שאלה:
אשה שזנתה ונאסרה ולאחר מכן זנתה שוב האם תאסר לבועל שני? וכן אם התחתנה עם פסולי חיתון כגון לבועלה או כהן לגרושה וזנתה תחתיו האם היא נאסרה לבועל? הסברה היא לכאורה שהוא לא אסרה לבעל כי היא כבר היתה אסורה לו
תשובה:
מועדים לשמחה,
הסוגיה של בועל שני נידונה כבר באחרונים. הראשון שהעלה את הסברא הזו הוא המהר"א ששון, אולם לדינא לא סמך על זה. יחד עם זה יש כאלה שצירפו את הנושא הזה במקרים מסויימים. ראה במקורות שם הבאנו את הסוגיה.
לשאלתך השניה: זה ברור שכאשר האיסור הוא אחר, אין שאלה. דהיינו כהן שנשא גרושה ואח"כ זינתה תחתיו, עד כה היתה אסורה לו משום איסור גרושה לכהן, ועתה היא נאסרה גם משום סוטה.
אולם במקרה השני שהזכרת שהיא נשאה לבועל באיסור, ואח"כ זינתה תחתיו, א"כ עד עכשיו היתה אסורה לו משום איסור ונטמאה וגם עכשיו אסורה לו משום ונטמאה אחד לבעל ואחד לבועל. א"כ לפי מי שמצרף גם את הסברא של בועל שני יש מקום לדון האם גם במקרים כאלה זה יחשב כבועל שני.
אלא שהמעיין בדברי התוס' יבמות ג,ב שכתבו שבבעל יש איסור לאו, ואילו בבועל אין אלא איסור עשה. כלומר, עד עכשיו היא היתה כלפיו רק באיסור עשה. והאיש הזה בא לאוסרה גם באיסור לאו, לכן ודאי שהיא אסורה לו.
מקורות:
בועל שני:
כתב מהר"א ששון (שו"ת, סי' קצו): "בענין הנזכר אם בשאנו אומרים אסורה לבעל אסורה לבועל. הוא דוקא כשאותו הבועל הוא הראשון שאסרה לבעל או אפילו אם בועל שני. נפל קצת מחלוקת אם כשאנו אומרים אסורה לבעל אסורה לבועל הוא דוקא כשאותו הבועל הוא הראשון שאסרה לבעל אבל אם כבר היתה אסורה לבעל מחמת אחר שאסרה אם מותרת לזה הבועל השני כשיגרשנה הבעל".
"והנה לכאורה היה נראה לאמת זה החילוק ממה שכתב הרא"ש ז"ל === על ההיא עובדא דהתיר ר"ת בת ישראל שהמירה ונבעלה לגוי וכו' שכתב שם הרא"ש ז"ל ונראה לי לקיים פסק ר"ת ז"ל ולא מטעמיה אלא משום דהא דאמרינן ונטמאה ונטמאה א' לבעל וא' לבועל וכו' היינו היכא שלא היתה אסורה לבועל אלא ע"י ביאה זו אבל בביאת גוי וכו' אם כן הרי דנראה דיש מקום לחילוק שכתבנו. אלא דכד מעיינינן חזינן דמהא לא איריא דלא קאמר הרא"ש ז"ל אלא היכא דלא היתה אסורה לבועל ע"י ביאה זו אבל לבעל לא אמרינן ואדרבה המעיין בדברי הרא"ש ז"ל שם מהראיה שהביא מסוטה יראה הפך זה שהרי שם מבואר דלאו הא בהא תליא דאע"ג דלא קרינן ביה ונטמאה לבועל קרינן ביה ונטמאה לבעל ואם כן הכא נמי בנ"ד לא אמרינן היכא אמרינן ונטמאה לבועל היכא דנטמאה לבעל כלומר היכא שהיא טמאה לבעל דהא לאו בהא תליא ואם כן אין מקום לחלוק שכתבנו וזה פשוט".
מדבריו נראה שלדינא מסקנתו היא שבועל שני גם הוא נאסר, ואין כל היתר בכך שלא הוא אסר אותה לבעלה, משום שמן הסתם הסברא היא שביאה שאוסרת לבעלה היא הביאה שאוסרת גם לבועל.
יחד עם זה רבים הביאו את הסברא הזו מקרים שהיה מקום להתיר, מסיבות אחרות, וצירפו גם סברא זו, כדי להתיר במקרים עליהם נשאלו.
