שאלה:
אשמח לדעת מה הדין ( עם מקורות אם אפשר ) במקרה שמנהל מוסד לווה כסף במלווה על פה עבור המוסד באופן רשמי, ורשם את הסכום על פנקסו, הנוהל מבחינת המוסד שחייב להודיע לוועד מסויים ולהנהלת חשבונות כל החובות ( מאז שהוקם וועד והנהלת חשבונות חדשה) אבל לא הודיע על כל הסכומים ונפטר באופן פטאומי, הנהלת חשבונות של המוסד טוענת שלא ידוע לה על כל הסכום שמבקש הלוה אבל מוכנה לשלם רק עבור החובות הידועים לה , היות ולא ברור לאן הכסף,( האם השתמשו בו עבור המוסד או לא ? )
תשובה:
שלום וברכה,
הנהלת המוסד צריכה לפרוע רק חובות שנלקחו לצורך המוסד. ובנוסף שיהיה ברור שלא נפרעו. חובות שאין הוכחה ברורה שקיימים או שלא למטרת המוסד, אסור למוסד או להנהלת חשבונות לפרוע. ומלווה שתובע הלוואות שהלווה לטובת המוסד יש לו לתובעם בבית דין ובית דין יבררו את הוכחתם של ההלוואות ואי פירעונם, ובית דין יחליט אם יש ראיות ברורות לתביעתו.
בהצלחה.
מקורות:
לווה שלווה מלווה על פה ומת והניח נכסים לא נפרעים מיורשיו אלא אם כן יש אחד משלושת הראיות. א. שהלווה הודה לפני מותו שחייב לפלוני כסף. ב. שבית דין נידו אות שיפרע תוך זמן מסוים ומת הלווה תוך זמן הנידוי. ג. שהלווה מת בטרם הגיע זמן הפירעון. כמבואר בשו"ע חו"מ סימן קח. וכ"ש במוסד שאסור למוסד להוציא כספים מהמוסד אם לא בראיה ברורה. ולכן הלווה צריך להוכיח בהוכחה ברורה שההלוואה לטובת המוסד ולא לצרכיו האישיים של המנהל. ב. שהחוב לא נפרע. וכדי להוכיח את אמתות החובות יש לפנות לבית דין.
