שתיל רך שנבט לעניין עקירת עץ פרי

שאלה:

שתיל של עץ פרי שנבט מאליו (כגון שיש עץ זית באיזור, ופרי שלו נבט באדמה בריחוק ממנו), והוא קטן מאוד – כמו גבעול ירוק רך. האם יש לו דין עץ פרי שאסור לעוקרו. כלו' מאיזה שלב זה נחשב עץ, שיהיה בו איסור עקירה.

בתומ"ר

תשובה:

שלום וברכה

לא מצאתי חילוק לענין זה בין נטיעה קטנה לגדולה.

יום מבורך.

כעת נזדמן לידי מאמר ארוך בענין זה שמצדד כמה צדדים לקולא בענין נטיעה שעלתה מאליה, ואני מעתיק לך:

מתוך ספר 'עץ השדה' בדיני 'בל תשחית' וקציצת אילנות:

בעיה מצויה בחצרות ובגינות פרטיות היא שאילן מאכל מתחיל לצמוח לפתע במקום שאינו מיועד לשתילת אילנות, פעמים רבות גדל האילן במקום בו הוא מפריע לשימושים הרגילים של המקום. נשאלת השאלה אם מותר לעקור אילן זה, או שיש לו דין 'אילן מאכל', ולצורך עקירתו צריך לתנאי ההיתר של עקירת אילן מאכל.

לבירור הנדון יש להקדים שלגבי אילן מאכל שעלה מאליו נקט בשו"ת חוות יאיר [סימן קצה] בפשיטות שיש בעקירתו איסור 'בל תשחית', וממילא לדבריו אין להקל באילן זה מחמת כך שעלה מאליו[1].

עוד יש לציין שלדעת רוב הפוסקים גם נטיעה צעירה בשנותיה הראשונות הרי היא בכלל איסור עקירת אילן מאכל, אע"פ שעדיין אינה מניבה פירות או שעכ"פ אינה מניבה פירות כשיעור האוסר לקוץ אילן מאכל. וזהו משום שדוקא כשאין האילן עושה פירות כשיעור מחמת שהזקין ונתייבש נתמעט מאיסור קציצת אילן, אך נטיעה צעירה שעדיין אינה מניבה פירות אסור לקוצה, כיון שבמשך הזמן עתידה נטיעה זו לעשות פירות כשיעור. אמנם יש דעות הסוברים שאין איסור 'בל תשחית' בעקירת נטיעה בשנותיה הראשונות כל זמן שעדיין אינה מניבה פירות כשיעור, [וברור שלשיטות אלו אין בעיה לעקור נטיעה זו שעלתה מאליה, שבדרך כלל רוצה לעוקרה קודם שמניבה פירות], ונתבאר נדון זה בספרנו בעזה"י, כמו"כ נתבארו שם שיטות הפוסקים אם יש איסור לעקור נטיעה קודם שנקלטה והשרישה או לא. במאמרנו נברר בס"ד אם יש מקום להקל באילן שגדל מאליו ואינו רוצה לאכול פירותיו, אלא אדרבה, מיקום האילן מפריע לו והוא מעוניין לעוקרו.

במשנה ריש ערלה תנן, הנוטע לסייג ולקורות פטור מן הערלה, ונפסק דין זה להלכה ברמב"ם [מע"ש פ"י ה"ב] ובטור ובשו"ע [יו"ד סימן רצד סעיף כג] שהנוטע אילן מאכל ואין דעתו לצורך אכילה אלא להיות סייג וגדר לשדה או בשביל העצים לשורפן או לבנין, פטור מן הערלה. ומבואר ששייך נטיעת אילן לצורך שימוש בקורות העץ, [דאילו היה אסור ליטול קורות מהעץ, אם כן אף שנטע לשם קורות, כיון שלא יוכל ליטול הקורות ממילא בטלה דעתו והוי כנטעו סתם, וצריך שינהג ערלה בעץ]. ודנו האחרונים איך יש אפשרות להשתמש בקורות, הרי בנטילת קורות האילן עובר על איסור 'בל תשחית'. ומצינו בפוסקים שתי דרכים בישוב קושיה זו, ויסוד החילוק בין התירוצים הוא אם יש איסור 'בל תשחית' באילן שניטע לקורות, וכמו שיתבאר.

הברכי יוסף [על השו"ע שם סעיף כג, בריש דבריו], המהרי"ח [על המשנה ריש ערלה, בתירוץ ראשון] והחזו"א [ערלה סימן א ס"ק א] כתבו דמיירי באופן שאין הקציצה דרך השחתה, כגון ששימוש האילן לקורות שוה יותר משימושו לפירות. ועוד אופן כתב החזו"א דמיירי כשאינו מפסיד האילן, שזומר כדרך הזומרין, או שישתמש בקורות לכשייבש האילן.

עולה מדברי הפוסקים הנ"ל שגם אילן שניטע לסייג או לקורות יש בו איסור 'בל תשחית', וכמו"כ הסיק המהר"ץ חיות [בשו"ת סימן לג] שיש איסור 'בל תשחית' באילן שנטעו לסייג ולקורות, [ונחלק על השואל שם שנקט שאין בזה איסור 'בל תשחית', וכדלהלן], וכתב שכיון שבש"ס ובפוסקים לא נזכר שעץ מאכל שנטעו לסייג ולקורות מותר להשחיתו, ואדרבה, נראה בגמרא [ב"ק צא:] שדוקא עץ סרק נתמעט מאיסור קציצה באמור 'אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא', ולא אילן שנטעו לסייג או לקורות, [דאילו היו ממעטים גם אילן כה"ג, א"כ היה לגמרא שם לומר דהאמור 'כי לא עץ מאכל הוא' בא  למעט אילן שנטעו לסייג או לקורות], לכן כתב המהר"ץ חיות דנקטינן שיש איסור השחתה באילן מאכל גם כשנטעו לסייג או לקורות. והוסיף שאין ללמוד היתר קציצה מדין ערלה, משום שדוקא לגבי ערלה שהוזכרה הנטיעה בהדיא בקרא, וכדכתיב 'ונטעתם כל עץ מאכל' אמרינן שתלוי בכוונת הנוטע, שצריך שתהיה נטיעתו לשם עץ מאכל, אך לגבי איסור השחתה שנאמר סתם 'עץ מאכל' ולא נזכרה הנטיעה בקרא, אמרינן שהאיסור אינו תלוי בכוונת הנוטע אם היתה לשם עץ מאכל, אלא רק במהות האילן, וכל שעכשיו הוא 'עץ מאכל', אסור להשחיתו גם אם כוונת הנטיעה היתה לא לשם עץ מאכל. וכמו שמצינו שלגבי השחתה כשהזקין האילן ואינו מניב פירות וכבר אינו 'עץ מאכל', מותר להשחיתו, והיינו משום שתלוי במהות האילן, ולכן אע"ג דמעיקרא נטע אותו למאכל, מכל מקום כיון שעתה כבר אינו עושה פירות ואינו 'עץ מאכל', אין איסור בהשחתתו, עיי"ש עוד.

והגרצ"פ פרנק זצ"ל [בדבריו ב'הר צבי' פרשת שופטים, עמ' קמז] הוסיף שגם פשטות דברי התוס' ברכות לו: [ד"ה אין] משמע דסברי שיש איסור 'בל תשחית' גם בנוטע לסייג. [שעל המשנה שאין קוצצין את האילנות בשביעית הקשו התוס' דבלאו איסור שביעית תיפוק ליה שאסור לקצוץ האילן משום 'בל תשחית' ואי הוו סברי התוס' שבנוטע לסייג אין איסור 'בל תשחית', א"כ מאי קושייתם, הא נפקא מינה בנוטע לסייג, שאיסור 'בל תשחית' אין בזה, ואילו משום  הפסד פירות שביעית יש לאסור. אך כתב שיתכן לדחות דלשון 'קוצצין את האילנות' לא משמע דמיירי רק באילנות שניטעו לסייג, והניח בצ"ע].

ולשיטה זו שיש איסור קציצה באילן שניטע לסייג ולקורות, כתב המהרי"ח [שם] שבאופן שנתכוין בנטיעתו לעבור איסור 'בל תשחית' ולקצוץ לצורך עצים, בטלה דעתו וחייב בערלה, וכמו"כ דייק הדרך אמונה [מע"ש פ"י ב'ציון ההלכה' ס"ק יד] מדברי החזו"א והברכ"י [הנ"ל] שאם היה במחשבתו לקצוץ באיסור, לא מהני מחשבתו לפטור מערלה, דאמרינן שבטלה דעתו, וחייב בערלה. [והניח בצ"ע].

מאידך, הברכי יוסף [בהמשך דבריו שם] והמהרי"ח [הנ"ל, בדרך 'אפשר'], שו"ת שערי שמחה [להגרי"ש רפיש בן דורו של הרעק"א, מהדו"ת סימן יח] והכלי חמדה [פרשת שופטים כ יט, ד"ה ומה] כתבו ליישב הקושיה הנ"ל איך שייך נטיעת אילן לקורות, הרי אסור לקוצצו משום בל תשחית, ופירשו שכיון שנטע האילן מתחילתו לסייג ולעצים, אין בקציצת הקורות איסור 'בל תשחית'. וכן דעת הצפנת פענח [ב"ק צא:], הגרמ"ד מברעסלוי [-השואל בשו"ת מהר"ץ חיות סימן לג ובשו"ת משיב דברים להגר"ג ליטש רוזנבויים זצ"ל, יו"ד סימן פז], שו"ת מחנה חיים [ח"א סו"ס מט ד"ה ונראה, לענין נטיעה שלאחר זמן יקצצם לקורות וכדומה], שו"ת מאורות נתן [להגרנ"נ לייטער זצ"ל, סימן קיא, ד"ה אחר] ושו"ת דובב מישרים [ח"א סימן קלד אות ב], שאין איסור להשחית ולקצוץ אילן מאכל שנטעו לסייג ולקורות. ופירשו ה'שערי שמחה', הגרמ"ד מברעסלוי, הכלי חמדה וה'מאורות נתן' [הנ"ל] שכמו שבדין ערלה שנאמר בה 'כל עץ מאכל' נתמעט הנוטע לסייג ולקורות שפטור מערלה, ה"נ באיסור 'בל תשחית' שאמור 'עץ מאכל' נתמעט אילן שניטע לסייג ולקורות, ואין איסור להשחיתו. [ראה הערות העורך ב' בסוף המאמר].

והוסיפו הכלי חמדה ושו"ת דובב מישרים [הנ"ל] שמהדין דהנוטע לקורות פטור מן הערלה, מוכח שאין איסור 'בל תשחית' בעקירת אילן מאכל שנטעו לקורות. דאילו היה איסור 'בל תשחית' בקציצת אילן כזה, א"כ אמאי פטור מערלה כשנוטע אילן לקורות, הא כיון שיש איסור בקציצת האילן, הרי ודאי לא יוכל לקוצצו לקורות, משום שיש איסור בל תשחית בקציצת אילן זה, וא"כ הו"ל למימר דממילא בטלה מחשבתו שחישב לקורות והוי כנטעו סתם, וצריך שיהיה בו חיוב ערלה, [וכמו שבאמת כתבו המהרי"ח והדרך אמונה הנ"ל], ובע"כ שגם לענין איסור השחתה אין אילן זה בכלל אילן מאכל, עיי"ש. [ראה הערות העורך ב' שבסוף המאמר].

גדר ההיתר שבנוטע לסייג ולקורות אין איסור בל תשחית, מבואר בצפנת פענח [ב"ק צא:] שאילנות מאכל יש עליהם גם שם 'אילן סרק' לגבי זה שמועלת בהם מחשבה שנוטעם לסייג ולקורות שבאופן זה אין דינם כאילן מאכל[2].

לשיטה זו שאין איסור 'בל תשחית' בנוטע לסייג ולקורות, יצא קולא גדולה למעשה, שכמו"כ אילן שניטע למטרת נוי, כגון עצי זית ותמר הניטעים בשדרות ובגנים ציבוריים לנוי ולא למטרת אכילה, שאינם חייבים בערלה, [וכמבואר בשו"ת עדות ביהוסף להגר"י רוזין מטלז, סימן ל, ובדברי הגרי"ש אלישיב זצ"ל שהובאו ב'משפטי ארץ' ערלה פרק ז הערה 8], כמו"כ לא יהיה גם איסור 'בל תשחית' בקציצתם. [ואמנם זהו באופן שנטיעת האילן היתה גם לא בשביל מאכל אחרים, דאילו היו נוטעים אותם כדי שילקטום אחרים, א"כ הוי בכלל 'הנוטע לרבים' שחייב בערלה, וכמו שהעיר החזו"א ערלה סימן א ס"ק א].

ויתכן ששייך דין זה גם באילן שפירותיו ראויים לעשיית תרופות, שלגבי ערלה כתבו הרדב"ז [בשו"ת ח"א סימן תצט] ורעק"א [בגליון השו"ע שם, סעיף כג, בשמו], שאילן שאין פירותיו מאכל בריאים ונוטעים אותו משום רפואה, אין דין ערלה בפירותיו, שאע"פ שהרפואה דרך אכילה היא, לאו 'עץ מאכל' הוא, כיון שאין דרך הבריאים לאוכלו, וממילא לא יהיה איסור קציצה באילן זה. והוסיף הרדב"ז שקל וחומר הדברים, אם הנוטע לסייג ולקורות, אע"פ שיש בהם פירות ראויים לאכילה, אין ערלה נוהג בו, ק"ו באלו. ומכך שדימו האחרונים דין זה לנוטע לסייג ולקורות ושאינו נחשב 'עץ מאכל' לגבי ערלה, א"כ יתכן שגם לגבי איסור קציצה לא ייחשב 'עץ מאכל'[3]. (ואמנם יש לציין מחלוקת פוסקי זמננו בדין זה דערלה באילן הנטוע לריח ולרפואה, בשו"ת מנחת שלמה [ח"א סימן עא אות ד] כתב דהא דפטור מערלה היינו דוקא כשפירות האילן אינם טובים למאכל ומשמשים הם רק לריח או לרפואה, אך אם נוטע תפוחים ואתרוגים הראויים לאכילת אדם ונוטעם לריח או לשוחקן ולהשתמש בהם לרפואה, שפיר חייב העץ בערלה, כנוטע זית להדלקה, כיון שהפירות ראויים ממש לאכילת אדם. אמנם מדברי החזו"א [דיני ערלה אות יד] מבואר שנקט שלדברי רעק"א גם כשנטע אילן שפירותיו ראויים לאכילה פטור מערלה אם נטעו לריח או לרפואה. [ומטעם זה נחלק עליו החזו"א, עיי"ש, וכמו שהוכיח מדבריו בספר 'משפטי ארץ' ערלה פ"ז הערה 15]. וכמו"כ נקט הגרא"י זלזניק זצ"ל [הו"ד בספר 'כרם ציון' הלכות ערלה, פ"ד ב'גידולי ציון', עמ' י-יא, ובספר 'משפטי ארץ' הנ"ל] שגם בפירות הראויים לאכילה אמור דין זה).

ועתה יש לדון לשיטות אלו שאין איסור 'בל תשחית' באילנות שניטעו לסייג וקורות, אם זהו דוקא באילן שנטעו בידים וחשב בו בפירוש לסייג ולקורות, או שמטעם זה גם באילן שעלה מאליו, [לסוברים שבעלמא יש איסור 'בל תשחית' באילן שניטע מאליו], יש מקום לדון שלא יהיה בו איסור 'בל תשחית' כשניטע במקום שברור שלא ניחא לבעל הקרקע בכך, כגון שעלה בחצר מגורים או בקרקע המיועדת לבניה וכדומה, במקום שגידול האילן בו יזיק לשימושי החצר, וכדומה, ולא ניחא לבעל החצר בכך ורוצה לעוקרו, כדין אילן שניטע לסייג ולקורות האמור לעיל, שיש מקום לדון שכיון שהאילן עלה מאליו במקום שעומד להיעקר ולא למטרת אכילת פירותיו, הרי הוא כאילן שניטע לסייג ולקורות, ואינו בכלל 'אילן מאכל'. ובדומה לזה דן בשו"ת חיים ברצונו [להגרמ"ח גרינפלד זצ"ל, סו"ס מ] להתיר לעקור עצים שעולים מאליהם סמוך לגינות, ובין הטעמים שכתב להתיר כתב שגם האוסרים לקצוץ נטיעה צעירה שעדיין אינה טוענת פירות, היינו דוקא בנטיעה שנטעה בידים כדי שתגדל להיות עץ מאכל, אבל כשעלתה מאליה שלא לרצונו, לא מיקרי 'עץ מאכל', עכת"ד, ולכאורה יסודו כנ"ל שכיון שהאילן עלה שלא לרצון הבעלים וניחא להם בעקירתו לכך אינו נקרא 'עץ מאכל', וכאמור.

עוד יש להוסיף שגם אם לא נחשיב מה שעלה אילן זה מאליו כמו אילן שניטע לסייג ולקורות, כיון שעכ"פ לא היתה מחשבה חיובית לסייג ולקורות, יש צד להקל בקציצת אילן זה, על פי מה שכתב הכלי חמדה [הנ"ל] לדייק מדברי הירושלמי שאילן שנטעו בסתם ורק אח"כ חשב שיהיה לסייג ולקורות, גם הוא פטור מערלה. [ולכאורה דיוקו שדוקא אם מתחילה חשב עליו למאכל אינו יכול להפקיע ע"י מחשבת סייג, אך אם מתחילה חשב בסתם יכול להפקיע, ויש לעיין בזה].והוסיף שכמו שאילן זה פטור מערלה, כמו"כ אין בו איסור קציצה, עיי"ש, וא"כ לפ"ז יש צד נוסף להקל בעקירת אילן שעלה מאליו בחצרו של אדם במקום שלא מיועד לנטיעה, שהרי אילן זה עלה סתם, ומיד כשנודע לבעלים שעלה הרי דעתם לעוקרו, ולכאורה מחשבה לעקור האילן לא גרע ממחשבה לסייג ולקורות.

העולה מהאמור:

• אילן שעלה מאליו, מבואר בדברי החוות יאיר שאסור לקוצצו. ויתכן שיש חולק.
• נחלקו הפוסקים אם יש 'בל תשחית' בעוקר אילן שניטע לסייג ולקורות, לדעת המהר"ץ חיות, החזו"א, והברכי יוסף והמהרי"ח [בריש דבריהם] אף שאין בהם איסור ערלה יש איסור בקציצתו. ומאידך, לברכי יוסף והמהרי"ח [בהמשך דבריהם], שו"ת שערי שמחה, הצפנת פענח, הכלי חמדה ועוד, אין איסור קציצה באילן שניטע לסייג ולקורות.
• לסוברים שיש איסור קציצה באילן שניטע לסייג ולקורות, פשוט שגם אילן העולה מאליו במקום שאינו מיועד לאילן ומפריע לבעלים, יש בקציצתו איסור קציצה [לחוות יאיר הנ"ל]. ואילו לסוברים שאין איסור קציצה בניטע לסייג ולקורות, יש לדון אם גם באילן שעלה במקום שאינו מיועד לגדילה אין איסור קציצה.
• נחלקו הפוסקים בדין עקירת נטיעה שעדיין אינה טוענת פירות, וממילא אם נטיעה זו שעלתה מאליה עדיין אינה טוענת פירות, עכ"פ לשיטות המתירים אין איסור בעקירתה.