קושי במצוות התוכחה

שאלה:

שלום וברכה. אני בחור ישיבה מרקע דתי, וקשה לי מאוד עם דברי הרמב"ם (דעות ו) "וכל שאפשר בידו למחות ואינו מוחה הוא נתפש בעון אלו כולם שאפשר לו למחות בהם". הפסק הזה מאוד מתסכל אותי… אני מקווה שתבינו… אסביר, אני משתדל להמנע מחטאים ולהשאר נקי, ואם אני נופל במשהו אני משתדל להתחזק ושזה לא יחזור על עצמו.

אבל כמה שאעבוד על עצמי, ה' תובע ויעניש אותי על חטאים שלא עשיתי בכלל. זה פשוט מרגיש לי לא הוגן. מצוות התוכחה כ"כ קשה! כמה שאני מתוקן זה לא יעזור, מי שמסביבי לא מושלם ומתוקן גם בדברים שאני יחסית מתוקן בהם, ואני צריך לשלם את המחיר… לדוגמא לא לדבר בבכ"נ, לשון הרע, צניעות, אדם שמבייש את חברו, כיבוד הורים, דיבור באמצע הלימוד, חזן שמקרא לכהנים לפני שהם סיימו את המילה הבאה, רב שלא רוצה לענות לך על שאלה ועובר על עינוי הדין (אחד מהרוגי מלכות נהרג בגלל זה שעיכב את הנשאל על קשר נעליו), ועוד הרבה הרבה חטאים שאני רואה… ואני אחראי על כולם!

מצות התוכחה גורמת לי להרגיש שהכל אבוד, ושאין מצב שאוכל להיות צדיק לעולם. והרגשה ש'בכל מקרה אני מלא עוונות', וכמה שלא אהיה צדיק, איני יכול להוכיח אחרים לתקן את כולם, אני יודע שאין בי כח ואומץ להוכיח אנשים ולהעיר להם כל הזמן (מצות התוכחה היא אפילו ארבע וחמש פעמים), ואני גם די ביישן ורגיש מטבעי. וזה כ"כ מביך להעיר לאנשים.

וממילא אני מטונף מעוונות כל הזמן כמה שלא אעבוד על עצמי, אז בשביל מה להתאמץ להוסיף לדקדק בדבר כזה או אחר, זה כמו להוסיף טיפת מים נקיים לדלי שכל הזמן נשפכים אליו זרם מי שופכין. זה נותן הרגשה שהמשחק אבוד מראש. שח"ו ה' בא עלינו בעלילה להוסיף עלינו ערימות של חטאים בלי שאנחנו רוצים אותם בכלל. זה לא פייר… ומה עוד, אפילו הצדיקים בזמן חורבן בית המקדש הראשון לא הצליחו במצוה הזו, אז אנחנו נצליח?? ועוד יותר, ה' נפרע מן הצדיקים הללו בתחילה, ורק אח"כ מהרשעים הגמורים (שבת נה,א)! אז עדיף כבר לא להיות צדיקים וזהו לא? למה לירש תרתי גהנום? ועוד זה לא סתם ביטול מ"ע, אני אענש כאילו אני עצמי חטאתי בדברים שאני כ"כ סולד מהם. אני מרגיש שזה לא הוגן ושבאים אלי בעלילה וזה ממש מסתכל אותי…

ואפילו שבגמ' אמרו תמיהני אם יש בדור הזה מי שמקבל תוכחה או יודע להוכיח, אבל הפוסקים כן הביאו את המצווה הזו במפורש ולא ביטלו אותה, אם כן היא לכאורה מחייבת.

אשמח מאוד לפיתרון הדבר, ואשמח שתיישבו דעתי…
תודה רבה!

תשובה:

שלום וברכה

בסוף דבריך רמזת כבר לתשובה המאוד ברורה, כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע. לכן מה שלא בידיך, כלומר גם אם תוכיח זה לא יעזור, ורק יגרום כעס, קנאה שנאה וכדומה, אין עליך חיוב תוכחה, זו הלכה פשוטה וברורה בענין זה לגמרי. בענין זה גם ידועים דברי החזון איש בתחילת יורה דעה בביאורו לכך שהיום כל אדם שאינו שומר מצוות נחשב תינוק שנשבה, שאין לנו היום מי שיודע להוכיח, וסברא זו נכונה גם לגבי המוכיח עצמו. ממילא, אם אתה במקום שיש לך השפעה על אנשים, בגלל המעמד שלך התפקיד שלך וכדומה, בהחלט צריך להקדיש מחשבה לנושא הזה של תיקון הדברים הצריכים תיקון באלו הנתונים להשפעתך, אבל כאשר סתם אתה נמצא בבית הכנסת או כל מקום אחר, ברור שאין לך חיוב סתם להתבזות באופן שאינו מועיל. ופוק חזי מאי עמא דבר, לא ראינו אפילו לתלמידי חכמים מובהקים שמוכיחים כל הזמן… כי זה לא יועיל ורק יגרום ריחוק.

שנדע רק טוב.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל