שלום וברכה
מה המקור לדין האיסור בשריפת הגוף אחרי המיתה
ומהוא טעם האיסור
ומהי חומרת הדבר?
תשובה:
שלום רב.
יש מצוות עשה מן התורה לקבור את המת בקרקע שנאמר 'כי קבור תקברנו', וכשלא קוברים המת אלא שורפים אותו מבטלים מצוות עשה מן התורה.
לבד מכך יש בזה גרימת תקלה גדולה לנפטר בכך שאינו קבור באדמה שהיא תועלת גדולה לתחיה העתידה כמבואר בזוהר הקדוש בכמה מקומות.
ופשע שריפת המת גדול מאוד, וכנאמר בפסוק בעמוס פרק ב' פסוק א' 'כה אמר ה' על שלשה פשעי מואב ועל ארבעה לא אשיבנו על שרפו עצמות מלך אדום לשיד'.
מקורות:
גמרא סנהדרין מו,ב לדעת ר' יוחנן וכגירסת הילקוט שם וכן הוא בספרי פרשת כי תצא, וכן פסק הרמב"ם הלכות אבל פי"ב ה"א (יעוי' בלחם משנה שם) וחינוך מצוה תקל"ז. אמנם בטור יו"ד סי' שמ"ח כתב שאסור רק מצד בזיון המת ויש אחרונים שכתבו שדעתו שחיוב הקבורה הוא רק דרבנן, אך יעוי' בשדי חמד כללים מערכת ק' אות ל"ט שהביא הרבה דעות הסוברות שזה איסור דאורייתא.
מעלת הקבורה לתחיה העתידה מבואר בזוהר בכמה מקומות, בפרשת וירא דף קטז,א ובפרשת קרח דף קעז,א ועוד.
ובמקרה שקוברים את אפר המת?
אין מקיימים בזה את מצוות עשה של הקבורה, ולדעת הרבה פוסקים אף אין לקבור אפר של מי שביקש בחייו שישרפו את גופתו, כך כתבו גדולי הדורות בהסכמה לספר חיי עולם (הרב לרנר אב"ד אלונטא).
האם ראוי/צריך לומר קדיש על אדם שביקש/הורה לשרוף את גופתו, ואכן באמת עשו כבקשתו?
ראוי לומר, ראה כאן.
http://din.org.il/2015/07/24/%D7%A7%D7%93%D7%99%D7%A9-%D7%9C%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99-%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%97%D7%A8-%D7%9C%D7%A9%D7%A8%D7%95%D7%A3-%D7%90%D7%AA-%D7%92%D7%95%D7%A4%D7%AA%D7%95/
האם מי שנשרף בעל כורחו לא יקום בתחיית המתים? וכי ה' יתברך לא יכול לברוא גוף חדש במקום הגוף שנשרף?
מה לגבי קדושי השואה הי"ד וכו'?
ודאי יקום, על זה אמרו בגמרא את המעשה הידוע ב400 תינוקות שקפצו לים על פי הפסוק אשיב מבשן אשיב ממצולות ים.
האם מותר להשתתף בטקס קבורת האפר?
הקבורה זה כבר השלב המותר… ה' ירחם.
א) לכאורא הרי הפסוק מדבר על חייבי סקילה. כשם שאין להקיש שמצוה לתלות את הנפטרים עובר לקבורתם!
ב) האם הפסוק בעמוס לא מדבר על שריפת שבויי מלחמה והבזיון שהיה בזה? הרי בכל מקרה מדובר על נוכרים (מואב ואדום) וכי יש ס"ד שיש להם חיוב קבורה? או שיקומו בתחיה"מ?
1. כל דרשות חכמים כך הן.
2. ודאי שאין שם מצות קבורה, רק משם למדו חכמים את השקפת התורה על חומר המעשה.
השאר תגובה