שאלה:
באשר להתקנת מדף מתחת לספסל (כסא) כדי לא להצריך את היושב לעמוד כשמאחוריו עדיין עומד מישהו בתפילת עמידה.
א) מקורות
ב) מידות המדף: גובה מהרצפה, האם ניתן להשתמש ברצועות (לבוד)
זה לא רעיון שלי, ראיתי זאת בחטף,ועתה אני צריך לפרטים הנ"ל
תשובה:
ככל שזו מחיצה קבועה גם אם היא לבוד היא נחשבת מחיצה ובלבד שיש בה גובה עשרה טפחים, אבל הגבהת המושב באופן עראי לא תעזור. אמנם גם במחיצה קבועה כלל לא ברור אם זה מועיל ככל שרואים אחד את השני, אלא שיש על מי לסמוך להקל, ואעתיק לך מה שכתבתי בענין זה בעבר כאן באתר:
סטנדר אינו מהווה מחיצה כדי שיוכלו לעבור כנגד המתפלל. (ראה משנה ברורה סי' קב סק"ב שכתב שרק מחיצה קבועה שהיא י' טפחים ברוחב ארבע נחשב מחיצה. הספסלים עם המחזיקי סידורים שמצויים בבתי הכנסת נחשבים מחיצה, אולם כיון שהמחיצה אינה עוברת את פני המתפלל לא די בה. שכן יש שני טעמים לאיור לעבור לפני המתפלל: מחמת ששכינה כנגדו, ולזה די במחיצה עשרה טפחים שהרי יש כאן מחיצה ואינו עובר כנגד השכינה. אמנם ישנו עוד טעם שלא לעבור בכדי שלא להפריע את כוונתו, ולזה יש צורך במחיצה העוברת את פניו של המתפלל בכדי שהמעבר לא יפריע לו בתפילה, ראה משנה ברורה שם. וזה לשונו: (ב) בתוך ד"א ואפילו כשהוא יושב באלכסון די בד"א ולא בעינן הד"א עם האלכסון מ"א ועיין בפמ"ג. כתב הח"א אם המתפלל עומד בצד אחד מדבר שהוא קבוע גבוה י' ורחב ד' מותר לישב בצד השני דהא מפסיק רשות אבל לעבור מצד השני אפשר אם אינו גבוה כ"כ שלא יוכל להסתכל בצד השני אסור וכן פסק בהלק"ט וכן מצדד הפמ"ג בסימן צ' סק"ה שיש להחמיר לעבור באלמעמרע נגד המתפלל אף שהוא רשות בפני עצמו ולישב מתיר ברשות אחרת אפילו בתוך ד"א [בסימן זה סק"ב במשב"ז]:
מנגד, בערוך השולחן (קב, יג) כתב להקל באופן זה, וביאר שדי במחיצה על-פי דין כדי להקל בלעבור לפני המתפלל, אפילו במקום שהמתפלל יכול לראות מעבר למחיצה. באשל אברהם, שאף הוא מתיר באופן זה, ביאר שאין כוונתו של המתפלל מתבלבלת בכך, כיון שהוא מצפה שיעברו לפניו אנשים. כמו כן בשו"ת ציץ אליעזר כתב בזה חידוש מיוחד ואעתיק דבריו:
שו"ת ציץ אליעזר חלק ט סימן ח
כשהתחלתי כעת לחשוב שנית בזה, עלתה בדעתי המצאה חדשה להיתר כללי בזה, והוא בהיות דאליבא דרובא דהפוסקים טעם איסור העברה בזה הוא משום דעי"כ מבלבלים כוונת המתפלל, וא"כ בהיות דבזה"ז רוב המתפללים אינם מכוונים, ובפרט המוני עם הפשוטים שאלה המה שעומדים על פי רוב באמצע המעבר וחוטפים תפלת – עמידה, וכבר העיד הטור /או"ח/ בסי' ק"א דקרוב הדבר שלא מכוונים ופסק כן גם הרמ"א שם בסעיף א', וא"כ קלקלתם היא תקנתם של העוברים שיוכלו בזה"ז לעבור על פניהם של המתפללים בלכתם אחר הרוב שאינם מכוונים, ושהוא כאחד מהם, ובזה נוכל להשקיט הסערה שראיתי שמסעיר ע"ז בספר רוח חיים להגר"ח פלאג'י ז"ל על או"ח, על שלא זהירים בזה אינשי מהאיסור לעבור כנגד המתפללים ואפילו הנבונים שיודעין דין זה לאו אדעתייהו ליזהר בזה כיעו"ש, אבל בהאמור מתיישב שפיר.
ושמחתי שבעייני מצאתי סייעתא לדברי בספר ארחות חיים על או"ח סי' ק"ב, דמביא שם בשם ספר מאורי אור בחלק עוד למועד ד' קנ"ט ע"ב שכ' להמליץ על המקילים בזה בזה"ז מפני שהרוב אינם מכוונים, והמכוונים עפ"י הרוב מעצימים עיניהם ע"ש, הרי בכנ"ל, אלא שהוסיף חיזוק הזה שאין חשש אפילו למיעוט מכוונים מפני שהמכוונים עוצמים עיניהם ואז שוב יש היתר, [ויעו"ש בדעת קדושים שבקטן העומד בתפלה כותב בכלל להקל לעבור על פניו משום דלא שייך ביה כיוון הלב עיין שם].
ודקדקתי וראיתי שגם בספר דעת תורה להמהרש"ם ז"ל על או"ח (הנדמ"ח) עמד בקצרה על חידוש זה, דמביא שם דברי הד"ק דמחלק בזה בין גדול לקטן בהיות דקטן אין לו כוונה, ומוסיף עפי"ז וכותב וז"ל: נ"ל די"ל דבזה"ז דאין מכוונין בתפלה כמ"ש הרמ"א /או"ח/ בסי' ק"א, ובפרט הקטן ועם הארץ וכדומה, שוב אין חילוק בזה בין לפניו ובין לצידו עכ"ל, הרי שגם הגאון המהרש"ם ז"ל דעתו ג"כ להקל בכלל בזה בזה"ז, ומטעם האמור דאין מכוונים, ובפרט בקטן ועם הארץ וכדומה, וכאמור עפ"י רוב אלה המה העומדים להתפלל באמצע ביהכ"נ מבלי להבחין אם זה מקום מעבר לעוברים או לא.
