לתרומות לחץ כאן

כתיבה בחול המועד לצורך המועד

שאלה:

למה אסור לכתוב (כתב הדיוט) בחול המועד, הרי זה נקרא מעשה הדיוט וכתוב במשנה ברורה (סימן תקל סעיף א) שמעשה הדיוט אפילו ביחיד מותר, וגם כשאולי לא יהיה למועד?
תודה.

 

תשובה:

מעשה הדיוט הותר רק לצורך המועד וזה אכן מותר, רק כתיבה שלא לצורך המועד אסורה, ויש לבדוק בכל מקרה לגופו על פי גדרי "צורך המועד".

מקורות:

ראה כל פרטי דין זה בחול המועד כהלכתו פרק ו, אלו כתבים נחשבים מעשה אומן ואלו מעשה הדיוט ומה נחשב צורך המועד שמותר מעשה הדיוט ומה דבר האבד שמותר אפילו מעשה אומן.

עיקר הגדרת כתיבה מעשה אומן מובאת שם בסעיף ב'. ובה נכללים א. אותיות עבריות מרובעות כלומר כתב אשורית, ב. כתיבה הדורשת תשומת לב מיוחדת לאופן וצורת הכתיבה ואינה נכתבת על ידי כל אדם כפי המזדמן לו, כגון כתיבה גרפית כלומר אותיות יפות או מצועצעות הנעשות על ידי גרפיקאים וכיוצא בזה. כתיבה זו הותרה רק במקום של: א. דבר האבד אם לא יכתוב בחול המועד, ב. לצורכי רבים לצורך המועד, ג. לצורכי מצווה. אמנם יש להדגיש שגם במקרים שהותר לכתוב כתיבה המוגדרת כמעשה אומן מכל מקום כל שניתן לכתבו במעשה הדיוט מבלי שיפגע ביעילות הצרכים שלמענם הותר לכתוב מן הראוי לנהוג כן.

הגדרת כתיבה הנקראת 'מעשה הדיוט' הובא שם בסעיף ה', שהיא אותיות כתב רגילות שאינן מרובעות והם נחשבות למעשה הדיוט, ובתנאי שאינן נכתבות בצורה נאה במיוחד כגרפיקה וכיוצא בזה וכן אותיות מרובעות אם נכתבות ברישול ללא תשומת לב לצורתן. בדין אותיות לועזיות נחלקו הפוסקים יש הסוברים שדינו כמעשה הדיוט ויש הסוברים שנחשב למעשה אומן וטוב לחוש ולהחמיר אם לא לצורך גדול. ובמקרה שמדקדק מאוד לכתב בתיקונם או אותיות גרפיות וכיוצא בזה אז נחשב הכל מעשה אומן. לגבי כתיבת ספרות יש שכתבו שדינן שווה לדין אותיות לועזיות, ויש מגדולי הפוסקים שכתב שנחשב למעשה הדיוט. דינו של מעשה הדיוט: כתבו הפוסקים שמן הדין נוהגים שלא לשנות כלל יש להם על מה שיסמוכו והמחמיר יחמיר לעצמו, ומכל מקום נוהגים לדקדק לכתוב בשינוי קצת שהכתב עצמו לא יהיה יפה באותיות כמו שנהוג ביום חול, וקצת נהגו לעשות את השורה העליונה עקומה. יש להדגיש שכל האופנים המותרים עדיין כל ההיתר הוא באופן שתהיה הכתיבה לצורך המועד או לצורכי רבים אף שאינם לצורך המועד.

ולענין הגדרת צורך המועד שוב יש לעי' שם בפרק ב' שהביא את הדברים באופן בהיר ומסודר, ורק אכתוב לך את ראשי הפרקים של הדבר, ועדיין כדאי מאוד לעי' בזה היטב. הגדרת צורך המועד היא כל מלאכה שבאמצעותה מושגת מטרה שיש בה צורך במועד ואין צורך זה חייב להיות שווה לכל נפש, אלא כל שאדם זה יש לו בכך צורך, הרי זה נחשב לצורך המועד. אך כשאין במלאכה שום מטרה לצרכי המועד אלא שמתענג מעצם עשיית המלאכה, [יש שדעתו שגם זה נחשב לצורך המועד, ומכל מקום] דעת רוב הפוסקים שאין זה מוגדר כצורך המועד, לדוגמא דייג לשם תענוג בלבד כשאינו עושה כל שימוש בדגים אלא שנהנה מעצם פעולת הדייג, דוגמא נוספת צילום תמונות ללא כל צורך אלא שנהנה מכך בהיות חובב צילום וכיוצא בזה. [נידון חשוב שמובא שם הוא קשר לאדם שטבעו העצבני גורם לו שכשמוטל עליו תפקיד כלשהוא הרי כל זמן שאינו מבצעו הוא עצבני ומתוח, ויש מי שסבור שעקב עובדא זו נחשבת המלאכה לצורך המועד. ולמעשה כל שאין המצב כזה שעלול אכן לגרום לנזק רפואי ניתן להקל רק במקרים בהם ישנם עוד צדדים להקל, כגון שדעת הפוסקים להקל גם בלאו הכי אלא שנוהגים להחמיר הרי במקרה כזה מותר להקל]. הגדרה נוספת של צורך המועד היא בהכנת אוכל למועד והיא מלאכה הנעשית בתיקוני האכול ומוגדרת כאוכל נפש. דברים המכשירים את האוכל כתנור על ידי האפיה בו וסכין על ידי חיתוכו את האוכל, שחיטה וכיוצא בזה נחשבים למכשירי אוכל נפש. מלאכת שתכליתן לקישוט ויופי לפי שהנאת הגוך הוא דומה לאכול נפש, ומותרים רק לצורך המועד. ובמכשירי אוכל נפש מותר רק באופן שמכווין מלאכתו למועד.

ישנו צורך נוסף המוגדר כדבר האבד והיא כל מלאכה שאם לא יעשה אותה במועד יהיה שם הפסד הרבה, וכל דבר שבני אדם חושבים אותו להפסד וטורחים בו משום כך הוא דבר האבד. אמנם כל שאינו נעשה למניעת הפסד דבר מה שיש לו אלא שימנע ממנו אפשרות לרווח, אין הדבר נחשב לדבר האבד ולכן אפילו טירחה בלבד שאיננה מלאכה גמורה אסור לעשות בחול המועד לצורך רווח.

 

 

הצטרף לדיון

2 תגובות

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל