שאלה:
שלום לכבוד הרב שליט"א,
בפרשת השבוע שעבר פרשת לך לך, כתוב:
בראשית יב
וַיְהִי, כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה; וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת-הָאִשָּׁה, כִּי-יָפָה הִוא מְאֹד. טו וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה, וַיְהַלְלוּ אֹתָהּ אֶל-פַּרְעֹה; וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה, בֵּית פַּרְעֹה.
ופירש"י – ויהללו אותה אל פרעה: וז"ל הללוה ביניהם, לומר הגונה זו למלך- עכ"ל.
והשאלה העולה אצלינו היא, אם כן שיפה היא (כתיב הוא) מאוד, מדוע לא לקחו לעצמם?
דהיינו אם כולם שם כמו שפירש"י בפסוק י"א שהם מכוערים שלא הורגלו באשה אשה ואחיהם של כושים ורשעים מדוע לתת לפרעה ולא לקחת להשוטר העיר שראתה קודם אחרי שהיא אחות אברם ולהם היתה "פנויה", הם רשעים מניין לעשות טובה למלכם?
בזה תירץ דעת זקנים מפני פחד המלך אם יצעקו עליו וכו' עיין שם. אולם ברמב"ן כתב שמפני היופי הגדול ידעו כי המלך יחפוץ בה מאוד, ויהללו אותה ביניהם לומר ראויה למלך וכו'.
ומי זה התעורר עוד שאלה מניין להם לדעת שהמלך יחפוץ בה מאוד ומפני זה יראו לנפשם מנגוע בה ?
ובזה נוכל לתרץ שבמסכת ע"ז דף כב. ברישא של המשנה שדנה שאין מעמידין בהמה בפונדקאות של עכו"ם מפני שחשודים על הרביעה שבדיון דברי המשנה בדף הבא כב: בקושיא שם וז"ל אלא הא דתניא לוקחין בהמה מרועה שליהן , והקשה הגמרא וליחוש דלמא רבעה לה רועה דליהן. ותירץ הגמרא מתיירא משום הפסד שכר.
ושוב הקשה הגמרא אלא הא דתניא אין מוסרין בהמה לרועה שלהן, לימא רועה שלהן מתיירא משום הפסד שכרו.
ומתרצת הגמרא אינהו דידעי בהדדי מרתתי, אנן דלא ידעינן בהו לא מרתתי. אמר רבה היינו דאמרי אינשי מכתבא גללא בזע, רגלא בחבריה ידע.
ופירש"י אינהו דידעי בהדדי- חד בחבריה דאורחיה למירבעה.
מירתת- רועה מיניה דאי מיעקרא מרגיש עכו"ם וקא תבע ליה מיניה.
לפיכך מוכח בגמרא זו שעכו"ם שדרכם ברביעה מכיר בחבירו שגם כן בדרך זו ומפחד ממנו ולא יגע בבהמה ולפיכך מותר לקנות מן הרועה בהמה שבעל בהמה עכו"ם כפירש רש"י. אולם למסור בהמתינו אצלם לא לא כי אין אנו מכירים בגברים אלו דלא דרכינו והוא לא יפחד והבעל יהודי לא ירגיש דהוא גרם נזק בבהמה.
ומיסוד זה למדנו שרשע מכיר החבירו ומפחד ממנו, לכן השוטרים אף שראו ששרה יפה ביותר לא נגו בה כדפירש הרמב"ן ויהללו אותה בין עצמם כפירש"י והתרגום, וידע שאם יגעו בה המלך ירצה אותה מאוד ויקח מהם ולכן פחדו לנפשם.
ובזה מתורץ מניין ידעו שפרעה ירצה אותה כי " רגלא ביבריה ידע" כדאמר רבה.
וגם בזה ברור ביותר שלא היה שום צד כבוד המלך וידידות הדדי כלפי המלך שמביא אותם לשבות יצרם מפני רצונו, אלא רשעים אלו עשו כנגד יצרם וגם אם לא יכולים לנגוע חמדו לקבל ממון על מציאה זו. וכפי מה שידוע שרשעים הכל עושים לעצמם אף שנראה שעושים טובה כל שהיא.
רציתי לקבל חוות דעת של חברים תלמיד חכמים גדולים מבית מדרש מכובד הזה.
אשמח לקבל תשובה.
שבוע טוב ומבורך,
ברכה הצלחה ושלום כנפשך
תשובה:
נאים הדברים מאוד מאוד! עשה לך מנהג לכתוב לעצמך כל שבוע דבר תורה יפה כזה ובמשך הזמן יתקבץ לך לספר.
ובאמת כדאי להעמיק קצת בפסוק ואולי גם נבין קצת יותר את הדברים שאתה עומד עליהם, יש כאן נקודה חשובה שהפסוק עומד ומדגיש את הענין שהשרים רואים את שרה ומשבחים אותה ואומרים שהיא ראויה למלך. וכמו שהיטבת להסביר לפי גמרות וראשונים בצורה נפלאה, שהם לא עשו זאת מפני כבוד המלך בלבד אלא משום שחששו ממנו מעונש וגויים רשעים יודעים מה בליבו של חברם, וכך בודאי ידעו מה בלב המלך. ובעצם זה שהפסוק טורח להדגיש את הנקודה הזו הוא באמת להראות את החיסרון הגדול והפחיתות של מצרים, וכמו שאומר אברהם רק אין יראת אלוקים במקום הזה והרגוני, זה בעצם מלמד אותנו באיזה עולם פועל אברהם מולי מי הוא מתמודד ואת גדלותו של אברהם שהולך אחר ה'.
והייתי רוצה להוסיף ולתת בזה טעם מדבר רבותינו המפרש וכך כותב הרמב"ן "וטעם ויראו אותה שרי פרעה" – כי כאשר ראו אותה המצרים אמרו ראויה זאת לשרים הגדולים והנה הביאוה אליהם וגם הם יראו לנפשם מנגוע בה כי מפני היופי הגדול ידעו כי המלך יחפוץ בה מאד ויהללו אותה ביניהם לומר ראויה היא למלך לשון רש"י וזה דעת אונקלוס שאמר ושבחו יתה לות פרעה או שהללוה אל המלך עצמו ושלח ולקחה", וכלומר הוא מתאר ששרה הייתה יפה ביופי מיוחד והם היללו אותה ביניהם. ונראה שהתורה באה לספר פה את מעלת שרה שהיה לה יופי גדול ואדיר ולכן המצרים מיד הביאו אוותה למלך שרק לו ראוי הדבר, יש כאן ענין גדול מאוד שהרי בודאי שאין משמעות רק לחיצוניות בלבד, אלא הנקודה שהאופי הטוב של שרה אימנו והגדולה שלה הייתה ניכרת כלפי חוץ והמצרים ראו זאת והם לא הבינו מה זה הגדלות הזאת איזה יופי מיוחד יש כאן, וכדרכם ששטופי זנות מיד תרגמו את זה ליופי שמביא לידי זנות, אבל באמת היופי של שרה היה בשל אישיותה המיוחדת ומעשיה הטובים והנדירים ומלמד אותנו הרמב"ן שבעצם הגויים גם יודעים לשים לב למעשים הגדולים של שרה ורק לא מבינים אותם.
ביאור נוסף שיש בזה הוא בדבר המלבי"ם כאן "(יד – טז) "ויראו המצרים", ר"ל וכשבקש איש לקחתה לא יכול לתת מה ששאל אברהם מחירה, עד "שראו אותה שרי פרעה", וגם הם לא השיגה ידם לתת המחיר שבקש עד "שהללו אותה אל פרעה", שהוא היה בכחו לתת מהר ומתן כיד המלך. ותקח האשה בית פרעה ר"ל שלקחה לארמונו ע"מ לקחתה לאשה, כמ"ש ואקח אותה לי לאשה, "ולאברם היטיב בעבורה" שנתן לו מחירה כל מה שבקש עד שהיה לו צאן ובקר וכו' ואברם היה מוכרח לקחת אחר שנתנו לו כפי מה ששאל: גם יל"פ עפ"י הנודע בספורי ימי קדם שכל אשה שראו בה יופי מופלגת למעלה מן הרגיל היו מיחסים לה אלהות והיו מהבילים שהיא בת אלוה פלוני ושהאלהים חושקים אותה, והיה אסור לאיש הדיוט ליגע בה וכ"ש שיקחנה לאשה, שהיה חייב מיתה שמועל בקודש, לבד המלך שהיה ג"כ אלוה אצלם היה מותר לקחתה. וע"כ חשש אברהם שכשיראו אותה המצריים יאמרו איך יתכן שאשתו זאת. והלא פגם בכבוד אלהות ויתחייב מיתה בנימוסיהם, ועי"כ יהרגו אותי. משא"כ כשתאמר אחותי את ייטיבו לי כשאני אח לאלוה. וע"כ הללו אותה אל פרעה ואמרו לו זו ראויה למלך, שהוא ג"כ אלהים. רק ע"י שנגע אותו אלהים היה ירא מאברהם שראה שאלהים רב ריבו והיא ראויה אליו: וכלומר לפי דבריו יש פה שני נקודות האחת היא זה שהשרים לא יכלו לשלם בעבורה את ההון הרב שהיה ראוי לה שזה בעצם מראה על גודל מעלת ויקר הצדיק האמיתי שאיש אין ידו משגת למעות שיכולות להשתוות למעלת ערכו. והאופן השני שהרגשו שיש בשרה איזה ענין אלוקי, הם ראו בעצם שהיופי הזה מסמל על מעלה אלוקית, ושוב כפי שהסברנו התורה מספרת את זה כי באמת הם צדקו היה בשרה מעלה אלוקית גבוהה והיא גרמה ליופי הנדיר והמיוחד שלה, ולכן הם חשבו שרק המלך יכול לקחת אישה במעלה כה גבוהה, ואם כך הטעות שלהם הייתה שהמלך שלהם הוא רק מלך של עבודה זרה ואין לו שום מעלה אמיתית ולכן הוא לא יכל ליקרב אפילו לשרה. ולשרה הייתה מעלה אלוקית אמיתית.
בהצלחה
