צירוף שני לבודים

כל לבוד לבוד לא תלוי בשני,ושתי ההלכות לא תלויות זו בזו ולפי הרע”א באופן זה אין בעיה של שתי הלכות.
ובנוסף בחזו”א מבואר שרק שרק בדופן עקומה יש את הכלל של שתי הלכות.
ובסכך הפסול פה לא צריך דין לבוד כלל ולכאורה הסוכה כשירה לכתכילה.

א. אם כן האם במקרה של השאלה ששאלתי ודאי שהלבודים לא תלויים אחד בשני והסוכה כשרה? הרי ציינתי שיש טפח אויר מהדופן לסכך הפסול ואחריו טפח סכך פסול, כלומר שניהם יחד הם רק שני טפחים מתחילת הדופן עד תחילת הסכך הכשר.
אפרט יותר במקרה הספיציפי שלי- הדופן האמורה היא קיר שצמוד אליו לגמרי גגון שבולט שני טפחים, ומתחת לגגון הזה יש את הסכך של הסוכה שרחוק במרחק של טפח מהקיר, ואחריו טפח סכך שנפסל (בגלל שמעליו יש גגון). כלומר הגגון הזה שהוא רוחב שני טפחים, מצל גם על אוויר טפח וגם על סכך טפח.

ב. להבנתי גם אם יש יותר משלושה טפחים (אך פחות מארבעה) מהדופן עד תחילת הסכך הכשר, כל עוד הסכך הפסול בפני עצמו פחות משלשה טפחים, הרי ההלכות לא תלויות זו בזו.
כלומר- הסכך הפסול בטל בפחות משלושה טפחים והוא ממש חלק מהסכך. ללא תלות בלבוד שיש בינו לבין הדופן. יוצא אם כן שהלכה אחת זה הלבוד בין הדופן לבין הסכך הפסול, והלכה שנייה זה הסכך הפסול שהינו פחות משלושה טפחים שבטל בסכך הכשר. ואין תלות בין הלכה אחת לשניה. זה לא שאם לא נאמר לבוד בין הדופן לסכך הפסול, אז הסכך הפסול לא נחשב בטל בסכך. וכן להיפך, שאם לא נאמר שהסכך הפסול בטל בסכך, אז אי אפשר לומר לבוד בינו לבין הדופן.

בס"ד
עי' בגמ' טז: שאומרים שני לבוד
ובפשטות הציור כאן יותר קל