שאלה:
בין דברים רבים אחרים, מתחייב האיש בכתובה לזון ולפרנס את אשתו.
לעומתו לאישה יש תפקידים בניהול הבית, כמבואר בגמ' ונפסק בשו"ע.
והנה עינינו הרואות שהרבה מתפקידיה של האישה אינן שייכים לימינו (כגון רוחצת פניו ורגליו וכדו'), וכן בתפקידי האיש אנו רואים כי במגזרים מסוימים אין האיש מפרנס את האישה.
אמנם בדר"כ נובע הדבר מתוך הסכמה הדדית, כגון שהבעל ילמד והאישה תביא את הפרנסה במקומו.
האם משום כך אכן התפקידים האמורים במקורות אינם שייכים במקרים אלו?
תשובה:
שלום וברכה
נחלק בין שני הנושאים שהזכרת, לגבי הנהגות של חיבה, ברור שהכל משתנה בהתאם לאופי החיים וסגנון היחס שבין איש לאשתו, ובזמנים המודרנים אין מקום לנושא של רוחצת פניו ידיו ורגליו… זה לא משנה משהו בשאר החיובים, שכן אנשים מתחתנים על דעת שינהגו כמנהג העולם…
בנוגע לחיוב הבעל בפרנסת אשתו, ברור שהדבר קיים גם בזמנינו, אלא שיש בו כמה הסתייגויות חשובות: 1. כל הסכמה משותפת בין הצדדים מאפשרת לבעל לנהוג כפי שאשתו מסכימה, כלומר מועילה מחילה על חיוב המזונות. ואגב, אשה יכולה לחזור בה ממחילתה על מזונותיה, והבעל לא יכול לומר שעל דעת כן נישאו, שהרי בפירוש התחייב בכתובה לזון ולפרנס אותה… אבל אין בכך כדי לפטור אותם משאר חיובי האישות, שהרי היא לא התנתה בכך את מחילתה. אמנם הנקודה הזו שהאשה מפרנסת בבית כזה, מאפשרת לה יותר חופשיות בנושא של הכסף, כדין אשה הנושאת ונותנת בתוך הבית. 2. אמת הדבר שחיובי האשה ביחס למלאכות הבית ישתנה בהתאם לאותה הסכמה, ברור שאדם לא יכול לבוא בהסכמה עם אשתו שהיא תעבוד תשע שעות ביום וגם תאכל איתו שלוש ארוחות ביום… כמו כן הוא נדרש באופן זה לסייע עם הילדים ולאפשר לאשתו לעבוד בנוחות. 3. לגבי בעלותו של הבעל על הכסף הזה הבא ממעשה ידיה יש הרבה פרטים הלכתיים וזה מאוד משנה מה אופי העבודה, שיש סוברים שאינו זכאי אלא במה שהיא עושה במלאכות המיועדות לנשים כמו טוויה וכדומה ולא במלאכה גברית, וכן יש מושג של העדפה שעל ידי הדחק, כלומר אם אשה עובדת שעות רבות מעבר למקובל והרצוי לאשה, הכסף הזה הוא שלה ואינו זכאי במעשה ידיה. 4. לא חד משמעי לומר שהבעל אינו מקיים באופן זה את חובתו במזונותיה, שכן חיוב המזונות המינימלי לאדם עני הוא די מועט, ויתכן מאוד שבמילגת כולל שהבעל מביא הוא כבר משלים את חובתו זו ואינו חייב לעבוד עוד, זה גם תלוי מאוד בנסיבות [לעיתים גם אם זה יספיק למזונות זה לא יספיק לחיוב מדור].
לכן באמת קשה לקבוע כיום בענין זה, וככל שהדבר נעשה בהסכמה וחיים יחד בשובה ונחת הכל טוב… ואם האשה לא מעונינת בחיים כאלו זו זכותה, ועל הבעל לדאוג לכלכלתה הסבירה.
יש"כ על התגובה המפורטת.
לאור האמור, האם יכולה האישה לטעון כי מאחר והיא עובדת ובחזרתה מהעבודה זקוקה למנוחה, הרי שאינה מחויבת בניהול הבית (למן הכנת המאכלים ועד לכביסות והניקיונות) יותר מבעלה?
כמו"כ האם יש חילוק בזה בין זמנים בהם היא אינה עובדת (חופשים לדוגמה), או שהבעל אינו לומד?
היא יכולה באופן עקרוני לומר שהיא מוכנה אחת מהשתים, או שהיא לא תעבוד מחוץ לבית ואז היא עושה את כל מלאכות הבית, או שהיא עובדת בחוץ והבעל מסייע לה בעבודות הבית, אבל ביד הבעל באמת לבחור ולומר לה שלא תעבוד בחוץ אלא רק בבית, ואז נטל הפרנסה יהיה עליו [וכאן יהיה צורך לדון לפי הרבה כללים כמה כסף הוא צריך להביא הביתה, בהתאם למעמדו].
תורה היא וללמוד אני צריך
מדוע שלא יהיה חיבה של רחיצת ידים ורגליים כיום?
יש לדון כשתעשה את זה האם זו חיבה או עבדות, אבל הנושא המדובר הוא האם יש לה חיוב לעשות זאת עבורו, ועל זה כתבנו שאינו נוהג היום כי אין מנהג העולם כך.
השאר תגובה