האם מותר לחתוך עוגה עם כיתוב ביום טוב?
תשובה:
שלום רב
א. כאשר האותיות עשויות מציפוי מסויים כמו קרם וכיוצא בזה אסור לחתוך את העוגה בשבת כאשר על ידי כך הוא מקלקל את האותיות, אולם בין האותיות יש להקל. כאשר האותיות חקוקות בבצק עצמו כמו בביסקויטים מותר לחתוך.
ב. לגבי פרוסת עוגה שאינה צריכה חיתוך או הפרדה כל שהיא וניתן לאוכלה בשיניים לבד, יש שהקילו לעשות זאת גם כשיש עליה אותיות ויש מחמירים גם בזה.
מקורות:
א. ראה רמ””א סי’ שמ סעי’ ג.על המקילים בזה בחיתוך בין האותיות ראה שמירת שבת כהלכתה פרק ט הערה מח בשם הגרש””ז אויערבך, וראה משא ומתן ארוך בזה בס’ ארחות שבת פרק טו הערה כז. על ההיתר באופן שהאותיות חקוות בבצ עצמו ולא על ידי ציפוי אחר, ראה משנה ברורה סי’ שמ ס””ק טו. אמנם החזון איש בסי’ סא הרבה לתמוה על דבריו, שהרי כתיבה באופן כזה אסורה בשבת ואם כן מפני מה הקילו בזה לענין איסור מחיקה.
ב. ראה משנה ברורה שם ס””ק יז בשם הדגול מרבבה, שהרי זה פסיק רישא במקלקל וכלאחר יד. אולם בחזון איש שם החמיר וטעמו, שיש פוסקים שמחמירים בפסיק רישא גם בתרי דרבנן.”
לבני ספרד לכתחילה אפשר לחתוך אותיות שעל העוגה.
כשיש רמ"א ומשנה ברןרה למה להכנס לחשש איסור?
איני אומר שאין מחמירים בדבר, אבל חומרא לחוד ועיקר הדין לחוד.
בכנות, מעט חורה לי הדבר, כאשר יש מקום לחלק בין בני ספרד לבני אשכנז והחלוקה אינה ברורה מהתשובה.
אני מצטט מחזון עובדיה, שבת חלק ה', עמוד רו, סעיף יח:
"עוגה שכתוב עליה אותיות מצבע מאכל, מצד הדין אפשר להקל לשברה ביד או לחתוך אותה בסכין. אבל עדיף להחמיר לשברה בפה דרך אכילה. אבל אם כתב האותיות נעשה מגוף העיסה, כמו שמצוי שעושים כן בביסקוויט או בשוקולד, מותר בפשיטות לשברם ביד, בין אם האותיות שוקעות בין אם האותיות בולטות."
הרי שוודאי שמעיקר הדין מותר אפילו באותיות שעל ציפוי העוגה. וכדאי להחמיר (בציפוי ולא בגוף העוגה ששם פשוט לשבור)
אגב, בן ספרד שרוצה להחמיר ולא לחתוך עוגה שכזו, אז עליו גם להחמיר לא לפתוח אריזות מזון במקום האותיות, ולענ"ד,מעטים מבני ספרד המחמירים כזו חומרא..
לסיום, אצטט את רש"י בפירושו במסכת ביצה דף ב' עמוד ב':
"טוב לו להשמיענו כח דברי המתיר, שהוא סומך על שמועתו ואינו ירא להתיר, אבל כח האוסרין אינה ראיה, שהכל יכולין להחמיר, ואפילו בדבר המותר"
בהערכה גדולה ובכבוד,
שגיא
אני רוצה לחדד נקודה חשובה שאני חוזר עליה לא פעם. כשאנחנו מדברים האם יש חילוק בין אשכנזים לספרדים, הקביעה לא תהיה מי אמר את ההלכה, זה שרב הוא ספרדי אינו אומר שההלכות שלו תמיד הם רק לספרדים ולהיפך, זה הרי הבל… הרמב"ם אבי הפסיקה היה ספרדי, וכי לכן דבריו הם רק לספרדים? ההבדל בין אשכנזים לספרדים הוא רק כאשר אכן לפי מסורת הפסיקה אמור להיות הבדל, למשל כאשר קיימת מחלוקת בין השלחן ערוך לרמ"א ובני ספרד קיבלו את הכרעת השו"ע ובני אשכנז את הכרעת הרמ"א. לכן, במחלוקת שלפנינו, אני מודה שלא ידעתי שהגר"ע יוסף מצדד יותר לקולא מאחרים, אבל אין כאן נושא של אשכנזים וספרדים, זה נושא של שיקול הדעת בהלכה, הבאתי מה שהיה לפני ומה שהבאתי מתאים גם לספרדים.
אני מתנצל, לא הייתה לי כוונה רעה חלילה.
באופן כללי אני חושב שבציבור יש 4 קבוצות עיקריות מבחינת פסיקה ומנהגים:
1. בני אשכנז שהולכים ביד רמא
2. בני אשכנז שנוהגים כדעת החזו"א
3. בני ספרד (רובם המכריע הולך כדעת הגר"ע יוסף ולכן פסיקותיו מאוד מהותיות בחשבון ההלכתי שלהם)
4. בני תימן
באופן כללי לענ"ד פסיקת הלכה צריכה להיות תואמת לאחת מארבע הקבוצות.
לגבי המחלוקת שו"ע-רמ"א, אכן אני מודה שאין כאן באמת בדידן כזו מחלוקת לגבי חיתוך העוגה, למעשה כיוון שבבית יוסף מרן השו"ע לא גילה דעתו בבירור לגבי הענין (גם לא מוכרח שהסכים לדעת הרמ"א אבל יתכן), הגר"ע מביא בספרו חזון עובדיה, חשבון הלכתי מאוד ארוך ושיקלול הרבה פוסקים – ראשונים ואחרונים, שהביא אותו לפסק ההלכה המיקל בנושא זה.
אני מתנצל אם חלילה נהגתי עם מאן דהוא בחוסר כבוד חלילה וחס.
חלילה! אני שמח בכל הארה שלך. יישר כח גדול.
שלום וברכה,
לאחר ששוחחתי עם מו"צ חשוב מפוסקי ספרד הובהרו עוד כמה נקודות חשובות בנושא הנ"ל.
הן אמת שאין כאן מחלוקת בין רמ"א לשולחן ערוך,
אבל מחלוקת בין פוסקי אשכנז לפוסקי ספרד בהחלט יש בזה, והשורש של המחלוקת הוא פסיק רישא דלא ניחא ליה בדרבנן, שרבני אשכנז מחמירים בזה (כמו שמביא שביתת השבת בהקדמתו שכל גדולי רבני אשכנז בירושלים קיבלו על עצמם שפסיק רישא דלא ניחא ליה בדרבנן אסור), אבל פוסקי ספרד מתירים לכתחילה.
עוד נוסיף, שהרי מחיקת האותיות בחיתוך העוגה, זה מוחק שלא כדרך המוחקים, ועוד שזה מוחק שלא על מנת לכתוב, וזה תרי-דרבנן דה לא ניחא ליה (ויש מקום גם לבני אשכנז להתיר אבל החזו"א אוסר גם בתי-דרבנן דלא ניחא ליה), אבל לספרדים פשיטא שמותר, ואין מקום כלל וכלל לאסור את הדבר (דבריו של המו"צ החשוב והבקיא גם בהלכות בני ספרד וגם בהלכות אשכנז -גם לרמ"א וגם לחזו"א – בקיאות עצומה שלא ראיתי הרבה כמותה) לכן אני משתכנע שלבני ספרד פשוט להתיר.
מה דעת כבוד הרבנים החשובים?
שבת שלום ומבורך ויהי חלקי מחלקכם בזיכוי הרבים!
באהבה ובכבוד רב,
שגיא שמע
אמנם בילקוט יוסף הובא להתיר, אבל מרן החיד"א אוסר כדברי הרמ"א, אני מעתיק לך [לכן אי אפשר לומר שספרדים יכולים להקל בשופי].
שו"ת חיים שאל חלק א סימן עד
(נא) עוד ראיתי שם להרב הנז' סי' י"ט במ"ש מור"ם א"ח סי' ש"ם דאסור לשבר עוגה שכתובים אותיות משום מוחק וכ' וז"ל כתב הרב כנה"ג דה"ד כשכתוב אותיות מדבר אחר אך אם הוא מהעוג' עצמה אין קפידא וכיוצא בזה כסח"י שעמד בזה עם הרב הקדוש מהר"ש אלקבץ ז"ל והסכים עמו להתיר וכו' ובאמת כלהו אשתמיט להו דברי ר' ירוחם והביאם מור"ם סוף ה' ס"ת בשם תשו' הרמב"ם דמ"ש אסור לכתוב בלא שרטוט אין חילוק בין כתיבה לחקיק' וכו' דלפי דבריו הדת נתנה דאסור לכתוב אותיות במצה או בעוגה מינה ובה דהיינו חקיקה וחקיק' כתיב' היא וכיון דהוי כתיבה פשיטא דהוי מחיקה וכו' ע"ש שהאריך ומ"ש בשם הרב הקדוש מהר"ש אלקבץ הוא אגב שיטפיה דהוא מהר"ש הלוי בתשובותיו הנדפסות ומעיקרא הרב כנסת הגדול' לא מפי עצמו אמרה כנרא' מתוך דבריו אלא משם מהר"ש הלוי בתשובותיו כאשר יראה הרוא' בספר הבהיר כנסת הגדול'. ומה שתמה עליהם מתשובת הרמב"ם וכ' בהו ונעלם לישרי לן מר דחילוק מהר"ש הלוי הוא דבעיס' עצמה מינה ובה אין באכילת' משום מחיקה ומאי מייתי מתשובת הרמב"ם דאיירי בחוקק בטסי כסף או בעצים ואיך פשיטא ליה דהוי חקיקה וכתיב' ומחיק' בעיס' מינה ובה באכילת שהוא נדון מהר"ש הלוי מתשובת הרמב"ם והדברים פשוטים וכ"ש למי שירא' תשובת מהר"ש הלוי הנז' סי' כ"ו. ועיקר חילוקו הוא בכותב בעיס' ע"י דפוס או כותב אותיות מן העיס' עצמה בעודה עיסה כמבואר בתשובותיו ובס' כנה"ג משמו לא שחילק בין כתיבה לחקיק' להקשות לו מתשו' הרמב"ם וחקיק' כתיב'. ואם הרב מהר"א ישראל הרב המחבר קול אליהו הנז' לא שמיע ליה חילוק מן העיס' עצמה לכותב על ידי דבר אחר יחלוק מסברתו שהוא אינו סובר כן אבל להשיג מתשו' הרמב"ם אינה השגה לדעת מהר"ש הלוי דדברי הרמב"ם הם בטס כסף וזהב ועצים ואיהו קאמר דבעיס' מינה ובה לא שייך וכל זה פשוט ואין להאריך. והרב כנה"ג כתב על מהר"ש הלוי על חילוק זה שפתים ישק משיב דברים נכוחים. וכן התיר בפשיטות הרב מר וקציע' סי' ש"ם ע"ש ובתשובותיו שאלת יעבץ ח"ב סי' ק"ם.
ישר כח!
אם כך, לפחות נאלץ להודות שההלכה צריכה להיות לבני אשכנז לאסור, ולבני ספרד יש מקילים.
אבל לומר שמעיקר הדין אסור גם לבני ספרד, אי אפשר אחרי שהילקוט יוסף – גדול פוסקי ספרד בימנו מתיר…
אני מודה שאינני מכיר כל ספר שנכתב בכל נושא, הדעה המחמירה כאן היא כל כך גורפת ומצויה בספרים, שזה מה שהעלתי בחכתי.
הלוואי שהייתי מכיר עשירית מהספרים שכבודו מכיר ובקיא בהם!
שבוע מבורך
תמשיך להחכים אותנו בהוספות ודיוקים שידועים לך, תודה.
השאר תגובה