להודיע לשאר החולים שאין מי שישהה לידם שאם הם זקוקים לדבר מה, כגון כוס מים הם מוזמנים לבקש זאת ממכם.

ביקור חולים בטלפון זום או במכתב

פוסקי זמנינו כתבו שכיון שהמצוה הוא לראות אם החולה זקוק לדבר מה, וכן לראות את מצבו ומחמת כך להתעורר להתפלל אי אפשר לקיים מצוה זו ע"י שיחת טלפון מרחוק, והוסיפו שאם אדם מגיע לבקר את החולה ממש, הוא עושה לו יותר נחת רוח, ומסייע להחלמתו הנפשית. והוכיחו זאת, שהרי רק בחולה שיש בעיה להכנס לחדרו נאמר לבקרו בחדר החיצון, הרי שחולה רגיל יש חובה להכנס לחדרו ממש, ולא לבקרו בחדר החיצון וכל שכן בטלפון. וכן הוכיחו מכך שנפסק בשולחן ערוך (סי' רכא סעיף ד) שאדם שנדר שהחולה לא יהנה ממנו, מותר לו לבקר את החולה רק מה שהוא חייב הלכתית, ולכן יכנס לחדרו של החולה, אך יבקרו בעמידה ולא ישב וישתהה בחדרו. ואם די לבקרו ע"י שליח או מהחלון או מהחדר החיצון מדוע הותר לו להכנס לחדרו.

אמנם האגרות משה (יו"ד ח"א סי' רכג) והמנחת יצחק (ח"ב סי' פד אות א) כתבו שקיום ביקור חולים בטלפון הוא קיום חלקי של המצוה, ולכן אם יכול ללכת לחולה הרי חייב ללכת לחולה ולא להסתפק בטלפון, וכמבואר בראיות לעיל, אך אם אינו יכול ללכת, מוטל עליו לקיים את חלקי מצוה זו שניתן לקיימם גם בשיחה טלפונית. אולם החלקת יעקב (יו"ד סי' קפח) סובר שבטלפון או מכתב אין מקיימים כלל מצות ביקור חולים, ומקיימים רק מצות חסד וגמילות חסדים.

מחלה מדבקת

במאמרנו בפרשת כי תבוא תש"פ עסקנו בהרחבה האם מותר לבקר חולה החולה במחלה מדבקת כדוגמת קורונה, ונשוב על תמצית הדברים, הגמרא (ב"מ לג.) מבארת שהחיוב של ביקור חולים מעבר לחיוב של גמילות חסדים הוא משום שהמבקר את החולה במקרה שהוא בן גילו, נוטל על עצמו אחד חלקי שישים מהחולי, ולכן לולי שיש מצוה מיוחדת של ביקור חולים מצד גמילות חסדים לא היה האדם חייב לבקר את החולה, והחיוב של ביקור חולים בא ללמד אותנו, שאף שיש בו סיכון קל למבקר, חייב להסתכן ולבקרו. וכן פסק השולחן ערוך (יו"ד סי' שלה סעיף ב).

הבאנו מחלוקת הפוסקים במחלות שבימיהם היו שמועות שהם מדבקות, כדוגמת צהבת, אולם לא היה מידע רפואי ברור לגביהם. ונחלקו הפוסקים האם מחמת שמועות אלו ניתן להמנע מלבקר חולה. אולם להלכה כתבו פוסקי זמנינו הציץ אליעזר (ח"ט סי' יז קונ' רפואה בשבת פ"ה סק"ג-ט) השבט הלוי (ח"ח סי' רנא אות ה, ז) והאדמו"ר מקלויזנבורג (דברי יציב חו"מ סי' עט אות לז-לח) כי בימינו שידוע לנו איזה מחלות מדבקות ואיזה אינם מדבקות, וידועים לנו כללי הזהירות, אין לבקר חולה במחלה מדבקת, אלא ע"פ הוראות הרפואה, למשל בחדר אחר, ובמרחק בטוח. אולם הצוות הרפואי ומי שנוכחותו חיונית לחיי החולה מחוייב לטפל בהם אף שיש סיכון קל.

ולכן בחולה קורונה יש להמנע מלבקר אותו כדי שלא להפיץ את המחלה ח"ו, ויש לבקרו ע"י הטלפון וזום וכדומה, ולהשתדל לדאוג מרחוק לצרכיו ומצב רוחו ככל שניתן. אולם לצוות הרפואי או במקרה ויש צורך ברור של פיקוח נפש לשהות עימו, כשיש אפשרות להתמגן במיגון הנצרך ולשהות עימו ע"פ ההוראות יש בכך חיוב של מצות ביקור חולים.

ובפרט חולים שהחלימו ושנמצאו בדמם נוגדנים, אף שעדיין קיים חשש, החשש הינו קטן מאד, והוא בכלל החששות שעדיין חייבים בהם בביקור חולים, ובמקומות שמתירים להם להכנס ולהתנדב יש בכך חיוב גדול, דוקא במחלקות הקורונה שבהם יש מחסור חמור בכח אדם, ובמקרים רבים אין בידי הצוות לדאוג לחולים מעבר לטיפול בסיסי הנדרש, אך המתנדבים יכולים לסייע לחולים בפעולות רבות נוספים, ובכך לסייע להחלמתם המהירה.

האם כהן יקיים מצות ביקור חולים

נידון נוסף הוא האם כהן יכול להכנס לבתי חולים על מנת לקיים מצות ביקור חולים, שהרי בבתי חולים גדולים סביר להניח שיש מת באחת המחלקות, ולעיתים קרובות כל מי שנמצא במבנה נטמא בטומאת מת. כאן יש לציין כי במרכזים רפואיים רבים, נעשו סידורים שונים הגורמים לכך שגם כאשר אדם נפטר הוא אינו מטמא את כל המבנה אלא שטח מצומצם מאד, ובבתי חולים אלו כהנים יכולים להכנס ללא חשש, כיון שהחשש שהם יטמאו בטומאת מת בזמן השהיה בבית החולים קטנה מאד. מצד שני במרכזים רפואיים אחרים לצערנו לעת עתה מסרבים לשתף פעולה בענין, והכניסה של כהן למבנה כזה היא בעייתית. [בחלקם גם מאוחסנים בקביעות אברים מהמת לצורך מחקר או רפואה, ויש מערכת מנהרות תת קרקעי המעביר את הטומאה לכל מבני בית החולים].

במקומות בעולם שאחוז היהודים במרכז הרפואי הוא קטן, יש גם מקום להקל שמא אין בו מת יהודי, ולסמוך על השיטות שמת שאינו יהודי אינו מטמא באהל [ראה שולחן ערוך (יו"ד סי' שעב סעיף ב) ובפתחי תשובה (סק"ט)].

למעשה הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך (מנחת שלמה תניינא סי' ק אות ח) כתב, שכהן ימנע מלהכנס לבתי חולים גדולים בישראל [שאין בהם הסדר מניח את הדעת ע"פ ההלכה] לקיים מצות ביקור חולים, וכפי שאסרו על חולה להכנס לחדר של גוסס שיש ספק שמא בכל רגע ימות, כך יש לאסור כניסה לבית חולים שיש בו ספק סביר שמא יש כאן איסור טומאה לכהנים ברגע זה במבנה. אולם הביא שהתשורת ש"י (סי' תקנט) התיר כיון שע"פ רוב האיסור הוא רק מדרבנן [סוף טומאה לצאת], וכל עוד לא ידוע לנו בוודאות שיש מת בבנין, החולים הם בחזקת חיים, וניתן להקל כשהמדובר לצורך מצוה של ביקור חולים.

ולכן בביקור חולים במקרים נחוצים, כגון בן משפחה מדרגה ראשונה ליד חולה הנמצא בסכנה וזקוק להשגחה וסיוע, אשר המנעות מכך כלולה בכלל דברי חכמים שהמונע מלבקר את החולה הרי זה שופך דמים, אין להחמיר, אולם במקרים שהמשפחה נמצאים בצמוד לחולה, ומכר כהן רוצה לבקר, יש בהחלט לשקול האם לא עדיף טלפון או מכתב וכדומה.

ניתן לברר את המצב בבתי חולים שונים, וכן שאלות פרטניות אצל הרב יוחנן לומברד, רב בית ההוראה טהרת הכהנים 054-2920903 [מחו"ל 9725429203++] [email protected].

סיכום

הערוך השולחן (יו"ד סי' שלה סעיף ב) כתב: 'ביקור חולים הוא מהמצות היותר גדולות, והוא מדברים שאוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא'.

עיקר המצוה הוא לראות אם החולה זקוק לדבר מה, וכן להתרגש ממצבו, ובכך להתפלל עליו ביתר כוונה. ואדם שנמנע מלקיים מצוה זו, הרי הוא שופך דמים, בכך שהעדר הביקור החולה עלול למות, והדבר נזקף לאשמת מי שנמנע מלבקרו.

נחלקו הראשונים האם מצוה זו מחייב אותו להפסיד זמן עבודה, אך ביקור קצר חייב אף שהוא על חשבון עבודתו.

עיקר המצוה הוא להיות בחדרו של החולה, אך במקרה והדבר לא ניתן בפרט בימינו בחולי קורונה, יש לקיים מצוה זו בטלפון ועדיף אם אפשר בזום וכדומה שבהם ניתן לראות את מצב החולה יותר, וכן מה חסר לו. כמו גם עצם העובדה שהצוות הרפואי מודע לכך שקרובי החולה נמצאים עימו בקשר בזום גורם ליחס טוב יותר. אולם אם ניתן לבקרו ממש ע"י מיגון מתאים, ובפרט מי שיש לו נוגדנים ראוי לעשות כן.

כהן: בחולה ששהותו נצרכת ממש, כגון קרוב משפחה בדרגה ראשונה יש להתיר להכנס למרכז רפואי כיון שהוא פקוח נפש, או למכר וכדומה ששהותו אינו נצרכת כל כך, יש לברר את מצב המרכז הרפואי, ובמקרה שאכן יש בעיה באותו מרכז רפואי, ויש מבקרים אחרים לשקול לקיים את המצוה בטלפון או בזום.

 

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *