לתרומות לחץ כאן

חי כנוצרי ומתברר לו שכנראה הוא יהודי

שאלה:

מה דינו של אדם שגדל כנוצרי אדוק ונשוי לגויה ועם ילדים שטוען שגילה לפי ממצאים של תמונות של מצבות קבורה של משפחתו שבעצם הוא יהודי . מה דינו לגבי גיור לחומרה והטפת דם? האם לצרפו למנין לפני טבילה והטפת דם?

תשובה:

שלום רב, ברור שלא, דינו כגוי לכל דבר, ואסור לצרפו למנין עד שיעשה בירור מקצועי. כלומר, צריך לומר לו שעל פי הלכה אי אפשר להצטרף לקהילה היהודית ללא הוכחות. אמנם, יש למצוא את הדרך לעשות זאת בנעימות שלא יפגע והדבר לא יגרום לו להתרחק, אבל חובה לעודד אותו לבדוק זאת כדי שלא חלילה גוי בכרם ישראל. לפעמים האב יהודי והסב משני הצדדים יהודי, מספיק שהאמא של האמא גויה בשביל שהוא יהיה גוי גמור… כמובן לגבי גיור לחומרא, אני לא חושב שניתן לעשות לו גיור כזה ללא בית דין מסודר. גיור אינו דבר של מה בכך. בכל בתי הדין הרבניים יש אנשי מקצוע שיודעים לברר יהדות על פי תעודות ומחקרים גניאולוגים שונים, יש להפנותו לבירור מקצועי.

נוסיף, שבפרט שמקרה דנן שהוחזק כגוי ברור שהוא צריך ראיה, וגם לא ברור כלל עד כמה הוא יודע לחקור את שורשי משפחתו, מאד יכול להיות שהוא טועה, והניסיון מוכיח שהרבה מאד סבורים שהם יהודים במחקר מקצועי ומעמיק מתברר שלא.

היום קל יותר לבדוק דרך בדיקת דנ"א אחוזים גבוהים מהאוכלוסייה היהודית ניתן לזהות אותה דרך בדיקת דנ"א. הבדיקה שאיתה ניתן להוכיח יהדות עוברת רק בשושלת אימהית, גם הרבה דורות אחורה. ניתן לקבל הדרכה או סיוע בבדיקות אלה במכון סימנים (https://he.sgenetics.co.il/)

מקורות:

זה פשוט שכל עוד שאין לנו ראיה שהוא יהודי דינו כגוי לכל דבר, שהרי הולכים לפי הרוב המוחלט שהם גויים. לכן, האיסור לצרף מי שאינו יהודי למנין נלמד מהפסוק ונקדשתי בתוך בני ישראל שקדיש וקדושה חייב להיות דווקא במנין. משום שלומדים בתוך בתוך מהמרגלים שכתוב לגבי 'הבדלו מתוך העדה הזאת'. ושם עשה הם עשרה. מלשון הרמב"ם פ"ח מהלכות תפילה הלכה ב' קצת משמע שלומר קדיש וקדושה שלא בעשרה זה איסור דאורייתא. אולם במשנה ברורה נקט שרוב הפוסקים סוברים שהפסוק הוא רק אסמכתא והאיסור הוא איסור דרבנן. אמנם יש נידון האם אנו סומכים על הכלל המופיע בדברי התוס' (יבמות מז) 'רוב הבאים לפנינו בחזקת יהדות ישראלים הם'. אבל זה רק באופן שהוא נראה ונוהג כיהודי.

כך גם אנו מוצאים בדברי הפוסקים: ראה שו"ת חוט המשולש (הגר"ח ואלז'ין, סי' ה') שהסיק מסברת התוס' שהנאמנות היא רק באופן שהם באים ומתנהגים כיהודים, ומדברים בשפתם (אידיש), אולם אם אין הם מתנהגים כיהודים ואינם מדברים בשפתם, אינם נאמנים.

ובחזון איש (אבה"ע קי"ז סק"ח) כתב על דבריו: "ונראה דהכי קים ליה למרן ז"ל במקום הנידון ושעתו, אבל אי אפשר לכלול כללא בזה דהרבה יהודים שכיחים בשפה אחרת אם הן יחידים ונטמעין או רבים, ורוב הבאין בתורת יהדות ישראל הם בכל לשון". כלומר, לדעת החזון איש, לא ניתן להציב כללים ברורים איזה שפה או הנהגה נחשבים ל"תורת יהדות", בכל תקופה יש לדון לפי עניינה, אך גם לשיטתו יחד עם טענת יהדות חייבת להיות הנהגה יהודית ברורה, ולא די בטענת יהדות בלבד, כמו שנראה בדבריו גם באבן העזר סי' נט ס"ק כה, שטענה בלבד על קטן שהוא יהודי אינה מחשיבה אותו למי ש"בא בתורת ישראל".

