שאלה:
שלום רב לרבנים שליט"א
רציתי לדעת מה ההגדרה ההלכתית של חילול השם?
האם זה דווקא בעבירה או גם בדבר הרשות? (סתם לדוגמא, לזרוק שקית ניילון על הריצפה, במקום לפח הזבל)
האם זה דווקא בפרהסיא או גם בצינעה? (לזרוק שקית למרות שאני בטוח שאף אחד לא רואה אותי)
האם זה גם במקרה שבו מה שעשיתי הוא בסדר גם מבחינה מוסרית ותרבותית, אלא שאנשים מבחוץ יכולים לחשוד שמה שעשיתי זה לא בסדר? (לדוגמא לעקוף בתור כאשר יש לי סיבה מוצדקת, והאנשים בתור מוחלים לי אך אנשים מבחוץ יראו שאני עוקף)
האם זה גם אם אני עושה דבר מצווה אך יהיו אנשים (שאינם שומרים תומ"צ) שיתרגזו מזה?
תשובה:
שלום וברכה
כאשר אתה עושה דבר מצוה ואנשים שאינם מעריכים דת כועסים על זה, אין מקום לשאול על חילול ה', אדרבה, על זה אמר השו"ע בסי' א' "אל יבוש מפני המלעיגים עליו בעבודת ה'". אבל בדבר הרשות, בודאי שיש להזהר שיהיה שם שמים מתכבד על ידך, כדברי הרמב"ם הלכות דעות פרק ה הלכה ט:
מלבוש תלמיד חכם מלבוש נאה ונקי, ואסור לו שימצא בבגדו כתם או שמנונית וכיוצא בהן, ולא ילבש לא מלבוש מלכים כגון בגדי זהב וארגמן שהכל מסתכלין בהן, ולא מלבוש עניים שהוא מבזה את לובשיו אלא בגדים בינונים נאים, ולא יהא בשרו נראה מתחת מדיו כמו בגדי הפשתן הקלים ביותר שעושים במצרים, ולא יהיו בגדיו סחובין על הארץ כמו בגדי גסי הרוח אלא עד עקבו ובית יד שלו עד ראשי אצבעותיו, ולא ישלשל טליתו מפני שנראה כגסות הרוח אלא בשבת בלבד אם אין לו להחליף, ולא ינעל מנעלים מטולאים טלאי על גבי טלאי בימות החמה, אבל בימות הגשמים מותר אם היה עני, לא יצא מבושם לשוק ולא בבגדים מבושמים ולא ישים בושם בשערו, אבל אם משח בשרו בבושם כדי להעביר את הזוהמא מותר, וכן לא יצא יחידי בלילה, אלא א"כ היה לו זמן קבוע לצאת בו לתלמודו, כל אלו מפני החשד.
לכאורה השורה האחרונה ברמב"ם שכתב לא יצא יחידי בלילה אא"כ היה לו זמן קבוע ללמוד מחזק את לא יבוש מפני המעילגין. שכן לא כולם יודעים מהזמן הקבוע הזה אך אין חשש בכך.
השאר תגובה