שאלה:
יש לעיין באדם שנכנס לאכול בסוכה סעודת קבע, ובירך 'לישב בסוכה', ופתאום התחיל לרדת גשם שוטף שיש בו כשיעור משתסרח המקפה, ובטרם יספיק לאכול פת שיעור אכילת קבע, נאלץ לצאת מן הסוכה וסיים סעודתו בביתו, מה תהא על ברכתו שבירך לישב בסוכה, והרי הוא לא אכל שם אלא אכילת עראי שאינה טעונה ברכת המצוה כלל.
ויש להשיב על פי דברי הריטב"א בחולין (קו:) שכתב אודות מי שבירך על נטילת ידים, וקודם שהתחיל לאכול פת, נמלך שלא לאכול, אין בכך כלום, ואין מחייבין אותו לאכול כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה, שמכיון שנטל ידיו ובירך, נגמרה מצות הנטילה שעליה הוא מברך, ובאותה שעה היה דעתו לאכול. והוא הדין בנ"ד, כיון שבשעה שבירך לישב בסוכה היה בדעתו לסעוד שם סעודת קבע, ונאלץ להפסיק סעודתו מפני הגשם [ואז אפילו אם היה אוכל בסוכה, הרי אין עליה שם סוכה כלל, כמ"ש הגר"א בשם הרשב"א] לא הויא ברכתו לבטלה, דרחמנא לבא בעי.
האם יש מקום לחלק בין הדברים
תשובה:
אני חושב שאם היית שואל אותי שאלה זו, הדבר הראשון שהייתי עונה לך אלו דברי הריטב"א הנ"ל… וכאן זה עוד יותר טוב, יש לדון ולומר שכאשר אדם התיישב בסוכה כדי לקבוע עצמו שם לאכילת קבע, כבר בנגיסתו הראשונה הוא אוכל אכילת קבע ולא רק כשיסיים אכילתו יתברר שכך היה, והראיה, שלכן אנחנו מברכים לישב בסוכה כבר בקידוש למרות ששתיית יין אינה מחייבת מצד עצמה סוכה, כיון שעצם קביעתו בסוכה לאכול שם קבע, מחייב כבר מהקידוש ישיבה בסוכה. ממילא הוא אכן קבע עצמו לגמרי ולא היתה זו ברכה לבטלה, ויש לעיין בזה.
חג שמח.
לכאורה דברים ברורים אלו אלא שיש לעיין שמא יש לחלק שכן בד"כ לא מתחיל פתאום גשם חזק בהפתעה גמורה. האם לא היה מקום לטעון שהיה עליו לראות שהשמים מכוסים בעבים שחורים והרוח נושבת בחוזקה ו
הכל לפי הענין ובלאו הכי השאלה לא כל כך מציאותית שפתאום יש שבר ענן שאי אפשר אפילו לגמור כביצה… השאלה אינה למעשה אלא לפילפולא…
השאר תגובה