האם אדם יכול להזיק לי כשלא נגזר משמים?

שאלה:

שלום רב,
מצד אחד אומרים שאנחנו לא צריכים לכעוס על מישהו שפגע בנו כי הכל מהשם יתברך.

מצד שני, קראתי שהאור החיים הקדוש אומר על הפסוק "וישמע ראובן ויצילהו מידם" כי ישנה אפשרות שהשם יתברך יגזור על אדם שהוא לא יפגע בדבר מסוים אך אם יבוא אדם שני ויפגע בראשון הוא לא יהיה מוגן. ( כלומר מידת הרחמים לא תגן על האדם הראשון במידה ומישהו יחליט לפגוע בו).
כל זאת למרות שעל האדם הראשון לא נגזר להיפגע בפועל!
(אציין שחובות הלבבות חולק על שיטה זו)

2 שאלות בהקשר הזה:
1) אם פולני יפגע באדם מסוים אז אותו אדם יכול בכל זאת לכעוס על פלוני שפגע בו כי אולי האפשרות שתיארתי למעלה היא המקרה הזה ואם פלוני לא היה פוגע בו אז האדם לא היה נפגע. כלומר, פתאום כן יש חלק לפלוני בפגיעה כי היא לא נגזרה משמיים לביצוע. למה שהאדם שנפגע לא יכעס על פלוני? הרי יש לו חלק בהחלטה על הפגיעה.

2) האם דברי אור החיים הקדוש הם רק על עניין של מיתה או גם על כל פגיעה אחרת שהיא לא מיתה?

בבקשה אם אפשר לענות על שתי השאלות.

תודה רבה

תשובה:

שלום רב

נחלק את הנושא לשנים: ראשית האם מותר לכעוס על הפוגע, זה לדעתי מותר בכל מקרה, גם לפי החובות הלבבות אותו אדם שפגע יענש על כך שבחר להיות שליח הבורא לגרום רעה לאותו אדם, וידועים בזה דברי הגמרא בגיטין לגבי נירון קיסר, שקיבל את כל הסימנים משמים שאם ירצה להחריב את בית המקדש יצליח, כי כך נגזר, ואף על פי נאמר לו שאם יעשה זאת יענש…

לגבי האמונה שהכל בדין ומה', זה גם נראה לי שאין חולק בדבר ואסביר:

ברור הדבר שגם לדעת האור החיים אין הכוונה שאין כאן דין, אלא הכוונה היא שיש אדם שמחמת מעמדו הרוחני הנמוך עונשו שהוא עזוב למקרים, כלומר אדם כזה יוכלו לבחור לפגוע בו, אבל גם זה בדין מדוקדק, שמחמת מעשיו הוא אינו זכאי להגנה שחורגת מהטבע, ולכן אף שלא נגזר עליו למות, נגזר עליו שאם יבואו לפגוע בו לא ינצל.

ביתר חריפות בענין זה ראה ברבינו בחיי פרשת וירא, שכתב: "וצריך שתשכיל, כי ההשגחה בעולם השפל במין האדם היא כללית ופרטית, ופסוק מלא הוא שמצינו גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני האדם לתת לאיש כדרכיו וגו', ובשאר בעלי חיים היא כללית לא פרטית, רק בכלל כדי לקיים המין, וההשגחה הפרטית שבמין האדם נחלקה לשני חלקים, השגתה בו לידע כל פרטי מעשיו ומחשבותיו, והשגחה בו להגן עליו ולהצילו מן המקרים, ההשגחה בו לידע כל פרטי מעשיו היא בכל אדם מישראל או מן האומות, כענין שכתוב תהלים לג היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם ההשגחה בו להצילו מן המקרים, אין זה ככל אדם אפילו בישראל, כי אם כצדיקים שבהם שהקב"ה מציל את הצדיקים מן המקרים ששאר בני אדם נמסרים בידם ולא יעזוב את חסידיו, ולא יגרע מהם עשו אלא השגחתו בצדיק תמיד לא תפרד ממנו כלל, וזה לשון כי ידעתיו שההשגחה בו ובשאר הצדיקים להצילם ממקרי בני האדם". כלומר ברור שהרבה מקרים קורים לאדם באופן של שכר ועונש מדוקדק, אבל לפעמים נגזר עליו שלא ינצל מפגעים שהוא מביא על עצמו או אחרים מביאים עליו.

כמובן ידוע שרבים מגדולי הדורות בעיקר בספרי חסידות חלקו על כך והסכימו עם החובות הלבבות.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל