שאלה:
יש להעיר לכאורה דבר שתמוה עד למאד בענין חינוך המצוות לקטנים
שהרי למעשה הוא הרגל שאנו מרגילים אותו לעשות מצוות 'מלומדה' [בלי דעת וכוונה] שיתרגל מגיל צעיר לקיום מצוות, אבל בינתיים הוא עושה את זה בלא שום הבנה כלל. וצריך ביאור, וכי זו הדרך הרצויה והנכונה, הלא יכול הוא להישאר בהנהגה זו עד זקנה ושיבה. [ואכן אנו עדים לתופעה הזו שבאמת הרבה נערים נכנסים לעול תורה ומצוות מתוך הרגל שאינו נכון, וכך ממשיכים ונשארים בהרגל זה].
ואולי אם יתחילו להרגילם בגיל יותר מבוגר יתחילו ביותר מחשבה וכוונה ויקיימו מצוות יותר בשלימות, והוא דבר תמוה.
אשמח לקבל חוות דעתו בענין החשוב הזה
תשובה:
שלום וברכה
לגבי עצם הנושא לדינא אין מקום לשאלה, שהרי אנחנו יודעים את ההלכה, שקטן היודע לנענע חייב בלולב אף שהוא צעיר מאוד ויעשה בלי כוונה יתירה, וכן בשאר מצוות, ועיקר גיל חינוך הוא בגיל שש – שבע, גם המצוות שאין בהן את הגדר הנ"ל, ובודאי הוא גיל של "מלומדה". ולעצם שאלתך, כנראה חכמים ברוחב בינתם הבינו שהתועלת רבה על הנזק, ובעז"ה כשיגדל יוסיף האב לחנכו גם שלא לעשות מלומדה…
חורף בריא ופורה.