כך גם מבואר במרכבת המשנה (פי"ג מאיסורי ביאה הלכה י'): "משא"כ בחו"ל והוא הדין בארץ ישראל בזמן הזה דידם תקיפה אע"ג דמדינא חשיב חזקה כשבא מלובש בבגדי ישראל ונוהג במצוות כישראל, ובדין לומר דהפה שאסר הפה שהתיר" (ולכן היה לו סיבה להיות נאמן מדינא לומר נתגיירתי אם לא משום מעלת יוחסין). ומבואר בדבריו, שהתנהגותו כישראל הכרחית כראיה שאכן המציאות היא כזו. ואם אין הוא נוהג כיהודי, מכל סיבה שהיא, אם בגינו או באשמת אבותיו בדורות שלפניו, יש חוסר בראיה ליהדותו.

כך גם כתב הגאון ר' יצחק אייזיק הלוי הרצוג (שו"ת היכל יצחק אבה"ע סי' יז): "ומובן מאליו שלא שייך כאן הדין שכל הבא מרחוק ואומר ישראל אני הוא נאמן שהרי זו הוחזקה באב נכרי על כל פנים וכבר יש ריעותא גדולה…. ואמנם יש להתבונן מה טעם נאמן הבא ממקום רחוק ואומר ישראל אני בלי שום ראיה, איך הוא נאמן להעיד על עצמו. וכו'….ואפשר שכוונת הראשונים ז"ל כשבא אדם לפנינו ודעתנו מתישבת עלינו שהוא ישראל, שיודע דרכי היהודים וכו' וניכר מתוכו אלא שאעפי"כ יש להסתפק שמא למד דרכי היהודים וגודל ביניהם והוא עצמו גוי, ההכרה שלנו היא כסימנים, ובצירוף הסברא של מילתא דעבידא לאיגלויי אף שלעצמה אינה מספיקה אנו מחזיקים אותו לישראל גמור".

אלא שהנחה זו אינה מוסכמת על הכל. בשו"ת אגרות משה (אבה"ע ח"א סי' ו') אנו מוצאים הסבר אחר לדברי הראשונים, וכך השיב אודות אשה שאמרה לבתה שהיא יהודיה: "נראה דלתוס' ורא"ש יבמות דף מ"ז דבאדם שבא ואמר ישראל אני נאמן משום דרוב הבאין לפנינו בתורת יהדות ישראל הם, אינו דוקא שראינום שומרי תורה ומצות אלא אף על אמירתם לבד שהוא ישראל הוו הרוב ישראל משום דעכו"ם לא יאמרו על עצמם שהם ישראלים בכל המדינות שידוע שרובא דרובא דהעכו"ם ואולי כולם הם שונאי ישראל ומתביישים לומר שהם ישראלים, וכ"ש באשה שהיא נשואה לעכו"ם שאם היא ג"כ עכו"ם לא תאמר על עצמה שהיא ישראלית ויש להאמינה למה שאמרה שהיא ישראלית".

אבל במציאות של ימינו גם סברת האגרות משה לא תעלה ארוכה, הניסיון מורה שהרבה מאד מהמקרים הם סבורים שהם יהודים מסיבה זו או אחרת, ולמעשה אינם יהודים. הם בטוחים שהסבתא היתה יהודיה ובסוף מתברר שרק מצד אביה.. וכד'. כך שהרבה פעמים אין להם טענת ברי שהם יהודים.  זאת ועוד שבשו"ת אגרות משה ישנה תשובה נוספת בענין (שם סי' ח'), בה העלה בפשיטות שאין כל סיבה שאדם יהיה נאמן לטעון שהוא יהודי אם הוא לא בא מרוב ישראל או שלפחות הוא "בחזקת יהדות" וז"ל: "פשוט לע"ד שאינה נאמנת דרק כשיש לו חזקת ישראל או רוב ישראל נאמן לומר שהוא ישראל….כמפורש בתוס' יבמות דף מז ד"ה במוחזק דאף בחו"ל שרוב עכו"ם מ"מ רוב הבאין לפנינו בתורת יהדות ישראל הם".

 

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל