שאלה:
שלום שאלתי היא האם מותר להתפלל שחרית במנגינות של שירי גויים? פעמים שהתפילה נעשיית מאד ״יבשה״ במיוחד כשאומרים אותה שלוש פעמים כל יום בכל יום ויום. נכון שאפשר לכוון בתפילה אך זה נהיה קשה יותר ויותר מדי יום ביומו. לעומת זאת, אם אתפלל שחרית במנגינות שונות בעיקר של שירים של גויים, לא רק שאוכל לכוון הרבה יותר במילות התפילה אלא שהיובש והשעמום של התפילה גם יפוג. מה דעתך?
תשובה:
יש להמנע מניגוני גויים שיכולים להזכיר את המילים שלהם, אבל ניגון שנשכח כבר מקורו או ניגוני קודש – מותר.
מקורות:
נחלקו בזה הפוסקים ואם כי יש שצידדו להקל, יש לציין כאן דברי היחווה דעת שכתב שאף שמעיקר הדין יש להקל (שו"ת ח"ב סי' ה) "מכל מקום נראה שיש להש"צ להעדיף הרכבת המנגינות בקטעי התפלה בלחן של שירי קודש הידועים לקהל המתפללים, ואע"פ שגם שירים אלה נוסדו על לחן של שירי עגבים, כיון שברבות הימים נשכחו המלים של שירי עגבים, ונשארו במקומם שירי קודש, וכבר יצאו מרשות הסטרא אחרא ועברו לסטרא דקדושה, הכי עדיף טפי. וכן נוהגים רבים וכן שלמים, ובזה נקיים אנו ממה שערער בתוקף רב על זה, הרה"ג ר' שמואל ארקוואלטי בספר ערוגת הבושם, והוזכר בספר מעשה רוקח הנ"ל, שהרי בעת שהחזן אומר דברי קדושה בניגון של שירי עגבים, יבאו ההמון להרהר בשירי עגבים שיש בהם ניבול פה וכל תועבה. (ועל פי זה כתב לפרש מ"ש חז"ל (סוטה לה ע"א) מפני מה נענש דוד, מפני שאמר זמירות היו לי חקיך וכו', ואין דבריו נכונים בזה כלל). ע"ש. אולם שליח צבור שעושה כדברינו פטיר ועטיר מן ערורי הרב הנ"ל. והלא באמת יש לנו שירי קדש רבים ונחמדים וערבים לאוזן, שאפשר להרכיב על הלחן שלהם המנגינות של קטעי התפלה, ומהיות טוב אל תקרי רע (ברכות ל ע"א.)" עכ"ל.
אכן בשו"ת וישב הים (להרב הלל, ח"ב סי' ז) האריך מאד להוכיח מדברי הראשונים והאחרונים, שיש איסור להכניס שירי נכריים לקודש, והוא בכלל איסור שמיעת זמר יווני, ומה שכתב הרמ"א בשו"ע סי' נו שאין לזמר מה שהגויים מזמרים לע"ז, ע"ש, והביא מכתבי הגר"ש ואזנר והגר"נ גשטטנר אליו שכתבו כמותו לאיסור, ורק ניגונים ישנים שהיו פעם אצל הנכרים ולא ידוע מהם כלל, מותר לנגנם.
ועוד עי' בשו"ת ציץ אליעזר חלק יג סימן יב שכתב דברים חוצבי להבות אש על הרוצים להתיר בזה.
(ו) ולאחר מיכן עלה בידי לעיין גם בגופן של דברים שבס' כרך של רומי (סי' א'). וממש נשתוממתי על המראה ולבי לא האמין למה שעיני קוראות. אמנם המשתמע מדברי הספר שם הוא זה שדעתו להתיר לשיר פיוטים ותפלות בשירי – עגבים, אבל עיקר דיונו של הספר שם הוא ע"ד לשורר בבתי הכנסת בניגוני – נוצרים ששרים בכנסיותיהם בפולחנם, וכדי לטהר שרץ זה הוא מסתייע ממה שניגנו ומנגנים (אצל עדות המזרח) בניגוני שירי ישמעאל ומניח (או שהנכון באמת כך) שתרי רובא של שירי ישמעאל הם עגבים, ולכן דן ק"ו בנפשו, אם שירי ישמעאל שרובם עגבים עכ"ז הקולות שלהם התירו לנגנם בל' הקודש ובתפלות ובמלות קדושות יען שהענינים הם נאותים או קדושים ולא איכפת לן שמא באותה שעה שמנגן אותו יזכור הערביות שהם ענינים פחותים ועגבים, וכן המנהג בכל א"י וערביא בכל הב"כ ולא מיחו בהם חכמים, וכו', כ"ש נגוני בתי כנסיות הנוצרים שהם באמת נגונים מוכנעים ומביאים אהבת האל ויחודו ואנן לא ידעינן לשון לאטין שבהם מנגנים באותו קול מוכנע כדי שנא' שנזכור עי"ז אותם דברים של שלוש שהם אסורים לנו, שודאי מלבד שמותרים לנו אלא אדרבא חובה עלינו וכו' עכ"ל (בד' ד' ע"ב מדפי הספר). ונזדעזעתי לשמוע דברים כאלה יוצאים מפי בעל התשובה שם, איך אפשר להטיף אמרים ולומר שהנגונים שמנגנים הנוצרים בפולחנם בבתי כנסיותיהם המה באמת נגונים מוכנעים ומביאים אהבת האל ויחודו? בזמן שהרמב"ם וכל גדולינו קבעו לנו שאמונתם ופולחנם היא אמונה ופולחן של עבודה זרה, ושהם גרועים בזה יותר מהישמעאלים, ובתוך כדי דיבור הא בעל התשובה בעצמו מזכיר אמונת שילוש שלהם. ואיך מתהפך כחותם? ועוד לכתוב שגם חובה עלינו ללמוד מהם ניגוניהם. כדי לפאר עי"כ בית אלקינו? לא יאומן כי יסופר?
(ז) בסיכומו של דבר. זאת התורה היוצאת מבירורנו ומבירורו המיוחד של הבעל מעשה רוקח בזה, כי הכנסת והלבשת שירי תפלה ובקשות בבתי הכנסיות, בניגוני – עגבים הרי זה כמכניסים אל הקודש אש – זרה אשר לא צוה ה', אשר השורף ומכלה את כל בשריפת – נשמה, כי המוחש לא יוכחש (כלשונו של המעש"ר) שזה מביא לביטול הכוונה ולגירוי היצה"ר, ואשר גורם ממילא בכנפיו לסתימת חלונות בשמים ממעל שלא יכנס לפניו ית' תפלות ובקשות פגומות כאלה העטופות בקליפות הסט"א, ותוכם כקליפתם נזרקות למצולות תהומות החושך אל מקום אשר לא יפקדו ולא יזכרו, ולא עוד אלא שהמנגנים והמאזינים עוד יתבעו לדין שמים על השתמשם בשרביטו של מלך מלכו – של עולם לישא את שמו לשוא להשמיע עי"כ ניגוני תועבה כאלה. ולכן שומר נפשו ירחק מזה, ולהשומעים לבער נגע צרעת זה תבוא עליהם ברכת טוב.