הרבה מהאחרונים שהביאו את דבריו, הקשו עליהם מגמרא מפורשת שם נראה שבועל שני גם הוא נאסר על האשה.
ראה בסנהדרין מא,א: "אמר רב חנן עדי נערה המאורסה שהוזמו אין נהרגין. מתוך שיכולים לומר לאוסרה על בעלה באנו….וכיון דאינהו לא מיקטלי, איהי היכי מיקטלא? הויא לה עדות שאי אתה יכול להזימה. וכל עדות שאי אתה יכול להזימה לא שמה עדות. הכי נמי קאמר מתוך שאין נהרגין, שיכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו אף היא אינה נהרגת, דהויא לה עדות שאי אתה יכול להזימה"
ממשיכה הגמרא באשת חברה שהיא מודעת לאיסורים ואינה צריכה התראה לדעת ר' יוסי בר יהודה. ולדעתו הורגים את הנערה המאורסה איך זה יתכן הרי זה עדות שאי אתה יכול להזימה. ותירצה הגמרא: כשזינתה וחזרה וזינתה. כלומר, באו כת אחת להעיד על זנות אחת, ומיד אחריהם הגיעו כת נוספת להעיד על זנות עם אדם אחר, וממילא הם כבר אינם יכולים לומר לאוסרה על בעלה באנו משום שממילא היא אסורה על בעלה. והקשה הגמגא, הרי עדיין הם יכולים לומר לאוסרה על בועלה השני באנו?
כלומר, מבואר בגמרא שנאסרת גם על הבועל השני. ובשבות יעקב הביא שיש שרצו לדחוק, שיתכן שאכן אינה נאסרת על הבועל השני, אולם העדים עצמם סבורים שהיא נאסרת לכן הם יכלו לומר לאוסרה על בועלה שני באנו. אולם הוא דוחה את זה גם מחמת הדוחק עיי"ש. ובאמת זו קושיא עצומה על מי שרוצה לצרף את הסברא של בועל שני להתיר.
ובספר מטעמי יצחק (ר' יצחק מהמבורג, מחותנו של הנודע ביהודה, סי' לה) ביאר סוגיא זו, ועל פיו, לא רק שאין קושיא מסוגיא זו על המהר"א ששון, אלא גם ראיה נפלאה יש מסוגיא זו שבועל שני מותר.
ותחילה הביא את קושיית העולם איך שייך לומר בנערה המאורסה שזינתה וחזרה וזינתה, הרי לאחר שזינתה פעם אחת הרי היא בעולה. וא"כ דינה בחנק ולא בסקילה כמו נערה המאורסה. וא"כ חזרה קושיית הגמרא איך יתכן דין נערה המאורסה בסקילה הרי תמיד זה עדות שאי אתה יכול להזימה. ומתרצים העולם, שבתחילה באו כת אחת להעיד על זנות. ואח"כ באו כת נוספת להעיד על זנות שקדם לזנות הראשונה. ואם כך הרי שהם מעידים על נערה המאורסה שהיא בסקילה.
והקשה ר' יצחק מהמבורג, א"כ מדוע אומרת הגמרא שהם יכולים לומר לאוסרה על בועלה שני באנו. הרי אמת הם באו להעיד על בועל נוסף. אולם לשם מה הם היו צריכים להקדים את הזנות הזו שהם מעידים עליה, לפני הזנות של הכת הראשונה? ואין כל פשר להקדמתם מלבד העובדה שכנראה רצו שיהרגו אותה בסקילה על סמך עדותם. ואם כך, מדוע אומרת הגמרא לאוסרה על בועלה שני באנו. הרי מתוך עדותם עולה בבירור מטרתם – להרוג את הנערה.
אלא מכאן הוכיח ר"י מהמבורג שבועל שני מותר. ולכן הם הקדימו את עדותם לפני העדות על הזנות הראשונה, משום שרק על ידי כך הם יכולים לאסור אותה על הבועל. שהרי אם הם יעידו שהזנות שהם מעידים עליה היה לאחר הזנות הראשונה, היא לא תאסר משום שזה רק בועל שני. וזה כוונת הגמרא, שהם יכולים לומר לאוסרה על בועלה שני באנו. כלומר, דווקא על השני ולא על הראשון. וזו ראיה נפלאה לדברי המהר"א ששון.
