ביטול איסור לכתחילה בטחינת פירות נגועים בחרקים

שאלה:

שלום וברכה, שאלתי היא האם במידה וידוע לי על מפעל כלשהו שעושה ביטול איסור לכתחילה, כגון שטוחן לכתחילה ללא בדיקה דברים הטעונים בדיקה כדי לבטל איסור שרצים ורמשים, האם למרות שביטלו את האיסור לכתחילה מותר לי לקנות את מוצריהם ולאכלם? ומה המקור לכך?

תשובה:

לעצם שאלתך, מפורש בשו"ע יו"ד סי' צט סעי' ה, שאם נעשה הדבר בשוגג מותר גם למבטל עצמו לאכול, ואם במזיד, רק לאחרים.

ולגבי עצם הדין שהזכרת, הכלל הוא כך:

כאשר אנחנו יודעים שיש חרקים אסור לטחון כי אין מבטלים איסור לכתחילה, כאשר יש רק ספק שמא יש תולעים מותר לטחון ואין בכך חשש של אין מבטלין איסור לכתחילה, ובלבד שמטרת הטחינה אינה לבטל את האיסור אלא כדי ליצור קמח.

מקורות:

אכן, בריה, ובכללה חרק שלם, אינה בטלה אפילו באלף. כלומר, אם נפלה תולעת לתוך תבשיל, כל זמן שלא מצאו את התולעת והוציאו אותה מתוך התבשיל, התבשיל כולו נאסר באכילה, אף אם כמות האוכל הכשר היא פי אלף מהתולעת.

עם זאת, אין חובה לברור את גרגירי החיטה מתולעים וחרקים לפני שהן נטחנות בטחנות הקמח. אמנם תולעת שלימה אינה בטלה אפילו באלף ואף אם מתה ונמעכה, כל עוד היא שלימה – אינה בטלה. אבל תולעת שנחתכה, וקל וחומר אם נטחנה, בטלה ברוב. מכיוון שכל החיטים עומדות להיטחן, אין חשש שתישאר ביניהן תולעת שלימה, ולכן מותר לטחון את הכל (שו”ע, יו”ד סימן פד, סעיף יד).

לכאורה יש להקשות על דין זה מכלל נודע ש”אין מבטלים איסור לכתחילה” – אסור לכתחילה לגרום לביטול איסור בהיתר, ואין לסמוך על כלל של ביטול אלא בדיעבד. לאור כלל זה, לכאורה קשה: היאך אפשר לטחון את החיטים עם התולעים, ולבטל בכך את איסורן, והרי יש בכך מעשה ביטול איסור לכתחילה?

על זאת כתב ה’תרומת הדשן’ שכיון שמדובר רק בספק איסור (כי ייתכן שברחו התולעים מחוץ לרחיים מפני קול הטחינה), וגם אינו מכוון לבטל את האיסור (אלא כוונתו לטחון את החיטים וליצור קמח), הדבר מותר (שו”ע, יו”ד סימן פד, סעיף יד; ש”ך, ס”ק מ). מכאן יש ללמוד שבמקום שאין ודאות של הימצאות תולעים, ואין כוונה לבטל את התולעים אלא כוונה אחרת (כגון יצירת קמח או מיץ), מותר לטחון את הפרי, ואם היו בו תולעים שוב אין בהן איסור, מאחר ובטלות הן בתערובת.

בט”ז (סימן צט, ס”ק ז) כתב שההיתר לטחון את הפירות (במקום שאין כוונתו לבטל את האיסור) נאמר רק אם אין אפשרות לסלק את האיסור באופן אחר. ב’פתחי תשובה’ (שם, ס”ק ד) הביא מדברי ה’פרי מגדים’ ועוד פוסקים כי בכל מקום שיש טרחה מרובה מותר, אבל במקום שניתן לבדוק ולסלק את האיסור בקלות, אין היתר לבטל את האיסור בטחינה. לכן, מאכל שאין בדיקתו קשה במיוחד, יש לבדקו מחרקים, ולא לסמוך על טחינה.

מכאן ההיתר של מייצרי יין או מיצים שונים לטחון את הפירות לצורך יצירת מיץ, בלי לבדקם מתחילה. אולם בפירות וירקות הידועים כנגועים, חובה לנקותם עד כמה שאפשר (כגון לשטוף פטרוזיליה במים עם סבון). וכתבו הפוסקים שבמקום שקשה לבדוק ולנקות באופן מוחלט, יש לבדוק באופן יעיל (המסיר בדרך כלל את הנגיעות), ומותר לטוחנו כדי לצאת ידי כל חשש של תולעים (ראה ספר ‘בדיקת המזון כהלכה’, עמ’ 140).

הצטרף לדיון

5 תגובות

  1. תודה על התשובה הנפלאה. רציתי להוסיף על שאלתי. כמדומני שראיתי פעם דעה שאם נעשה הביטול במזיד, אזי המאכל נאסר לא רק על העושה אלא גם על מי שנעשה הדבר עבורו. האם אכן ידועה לכם דעה כזו? מה המשקל ההלכתי שלה? והאם אני כמי שקונה בסופר מוצר של אותו מפעל נחשב כמי שנעשה הדבר עבורו?

  2. בפוסקים בסי' צט שם מבואר שגם למי שנעשה בשבילו אסור, ובריב"ש סי' תצח אסר גם במוכרים שעושים עבור כל מי שיקנה מהם, אולם ככל שמדובר בספק ויש רוב שלא נעשה כך, הרי אתה לא יודע מה בדיוק אתה קונה והאם יש בזה אסיור וכו', יש להקל יותר.

  3. במחילה התשובה לא מדוייקת…
    אם נתבטל איסור במזיד, אסור למכור האיסור לישראל אחר…
    אם האיסור לא בוטל לצורך היהודי – מותר ליהודי להנות ממנו..
    כיום מפעלים בארץ מבטלים איסור לצורך היהודים בארץ ולכן זה בעיה.. (למשל אני יודע מאנשי השטח שיש עניין בעייתי בכשרות התבלינים כמו פפריקה שהיא לא מוחזקת כנקייה ונטחנת עם כל החרקים הגבעולים הלכלוך, עובש (שלרוב מלווה בכמות אדירה של תריפסים) וכד'..)
    כך מובא בסי' צט סעי' ה: "אין מבטלין איסור לכתחילה ואפילו נפל לתוך היתר שאין בו שיעור לבטלו אין מוסיפין עליו היתר כדי לבטלו. עבר וביטלו או שריבה עליו אם בשוגג מותר ואם במזיד אסור למבטל עצמו אם הוא שלו וכן למי שנתבטל בשבילו (ואסורים למכרו גם כן לישראל אחר שלא יהנו ממה שבטלו) (איסור והיתר הארוך כלל כ"ד) ולשאר כל אדם מותר:
    הגה: ודוקא שנתערב יבש ביבש או אפילו לח בלח למאן דאמר שאין אומרים בו חתיכה נעשית נבילה כדלעיל סי' צ"ב אבל חתיכה שבלעה איסור לא מהני שנתוסף אחר כך ההיתר דהא אמרינן ביה חתיכה נעשית נבילה (רשב"א סימן תצ"ה) ויש אומרים דאפילו במקום דלא אמרינן חתיכה נעשת נבלה לא מהני ההיתר לבטל אלא אם נתוסף קודם שנודע התערובת אבל אם נודע התערובת קודם לא מהני מה שנתוסף אחר כך ולפי זה היה צריך החכם המורה לבטל איסור לחקור אם נתוסף ההיתר לאחר שנודע (איסור והיתר הארוך כלל ל"ז) ולא נהגו כן:"

  4. אם קראת את תגובתי הקודמת? מה לא מדוייק? ההסבר היחיד שיש לי לגבי מה שאתה מציין שזו אגב שאלה שיש להפנות לגורם המכשיר, שכנראה מדובר במוצר שאין בו ודאות של נגיעות.

  5. התכוונתי שמה שנאמר במאמר לא מדוייק ומומלץ לתקן כי לא כולם קוראים את התגובות…
    אגב, פניתי לגורם מכשיר במפעל לתבלינים ולא הצלחתי לקבל מהם מענה, תגובתם הייתה "אנחנו עושים לפי הוראת הרבנים" ומה ההוראות? שאלתי, "מה שהרבנים אומרים" הם ענו.. (לא ברור לי אם מי שדיברתי איתו ידע בכלל את "הוראות" הרבנים) וזה המשיך כך כל השיחה בצורה מוזרה, לבסוף אמרו לשלוח מכתב לרבנים (בלי להביא לי את הפרטים של הרבנים)…
    למשל בנוגע לפפריקה, בתור אחד שבודק כמויות גדולות אני יכול להגיד שזה לא בחזקת נקי ולא מיעוט המצוי… אלא זה ממש נגוע, חלק עם עובש (שלרוב מלווה עם כמויות תריפסים), אבק וכו'…
    ההסבר היחיד שיכול להיות לכך שבדצי"ם טוחנים כמויות בלי בדיקה של כל הסחורה (אלא רק מידגם) היא שהם סומכים על דעה ש-40 אחוז נחשב מיעוט המצוי… (ואם כך אין לי מושג למה זה יכול להחשב "בד"ץ" שהרי סומכים הם על הדעות הכי מיקלות.. שכלל לא נהוג ללכת על פיהם)
    חיפשתי הרבה זמן הסבר הלכתי אבל לא הצלחתי לצערי, המסקנה שלי שזה פשוט בעיה.. (בקשר לפפריקה דיברתי גם עם הרב משה ויא והוא אמר לי שזה "שאלה" והוא לא יודע איך טוחנים כך את הכל ללא בדיקה)

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל