שאלה:
לאחרונה מטריד אותי נושא ביטול תורה.
הייתי רגיל במשך 10 השנים האחרונות כשהייתי נשוי לאישה חילונית שסירבה לבוא בעקבותיי ולהתקרב לדרך השם, ללמוד תורה (בעיקר לימוד הלכה) במיעוט הזמן הפנוי שנותר לי אחרי עבודה, טיפול בילדים ועזרה בבית.
זה היה זמן מועט מאוד, אבל השתדלתי לנסות לנצל כיאות.
כעת, התגרשתי אחרי מסע לא פשוט, והנה אני מוצא עצמי עם הרבה יותר שעות פנויות ללמוד.
אלא שאני מאכזב את עצמי, כיוון שאומנם מאז הגירושים הגדלתי את היקף הלימוד, אבל לא בהרבה, ולא כמו שהייתי מצפה.
יש לי שאיפה לגדול בתורה ולהיות תלמיד חכם, אבל אני עדין מוצא עצמי לוקח הרבה מדי הפסקות מהלימוד, למשל אם חזרתי מחברותא של לימוד של כשעתיים רצוף, הנה אני מרשה לעצמי לבלות את שאר הערב במנוחה, או לכל היותר בהאזנה לשיעור תורה (דבר חשוב מאוד אבל לא דומה לאותיות מחכימות עיניים)
בנוסף, אני מרגיש שהידע שרכשתי מלימוד התורה ב10 שנים האחרונות מתמצה בעיקר בהלכות (וגם זה בקצוות ולא בעיון ולא לעומק), כמעט 0 גמרא, שלא נדבר על נביאים וכתובים שם חסר לי ידע עצום.
ומה עם מדרשי חז"ל? והזוהר הקדוש? והתוספתא? וש"ס משניות? והרמב"ם?
אני רוצה הכל אבל מידת העצלנות קשה ומכניעה
תשובה:
שלום ידידי, בודאי ירגיע אותך לשמוע שהבעיה שלך היא נחלת הכלל, כלומר, כולנו בסיפור הזה שלאחר יום שלם גם קצת מתעצלים וכל יום זו התמודדות בפני עצמה, אבל חשוב לדעת שלעבוד להתקדם זה דבר נפלא, לחץ ויאוש זה דבר גרוע, לכן יש לטכס עצה איך מוסיפים עוד קצת לימוד, איך לומדים בצורה מסודרת עם חזרות וצבירת ידע, אבל לאט לאט, לא לחטוף הכל בבת אחת כי זה מביא ליאוש, כל תקופה תוסיף עוד מעט, ובצורה שאתה אוהב ומתחבר, ובעזרת ה' תצליח!
ברכה והצלחה ובשורות טובות.
