שאלה:
שאלה:המילה "את "בתורה בה להרבות,מה בא להרבות "את" שבקריאת שמע "אהבת את ה' אלוקיך"
תשובה:
הפשטות, כפי שהביא במשנת אברהם על ס' חסידים סי' רנב, שבא לרבות גם כאן תלמידי חכמים, דבר יפה ראיתי בס' שאילת יעקב, שבאהבת ה' בא לרבות את כל עם ישראל, כי חלק ה' עמו! ורק במורא בא לרבות דוקא את התלמידי חכמים…
ובאמת המפרשים על הגמ' במקום במסכת פסחים שדורשת את הלימוד של את ומובא שם כל המעשה בשמעון העמסוני עמדו על השאלה ואלו דברי הגמרא: תלמוד בבלי מסכת פסחים דף כב עמוד ב: כדתניא שמעון העמסוני ואמרי לה נחמיה העמסוני היה דורש כל אתים שבתורה כיון שהגיע לאת ה' אלהיך תירא פירש אמרו לו תלמידיו רבי כל אתים שדרשת מה תהא עליהן אמר להם כשם שקבלתי שכר על הדרישה כך אני מקבל שכר על הפרישה עד שבא רבי עקיבא ודרש את ה' אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים. והמרש"א כאן עומד על הדברים ומסביר שאכן במילה ואהבת לא היה צריך לפרוש מפני שאכן אפשר להשוות את האהבה שצריך לאהוב תלמיד חכם לאהבת ה', אמנם לגבי יראה לכאורה ל"ש להשוות ולדרוש שהרי לא שייך לירא מת"ח כי אין בידיהם לתת שכר ועונש כמו ה' יתברך. ואלו דבריו: כיון שהגיע לאת ה' אלהיך תירא פירש כו' ולעיל מיניה בההוא פרשתא כשהגיע לואהבת את ה' אלהיך וגו' לא פירש דאיכא להשוות אהבת ת"ח למקום אבל מורא המקום שהוא מפני יראת שכר ועונש אינו דומה להשוות לו ת"ח כיון שאין שכר ועונש של אדם ביד ת"ח ועיין פ"ג דקדושין ומה שלא פירש גבי וייראו העם את ה' י"ל לרבות שם אלהים וק"ל בשם הגאון מהר"ש ז"ל מפראג:
אמנם עדיין יש להקשות לפי זה כי אם כן איך אכן דרש רבי עקיבא שניתן ללמוד מן הפסוק לרבות תלמידי חכמים גם לענין היראה, והרי לכאו' כמו שטוען המהרש"א הרי אין בידיהם לתת שכר ועונש. ועומד על קושי' זו החתם סופר כאן ומסביר דבר נפלא, שאכן באמת ביראה שהיא מפני שכר ועונש אכן אין להשוות תלמידי חכמים למורא שכינה וכמו שנתבאר, אמנם מדרגת היראה הגבוהה שבה ראוי לירא מה' יתברך היא נקראת יראת הרוממות ויראה זו איננה שייכת לשכר אלא לירא מגדולות האין סופית של ה' וגודל כוחו וגבורתו וכמה שמבינים שהאדם הוא כל כך קטן למול ה' יתברך. מתעוררת יראה עצומה מפני הרוממות והנשגבות שלו, ומסביר שם למה דווקא רבי עקיבא יכל לחדש יראה זו ולא שמעון העמסוני, ועי' בדבריו הנפלאים: שמעון העמסוני היה דורש כל אתים שבתורה כו'. מקשי' העולם מדוע לא פירש בואהבת את ה' אלקיך גם יל"ד וזה לשון פירש משמע שהיה יודע לדורשו רק שפירש ולא רצה לגלות הדבר ונלע"ד דודאי ידע ואהבת את ה' אלקיך לרבות ת"ח את ה' הטפל לה' והם הת"ח בל"ס אך באת ה' אלקיך תירא לא רצה לגלות דרש זה דהנה אית יראה יראת עונשי העה"ז או העה"ב וזה רוב עבודת אנשי העולם וכמה צדיקים וטובים עובדים מחמת יראה כזה אך זה אינה עיקרית כי העיקור בגין דאיהו רב ושליט והיא יראת רוממתו וגדולתו ית"ש אשר לא ישיגוהו אנשי העולם רובם ככלם אם לא יראו מעונשו ולא ישיגו זה לא יעבדוהו והנה היראה מת"ח אינו מעונשו כי במה כחו גדול רק מחמת רוממותו וכי הוא ראוי לכך כי חכמת אלקי' בקרבו והנה אם נרבה מקרא את ה' אלקיך תירא לרבות ת"ח מסתמא היראות שוים כי היכי דיראת ת"ח היא יראת התרוממותו ה"נ יראת הבורא ית"ש ולא רבים יחכמו לירא כך ויעזבו יראתם העונשיי הקודמת כי ימאסו בה ואל יראת הרוממות לא יגיעו ע"כ הסתיר הדבר ופירש דלא ליפוק מני' חורבא כמו שנכשלו תלמידי אנטיגנוס איש סוכו כידוע אמנם ר"ע שבא והיה ע"ה גדול ושונא חכמים ועלה למדרגה כ"כ גדולה א"כ ממנו יראו ולא יתיאשו עוד אם לא הגיעו עתה ליראה האמיתית ולא יעזבו עבודתם את ה' בשביל זה וילכו בהדרגה עד שיגיעו וילמדו ק"ו מר"ע והוא היה לאות ומופת לכל עבדי ה' ע"כ הוא דרש ברבים לרבות ת"ח על הכוונה הנ"ל ודוק:
