סיכום הקולות המצויות באיסורי דרבנן במלאכת שבת

שאלה:

כמה פעמים נתקלתי בהלכות שבת בקולות בדיני דרבנן, למשל במקום צער, במקום מצוה, במקום הפסד מרובה, במקום כבוד הבריות.
לא הצלחתי להגיע לסיכום ברור מתי מקילים בדיני דרבנן, למשל מצאנו מלאכה שאצל"ג שמותרת במקום צער (מפיס מורסא) (וכן בכתובות דף ס'), האם זה כלל לכל איסורי דרבנן בשבת. האם בתרי דרבנן מתירים תמיד במקום מצוה או במקום צער (למשל כך מוכח בתוס' כתובות דף ה') מה הדין בתלתא דרבנן (ראיתי בספר מאור השבת כרך א' מכתב מהגרי"י פישר סי' ט"ז שבתלתא דרבנן וודאי מותר, ולפ"ז זה היתר גדול מאד שבתלתא דרבנן לא מחמירים)
במוקצה למשל, מקילים במקום הפסד מרובה, או במקום צער גדול?
אמירה לנכרי, כנ"ל? יש קולות מיוחדות במקום צער או הפסד מרובה
כמו"כ מתי מקילים בתרי דרבנן מחמת שזה "גזירה לגזירה" ומתי לא?
אשמח שהרבנים יוכלו בקצרה לסכם את הדינים ולהביא מקורות לדברים

[ואני למשל אציין שאלה אחת קצת מעשית. למשל מי שיש לו "ציצין" בשפתיים או ביד, ו"משחק" איתם ביד. האם יש להתיר בגלל שהוי ב"יד"(שינוי מדין גוזז), אצל"ג (גם לצד שגזיזה הוי צריכה לגופה, אבל באופן שגם לא אכפת לו שיהיה חלק בלי ציצין, רק יש לו הרגל לשחק איתם), ואינו מתכווין, כי לא מתכוון לפעולת הגזיזה, אלא רק לשחק איתם באופן תמידי בשבת עד שנתלשים.
או למשל מי שרואה בשבת ג'וק בחדר שינה ויש לו צער, האם מותר לכפות עליו כלי, מדין שהוי אין במינו ניצוד ואצל"ג וגם במקום צער? (יש גם צד שבכה"ג נקרא מחוסר צידה, כי אף ששולל את חירותו של הג'וק, אך סו"ס אם ירים את הכלי יברח לו ולא יצליח לצוד אותו)]

תשובה:

שלום וברכה

במסגרת זו לא נוכל להענות לפרויקט הגדול שהטלת עלינו… זה מצריך ממש כתיבת עבודה…

לגבי שתי הדוגמאות שציינת בסוף, במקרה הראשון, ממה נפשך אם זה פסיק רישא לא כל כך שייכת הסברא של אינו מתכוון ואם זה לא פסיק רישא אין כל כך חשש. גם אין כאן צירוף של צער או צורך גדול שהרי לא אכפת לו מכך כדבריך.

לגבי צידת מקק בשבת, הרי לא התירו באופן שאינו מזיק, אף שעצם המצאו יש בכך צער, ראה סי' שטז סעי' ט שהתירו רק אם הוא על בשרו.

הצטרף לדיון

2 תגובות

  1. א. לגבי ציצין הצער, הוא שמאד קשה לפרוש מזה, ואנשים שיש להם הרגל לדבר זה מהמלאכות הקשות לא להתעסק עם זה…ולכן גם אם זה פסיק רישא, אך הוא מתעסק ב"משחק" בזה להזיזו אנה ואנה ורק ממילא נתלש [זה פס"ר רק אם נאמר שזה כמו דבר שבפעולות מצטרפות היה פס"ר, כמו הריב"ש הנודע]
    ב. לגבי צידת מקק לא יודע אם לדמות לפרעוש.
    כי שם מפורש שמשום צער התירו. רק נראה שכל עוד שלא עליו אין לו צער. אך מי שדעתו יפה [כמו שמצוי טובא בנשים וקטנים וכד'] וכאשר המקק מהלך בין רגליו אין דעתו מיושבת כלל, וכ"ש שלא יכול להרדם בחדר שהוא מהלך בו וכד', אז לכאור' זה לא גרע ממקום צער שהתירו?

  2. 1. אינני מכיר הגדרה כזו של צער – קושי להמנע מהרגל מגונה.
    2. צ"ע, למעשה בפוסקים הובא רק נושא של כאב וצער ממש. עדיף יותר לגרש עם מטאטא.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל