שאלות שונות על טקס הגירושין

שאלה:

תחילה אכתוב ברשותכם מה חשתי היום, עת נתתי גט לאשתי:

היום נתתי גט.
אחרי 10 שנים שבהן הייתי נשוי לאשה חילונית לגמרי, אחרי שאני התחזקתי ברוך השם ובמשך השנים זכיתי ללמוד, לשמור שבת, להתפלל, להשתדל בכל מאודי לקיים תורה ומצוות עם כל המניעות והקשיים והניסיונות, וניסיתי לבנות את ביתי ולא להרוס חלילה, ניסיתי לקרב אותה ולא להרחיק, קיוויתי וייחלתי ליום בו היא תבין, תקבל ותרצה בדרך תורה, ולא, זה לא קרה..
השם רצה והיום התנתקנו רוחנית לעולם, והנה אנחנו כשני זרים גמורים, אבל הורים לשני ילדים מדהימים, מופקדים בידנו שתי נשמות גבוהות ויקרות שכל כך רציתי שימנע מהם הצער והסבל של להיות ילדים להורים גרושים.
וידעתי גם ידעתי שבחרתי נכון! בחרתי בתורה ואני שלם עם בחירתי באופן מוחלט.
אבל זה לא סותר, כשנכחתי בבית הדין הרבני ונתבקשתי לומר מה שנאמר, ולתת את הגט בידה, ולראות אותה כל כך שלימה עם הגירושין, לא יכולתי שלא לחוש מרירות וכאב.
ועם כל זה אני יודע שזה מה שהיה חייב לקרות וזהו הטוב ביותר עבורי.
והיא? חבל מאוד שלא טעמה מהטוב היחיד והאמיתי, ויתן השם ותזכה לחזור בתשובה שלימה ובמהרה, לפני שיהיה מאוחר מדי..

ועתה מספר שאלות בבקשה:
1. כלי כתיבת הגט ניתנו לי במתנה גמורה, ואחר כך נתתי אותם במתנה חזרה לסופר שכתב את הגט. מנין אנו לומדים שחובה שהקולמוס והדיו יהיו בקניין גמור של נותן הגט? והאם במידה ולא כך היה, האם זה מעכב ועלול לפסול גט?
2. מדוע חשוב שהאשה המגורשת תפתח כפות ידיה כעין מקבלת חפץ יקר לידה ועליה לסגור את כפות ידיה רק לאחר כמה שניות מאז שהגבר המגרש "עזב" את הגט והגט "נחת לידיה", מדוע הגבר לא יתן לה את הגט כמעביר חפץ לידיה?
3. מה מועיל שהגבר אומר בקול רם מה שמקריא לו הדיין בבית הדין בלשון "אני נותן את הגט מרצוני הטוב", אם בתוך לבו נניח לא רצה באמת לגרשה, האם זו בעיה? או שמעשיו קובעים ועצם זה ששיחרר את הגט מעל כפות ידיה והיא תפסה אותו, היא מגורשת ואין עוררין?

תשובה:

שלום רב,

אכן גירושין אחר תקופה כה ממושכת עם חיים משותפים מן הסתם עליות ומורדות, זה תמיד מרגש ותחושה חמוצה עם סוג של סיום פרק, אבל כפי שאתה אומר הרגש זה דבר אחד אם השכל אומר שאין ברירה וזה מה שאתה צריך לעשות, זה מה שטוב לשניכם בסיטואציה הנוכחית אז כנראה שזה באמת טוב לשניכם.

לעצם השאלות:

  1. כן, הגט חייב להיות שלך ורק שלך ואז אתה נותן לה את הגט. נסיבה זו הנייר והדיו גם צריכים להיות שלך לכן עושים קניין שאתה קונה את הכל וגם לאחר הכתיבה שאולי יש לסופר איזה קנין בגט מדין אומן קונה אומנותו עושים עוד קנין שאתה קונה את הכל ואז ניתן לגרש בו את האישה. אם הגט לא היה שלך, אמנם חלק מהדברים הללו זה לא מעכב בדיעבד, למשל הקנאת הקולמוס, הרמ"א הביא את זה בתחילת סי' קכ ויש אומרים שאין צורך להקנות גם את הקולמוס. ויש גם שיטה שהכל כלול בשכר הסופר ואין צורך להקנות במיוחד את הנייר והדיו (שיטת הרמב"ן) אבל אנו רוצים שהכל יהיה לכתחילה לכן עושים את ההקנאות הללו. בפרט בגט הניתן בביה"ד הרבני שאתה לא משלם את שכר הסופר כלל, אלא המדינה משלמת לו.
  2.  זה לא כעין חפץ יקר, אלא שוב נושא של קניינים. כדי שהאישה תקנה בקנין יד צריך שהכל יכנס לכף ידה. נכון, זה גם כדי להרוויח עוד שיטות. זה לא לדעת כולם. יש אומרים שגם אם תתן לה כרגיל זה יהיה גם קניין יד.
  3. אם האיש אינו שלם עם הגירושין זה ודאי בעיה. נכון שאם הוא אומר זאת בפה מלא הוא לא יהיה נאמן לומר אח"כ שלא היה שלם עם עצמו, ויתרה מזו אפילו אם באמת לא היה שלם עם עצמו עצם העובדה שבפה מלא אמר שכן השאר של נחשב לדברים שבלב שאינם דברים. אבל כאן הייתי רוצה להוסיף עוד נקודה: כאשר אתה אומר שהבעל צריך להיות שלם עם עצמו השאלה למה הכוונה, ברור שאני מניח שהיתה לך איזה תחושה של אולי וכד', אבל זה לא נחשב שלא היית שלם עם עצמך. בסיטואציה הנוכחית כאשר המצב הוא כפי שהוא ברור שהיית שלם לגמרי. רק שתמיד מן הסתם יש לך הרגשה חבל שהגענו למצב הזה, אולי וכד'. זה לא משהו שיפסול את הגט כמובן.

המון הצלחה בעתיד!

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל