לתרומות לחץ כאן

קבלת חבילה בשבת על ידי גוי

שאלה:

שלום לכבוד הרב שליט"א,

פעם זוכר אני כאשר הייתי מדבר עם ידיד מורה הוראה על ענין קבלת ספר במשלוח בשבת אם היה בסדר לטלטל ברגל בתוך הבית בעיר שהייתי גר שהתחילו בעיות של גנבת חבילות בשבת אם לא הכניסו בבית בתקופה של קורונה, ולא רק אמר שבסדר אלא שאם אני סומך על עירוב שמותר לי לפתוח וללמוד בו!

בשיחה עם מורה ידיד שמע הדבר והבין. אולם ידידים צעירים מאוד הקשה להם הדבר ושואלים האם לא אבור מפני שבא מחוץ מן העיר? בזה לא ודאי הדבר אלא אם תרצה להחמיר וספק, מ"מ באתרים אפשר לדעת איפה נמצא החבילה בכל המשך ובזה רוב מקרים כשקרוב להגיע כבר מתוך העיר קודם השבת והגוי רק מביא מה שכבר של האדם.

אבל מ"מ האם אפשר למיבעד כהאי לכתחילה? והאם ה"ה לכל דבר שיביאו כבר שכבר בעיר או לאו כל כמיניה אלא רק בדברים שאינם מוקצה.

אשמח לקבל ברור.

ברכה הצלחה ושלום

תשובה:

שלום וברכה

ככל שמדובר בדבר שאינו מחוסר צידה או תלישה מהעץ ושאר מלאכות דאורייתא ספציפיות עבור היהודי וכל הנושא הוא רק המשלוח שנעשה על ידי גוי בשליחות בית הדואר ואדעתיה דנפשיה לקיים מלאכתו – מותר להשתמש בשבת.

ראה שו"ע סי' שכה סעי' ח, ושו"ת חלקת יעקב או"ח סי' קלח, שו"ת ויען דוד ח"ד סי' מה.

שו"ת חלקת יעקב אורח חיים סימן קלח
בענין איסור חוץ לתחום
להאברך כמדרשו חריף ובקי בחד"ת ירא וחרד מר דוד העללער בישיבת מונתרה השוויצרית.
בדבר שאלתו אדות החבילות (פאקעטען) המובאים בשבת, מהדואר מחוץ לי"ב מיל אם יש להתיר בשבת להנות מהם ובפרט החבילות הגדולות שבשעת קבלה צריך לכתוב שמו לסימן על הקבלה, ואף שעכו"ם עושה זה, מכל מקום נעשה איסור בשבת והאיך מותר להנות, ומתמה על העולם שמקילין בזה, גם במכתבים הבאים באופן הלזה האיך מותר לקרותם, והאריך קצת וביקש לחוות דעתי.
א) הנה מעלתו דיבר בהחבילות מהדואר רק מאיסור חוץ לתחום שהוא רק איסור דרבנן, ואף י"ב מיל דלכמה פוסקים הוא דאורייתא, כיון שאינו מפורש בקרא לא החמירו בו לאסור רק למי שהובא בשבילו ולא לאחרים וכמבואר בהפוסקים עי' מג"א סי' תקט"ו ס"ק י"ח ועי' בר"ן לשבת קכ"ב דאיסור תחומין קיל אף משאר איסור דרבנן כיון דתחום האסור לזה אין אסור לזה – ולא שם לבו דבחבילות הבאים מהדואר נעשה גם איסור דאורייתא כשבאים ע"י מסילת הברזל כיון דצריכין להסיק אש ולהבעיר בכדי להוליך להבאהן, ודמי ממש למרחץ המרחצת בשבת אם בשביל ישראל אסור שבת קכ"ב ואין לנו ההיתר לסמוך כיון דתחומין דרבנן, וכמבואר במכתבו.
ב) והנה בקרבן נתנאל לרא"ש שבת קכ"ב אות ק' על הא דמבואר שם ברא"ש דאם הנכרי מלקט עשבים ומאכיל בעצמו לבהמות ישראל דשרי דנכרי אדעתא דנפשי' קעביד כדאמרינן גבי נכרי הבא לכבות כתב בק"נ שם וז"ל דהנכרי להנאת עצמו עושה שיודע דלא יפסיד… משא"כ בנר או ששאב מים אינו מגיע לו לנכרי הנאה כמו בעשבים או כביית דליקה, ולפ"ז יש קצת היתר להמון שמשלמים להעכו"ם א"כ להנאת עצמו עושה, ודברי המרדכי והמ"א תמוהים שכתבו על הא דאם ליקט הנכרי ומאכיל לבהמות ישראל אי"צ למחות ואף על גב דנר הדלוק בשביל ישראל אסור התם שאני דהגוף נהנה אבל בהמתו שרי, ודבריהם תמוהים דא"כ הקושי' במקומה עומדת מהא דמילא מים… אם בשביל ישראל אסור הא אין הגוף נהנה א"ו כדפירשתי עכ"ל הק"נ, וכן בהג' נתיב חיים מהמחבר הנ"ל בסי' של"ד סע' כ"ה, אם כן לדבריו יש היתר בני"ד כיון דמשלמים להפאסט עבור ההבאה והפאסט אדעתא דנפשי' הוא דעביד וכהאי דעשבים דהנכרי יודע דלא יפסיד.
ג) אכן באמת אין לסמוך כלל על היתר הנ"ל וכמבואר להדי' ברמ"א ריש סי' רע"ו דאין חילוק בין אם קצב לו שכר או שעשאו בקבלנות או בשכירות וכו' ודברי ק"נ הנ"ל באמת מרפסן איגרא ותמוהין מאד, דהא מבואר להדי' בגמ' דאם ליקט עשבים בשביל ישראל אסור לישראל ליתן העשבים לבהמתו רק כשהעכו"ם בעצמו נותן לבהמת ישראל מתיר הרא"ש ואי"צ למחות וכהא דנכרי שבא לכבות, הרי אף בעשבים אף שיודע שלא יפסיד מ"מ אסור לישראל ליתן בעצמו לבהמתו ולהנות ממלאכת שבת ולא אמרינן שהעכו"ם אדעתא דנפשי' עביד, רק כשהעכו"ם נותן לבהמת ישראל אי"צ למחות וכהאי דבא לכבות כיון שאין הישראל עושה פעולה להנות, וע"ז שפיר מקשה המרדכי והמג"א מנר הדלוק בשביל הישראל אסור לישראל להנות אף שאין הישראל עושה מאומה ומתרץ שפיר כיון שגוף הישראל נהנה אסור אף שאינו עושה פעולה, מה שאין כן בבהמתו מותר כשאינו עושה פעולה בידים להנות רק כשהעכו"ם בעצמו נותן. אבל להנות ע"י פעולה בידים אסור אף בבהמתן, ומשום הכי במילא מים בשביל ישראל אסור לישראל להשקות לבהמתו, ודברי המרדכי והמג"א ברורין, וההיתר של הק"נ אין שום סברא לסמוך. [וע"ע בתשובה להלן סי' קמ"ד בהערות ב' שם].
ד) ברם בני"ד יש היתר לכאורה מהאי דסימן תקט"ו סע' ט' ישראל ששיגר דורון לחבירו על ידי עכו"ם ונתעכב בדרך והביאם ביום טוב מחול"ת דמותר אף למי שהובא בשבילו, והוא מהרשב"א, ומבואר שם במג"א ובמחצה"ש דלא שייך בזה שלא יהנה ממלאכת יום טוב כיון שאינו נהנה ממלאכה עצמה, כהאי דיש במינו במחובר דיש חשש שנתלש ביום טוב, ואינו אסור רק שמא יאמר לו לעכו"ם להביא ובכגון דא לית לן למיחש כיון דהעכו"ם רק שליח, ואף דמבואר שם דזה רק כשנתעכב אבל כשהמשלח ידע אסור למי שהובא בשבילו זה משום קנס כיון דמשלח עשה איסור בשילוחו ומשה"כ קנסו אף למי שהובא בשבילו כמו במבטל איסור במזיד, וכמבואר במג"א שם, ובני"ד לא שייך זה דהמשלחין החבילות ודאי אינם עושים איסור בשילוחן, וכבר נהגו כ"ע לשלוח החבילות בע"ש ואין פוצה פה ומצפצף, וההיתר משום דעכו"ם אדעתא דנפשי' קעביד מה ששולח בשבת, דלדעת ישראל יכול לשלוח אף לאחר השבת, וגדולה מזו אף בשולח בע"ש ע"י עכספרעסס דודאי דעת הישראל שישלח המשלוח בשבת דהא משלם דמי העכספרעסס, וזה מאז הייתי נבוך בהיתר לזה ושאלתי פי הגאון מפרובוזנא והשיב לי להיתר גם בזה, ואח"כ מצאתי במהרש"ם חלק ב' סימן קל"ו ובהשמטות לח"ג גם כן היתר לזה, דא ודאי שהמשלחים אינם עושים איסור כלל בשלוחן דלא ברשעי עסקינן דאם הי' איסור לא היו שולחין, אם כן ממילא המקבלים מותר להנות כיון דאינו נהנה ממלאכה עצמה, ואם כן בני"ד אף שנעשה מלאכת ההסקה בבאהן או מלאכת כתיבה כיון שאינו נהנה ממלאכה עצמה מותר, ומשום מוקצה כבר חלקו המג"א וטו"ז על הרמ"א שם דלא שייך בזה מוקצה, וכן דעת האחרונים שם להקל.
ה) אכן התבוננתי בדעתי דגם על היתר זה יש לפקפק טובא, דוקא כשהאיסור הוא רק משום חוץ לתחום דלא אסור רק דרבנן או אף בי"ב מיל דלכמה פוסקים דאורייתא, אפה"כ משום דאינו מפורש בקרא או כסברת הרמב"ן מובא בר"ן ביצה כ"ה ובשבת קכ"ב דתחום האסור לזה מותר לזה והאיסור בחוץ לתחום הוא רק שמא ישלח בשבילו וכפירוש רש"י ביצה כ"ה בלשון שני ואף ללשון א' של רש"י דמשום שלא יהנה ממלאכת יום טוב הוא ג"כ כמו שהסביר הטו"ז דעיקר משום קנסא וג"כ רק היכי דיש חשש שישלח לעכו"ם ועל ידי שליח לא שייך זה עי"ש בטו"ז – אבל בני"ד שהעכו"ם עושה מלאכת הסקה וכדומה מלאכות ממש הוא דומה ממש לעכו"ם ששאב מים מרה"י לרה"ר או הביא החבילות על ידי מלאכה אחרת שהיא דאורייתא, ובעניי לא אבין סברת המג"א וגם במהרש"א ביצה כ"ה דלא שייך לא יהנה ממלאכת יום טוב גבי חול"ת כיון דאינו נהנה ממלאכה עצמה, דמה חילוק בין זה למילא מים, ועיקר הקולא גבי חול"ת היא רק משום דהיא דרבנן או כסברת הרמב"ן הנ"ל, ואם כן בני"ד הוי שפיר נהנה ממלאכת יום טוב דאורייתא ולא שייך בזה להתיר בשביל סברת הרשב"א.
ו) אכן לפע"ד יש היתר ברור בני"ד דהמעיין בסוגי' שבת קכ"ב יראה להדי' החילוק דגבי נר לאחד נר למאה מותר היכי שהעכו"ם עושה לעצמו ואף שמכיר גם לישראל ועושה גם לישראל, רק בעשבים ומים, דיש חשש שמא ירבה בשבילו, אסור היכי שעושה גם לישראל, אבל גבי נר וכה"ג מותר אף במכירו ואף גם כשעושה גם עבור ישראל, וכן מבואר להדי' במהרש"א שם בד"ה אבל מכירו וז"ל אפי' אי עביד נמי אדעתי' רק היכי דאיכא חשש שמא ירבה אסור במכירו עי"ש ובמג"א סי' רע"ו ס"ק ו' באמת מבואר דאף גבי נר לאחד נר למאה אם עושה בשביל שניהם אסור ומביא ראי' מסי' תקט"ו מרמ"א שם, וכבר השיג עליו הא"ר מובא בפמ"ג שם, וגם התפא"י בכלכלת שבת לענין דאמפף-באט האריך להשיג על המגן אברהם דגבי נר דלא שייך שמא ירבה מותר אף כשהעכו"ם עושה גם עבור ישראל, וגם במשנה ברורה בביא"ה בסימן רע"ו האריך לפסוק דגבי נר אם רוב עכו"ם אף שידוע שהעכו"ם עושה גם בשביל ישראל דמותר, ומעשים בכל יום דאנו נוהגין היתר לנסוע בספינות גדולות של קיטור כשקונין שביתה מע"ש אף שהישראל כבר קנה הבילעט והעכו"ם עושה מלאכת הקיטור גם עבור הישראל, ומעשה רב בכל תפוצות ישראל – וא"כ בני"ד נמי האיסור של חול"ת הא לא הוי משום דהחפץ בא חוץ לתחום רק משום שהעכו"ם הלך חוץ לתחום ועשה איסור האסור לישראל, ואם כן בני"ד שהבאהן והפאסט הולכים בכל יום אף בלי המשלוח הזה והעכו"ם העושה מלאכת ההסקה או חול"ת וכדומה הוא עושה בלא"ה בשביל רובא דרובא עכו"ם, ואם כן אף שמכוין גם כן עבור ישראל, יען שמקבל שכר ע"ז מהישראל, ואפילו הכי מותר יען כיון דבלאו הכי יעשה זה וגם הוי רובא דרובא עכו"ם, ולענין מלאכת הסקה לא שייך שמא ירבה בשבילו, ולענין כתיבה שכותב שמו לסימן על הקבלה דזה עושה ביחוד עבור הישראל, מלאכה זו אינה עבור ישראל כלל רק לעצמו שיהי' בדיוק ובסדר והישראל אינו נהנה כלל דלדעתו ישלח לו בלא כתיבה זו, והבן. ולפע"ד היתר זה גם במכתבים עקספרעסס (דחוף) שנוהגין להתיר גם כן שייך היתר כנ"ל, והיתר זה ברור – כנלפע"ד.
ועי' בר"ן שבת י"ט שמביא דברי הרמב"ן וז"ל ועל דרך זה התיר הרמב"ן מפרשי הים שיכנסו אף בשבת דכשאסרו להפליג בספינה תוך ג' ימים דוקא כשישראל שוכר כל הספינה שכל המלאכה הנעשית בה היא בשבילו אבל ספינה שרובה עכו"ם וישראל מועטים על שם העכו"ם נעשית כדאמרינן במסיבה שרובה עכו"ם והדליק הנר שמותר לישראל להשתמש ומשמע שם להדי' אף כשהישראל שילם חלקו בעד הספינה ואפילו הכי מותר וכסברת התפא"י הנ"ל, והכא נמי בני"ד.
והנני בזה ידידו.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל