שאלה:
שלום לכבוד הרב שליט"א,
שאלה: דבר מפורש בש"ס וטוש"ע שכדי לתת מתנה לחבירו שיאמר הריני נותן לך דבר זה למתנה והמקבל יעשה קנין המועיל להדבר ויקנהו. והרי בשבתות יש אנשים שמביאים איתם מן הבית הכנסת בקבוק יין וכדומה לבעלי בתים המזמינים אותם והרי קורה מילה במילה כמתואר למעלה אמירה עם מעשה קנין לרוב המקרים הגבה והרי עשו קנין בשבת וקנין בשבת אסור.
אז במה סומכים ? האם מפני שזה דבר מאכל וכשם ששמים אוכל בצלחת ובהרימת המזלג "קונים" האוכל שואכלים ואין איסור הרי הוא הדין או דילמא שני הכא כיון שהבקבוק סגורה ולא היה אצל בעל הבית קודם השבת ואז בזה יש איזשהו בעיה?
אם נגיד שאוכל זה משונה, מ"מ דבר שאינו מאכל הריהו בעיה. האם שאלה בשבת גם בעיה? מטעם שדורש קנין לחול.
תודה ברכה הצלחה ושלום
תשובה:
שלום וברכה
לא כל הגבהה של חפץ מהווה קנין, יש צורך בכוונת קנין, ונכון הדבר שבשבת לא עושים קנין, ולכן מיש רוצה להביא בקבוק וכדומה לחברו, לא יקנה לו אותו רק ירשה לו להשתמש בו. או לחלופין יקנה לו אותו על ידי אדם אחר מערב שבת.
כמו כן לצורך מצוה או לצורך שבת מותר לתת גם בשבת, לכן אם מדובר באיזה תכשיט לאשה שהיא תהנה ממנו בשבת, או בקבוק לסעודת שבת ויום טוב – יש יותר להקל.
מקורות:
ראה שו”ע הרב סי’ שו סעי’ טו, על פי שו”ע סי’ שכג סעי’ ז. הסיבה שאסור לתת מתנות בשבת משום שזה דומה למקח וממכר.
מקורות:
ראה שו”ע הרב סי’ שו סעי’ טו, על פי שו”ע סי’ שכג סעי’ ז. הסיבה שאסור לתת מתנות בשבת משום שזה דומה למקח וממכר.
הגמ' במסכת שבת דף קנ עמוד א דורשת את הפסוק בישעיהו ממצוא חפציך ודבר דבר שחפציך אסורים דהיינו העיסוק בחפצים ששייכם ליום חול לעבודה של האדם עצמו ולא ליום השבת אסור העיסוק בהם בשבת, וכתב הטור בסי' שאפילו בדבר שאינו עושה מלאכה אלא רק מעיין על נכסיו לראות מה צריך למחר וכדו' גם כן אסור בשבת, והביא הבית יוסף שם שמקורו מן הגמ' בעירובין דף לח עמוד ב' לא יהלך אדם לסוף שדהו לידע מה היא צריכה וכיוצא בו לא יטייל על פתח מידנה כדי שיכנס למרחץ מיד
וכך נפסק להלכה בשולחן ערוך שם: ממצוא חפצך (ישעיה נח, יג): חפציך אסורים; אפי' בדבר שאינו עושה שום מלאכה, כגון: שמעיין נכסיו לראות מה צריך למחר, או לילך לפתח המדינה כדי שימהר לצאת בלילה למרחץ; וכן אין מחשיכים על התחום לשכור פועלים. הגה: וה"ה דאסור לטייל למצוא סוס או ספינה או קרון לצאת בו. (מרדכי ס"פ מי שהחשיך). אבל מחשיך על התחום להביא בהמתו. וי"א שאם אין הבהמה יכולה לילך ברגלים, כגון שהוא טלה קטן, אינו רשאי להחשיך דאינו רשאי להביא דאסור לטלטל בע"ח שהם מוקצים. ומדין אסור כל ענייני מקח וממכר בשבת משום שיש בהם עיסוק בענייני החול כמו שנתבאר.
והמגן אברהם הביא דברי המרדכי שמשום כך גם אסור ליתן דבר במתנה לחברו בשבת אא"כ לצורך מצווה, ובאר שלצורך שבת בוודאי שמותר וכן מבואר להדיא בעירובין דף עא דמקנא רשות בשבת אסור גם בלא קנין סודר וכן בגיטין דף עז מצינו שאסור לקנות בחזקה בשבת, וכך גם כותב הריטב"א בכתובות דמה שנאמר שם אתפוסה מטלטלין לכתובה מדובר מבעוד יום מכיוון שבשבת אסור, דהוה כקונה בשבת דאסור אפי' לדבר מצווה, ודן שם שאולי הו"ל משכון. ונמצא שעצם מעשה קנין הוא אסור מפני שיש בזה תוכן של מעשי חול כמו במקח וממכר, מאידך נראה שאין איסור בעצם נתינת מתנה בשבת מצד עצמה אלא רק בכך שעושה מעשה קנין. והמג"א שם סיים בקושיא "וא"כ צ"ע מה שנוהגין ליתן במתנה כלים לחתן הדורש בשבת, ומה שקצת מחייבים ליתן כך וכך מעות אסור דדוק' לגבוה שרי כמש"ל בשם הר"ן דאם לא כן מה צ"ל דמותר לפסוק צדקה וצ"ע וי"ל דהכא לא מחייב כלום באמירתו משא"כ בהקדש:"
ונמצא שאכן יש בעיה בנתינת כלים במתנה לחתן הדורש ועל בעיה זו עומד בשו"ע הרב, אמנם מאידך ראינו שנתינה שהיא לצורך השבת עצמו לכאורה נראה שאין בה בעיה כי הרי כל האיסור נלמד מכך שחפציך אסורים ולצורך השבת אין אין האיסור לכאו' מתחיל.
ועי' במ"ב שכתב שמ"מ לצורך מצווה מותר "והנה מקח וממכר אחד בפה ואחד במסירה אסור גזירה שמא יבוא לכתיבה. וגם אסור ליתן מתנה לחבירו דדמי למקח וממכר שהרי יוצא מרשותו אלא דבמתנה מותר כשהוא לצורך שבת ויו"ט כמש"כ סימן שכ"ג ס"ז וכן לצורך מצוה וכן אסור ליתן משכון לחבירו אא"כ הוא לצורך מצוה או לצורך שבת [מ"א בשם הפוסקים] וכתב עוד דלפ"ז מה שנהגו ליתן כלים במתנה לחתן הדורש אינו נכון מיהו מה שמחייבין קצת ליתן לו דמים אפשר דשרי כיון דבידו לחזור ועיין בא"ר:" ונראה שהבאור בזה הוא משום שלא נחשב כחפציך שאסורים בשבת אלא כחפצי שמים שמותרים משום שהוא עושה את הקנין לצורך שמים לצורך מצווה הרי שאין כאן ענין אישי ומעשה של חולין אלא מעשה של מצווה ולכן הותר בשבת.
