שאלה:
סליחה על שאלת הרגע האחרון. כרגע יורד אצלינו גשם וקשה לנבא מה יהיה בערב. מה ההלכות שצריך לדעת בנוגע לאכילה ולברכה והאם יש הבדל בין ליל א לליל ב' יו"ט שני?
תשובה:
החג כבר כאן ואין לי אפשרות להרחיב, רק מעתיק לך מה שכתבתי פעם במסגרת מכון תרי"ג מצוות:
אדם המצטער בישיבתו בסוכה [כגון, בעת ירידת גשמים], פטור ממצוה זו – כאמור לעיל (ראה הערה 8) – משום שאופן הישיבה בסוכה הוא כפי שרגילים לדור בשאר ימות השנה בבית, ואין דרכו של אדם לדור במקום הגורם לו צער. עוד הובא לעיל (דין ד), שבלילה הראשון של החג יש חיוב מיוחד לאכול פת בסוכה. ונחלקו ראשונים: יש סוברים, שאדם שהישיבה בסוכה גורמת לו צער, אינו חייב לאכול בה אפילו בלילה הראשון של החג. שכן, אף לגבי חיוב זה נוהג הכלל האמור לעיל, שהמצטער פטור מן הסוכה. ולדעתם, האוכל בסוכה בעת ירידת גשמים אינו יוצא בכך ידי חובתו, ולכשיפסקו הגשמים עליו לשוב ולאכול פת בסוכה (ראה: תוס' ברכות מט ב ד"ה אי; שו"ת הרשב"א ח"ד סי עח; ריטב"א סוכה כז א. וכן משמע בשו"ע או"ח תרלט ה, שלא חילק לענין ירידת גשמים בין שאר לילות ללילה הראשון, וכן הכריע בביאור הגר"א שם). אולם אחרים סוברים, שהחיוב לאכול בסוכה בלילה הראשון של החג, נוהג אף באדם המצטער בישיבתו בה. שכן, חיוב זה נלמד ב"גזירה שווה" ממצות אכילת מצה בליל פסח [ראה הערה 12], ואכילת מצה נוהגת אף במקום צער (ראה: תוס' רבינו פרץ סוכה כז א, ובהגהותיו לסמ"ק סי' צג; מאירי סוכה כו א, בשם חכמי לוניל; רא"ש ברכות פ"ז סי' כג; רבינו מנוח סוכה פ"ו ה"ב; טור או"ח שם; רמ"א או"ח שם ותרמ ד).
להלכה, כתבו אחרונים שיש לחשוש לשתי הדעות. ולכן, בעת ירידת גשמים בלילה הראשון של החג, יש לאכול בסוכה כזית פת, וזאת, משום דעת הסוברים שמצוה זו נוהגת אף בשעה שהאדם מצטער בישיבתו בסוכה. אולם מספק, לא יברך ברכת "לישב בסוכה". ולכן, אם פסקו הגשמים, יש לחזור ולאכול פת בסוכה, משום דעת הסוברים שלא התקיימה מצוה זו באכילה הראשונה. אכן, אף על פי שלדעת חלק מהראשונים, למצות האכילה בסוכה בלילה הראשון די באכילת "כזית" [ראה הערה 12], באכילה השניה יש לאכול פת בשיעור יותר מ"כביצה" [שהוא השיעור שאסור לאוכלו בשאר ימי החג מחוץ לסוכה, והאוכל כן בכל ימות החג מברך "לישב בסוכה" (ראה הערה 4, וראה "ברכת המצוה")], כדי שיוכל לברך "לישב בסוכה", אף לדעת הסוברים שכבר יצא ידי חובתו באכילה הראשונה (ראה: צל"ח ברכות שם, הובא בהגהות רעק"א או"ח סי' תרלט ס"ה; פמ"ג או"ח שם מש"ז ס"ק יז; חיי אדם כלל קמז ס"ט; ביכורי יעקב או"ח שם ס"ק לג; משנ"ב שם ס"ק לה-לו).
אולם, לכתחילה ראוי לקיים מצוה זו בברכה כפי שתיקנו חכמים. משום כך כתבו אחרונים, שבעת ירידת גשמים אין לאכול מיד פת בסוכה בלא ברכה, אלא יש להמתין שעה או שעתיים עד שיפסק הגשם, כדי שאפשר יהיה לקיים מצוה זו בברכה לפי כל שיטות הראשונים (צל"ח שם; חיי אדם שם; משנ"ב שם). ויש שהוסיפו, שאדם שאינו רעב או עייף ביותר, ימתין באכילתו אפילו עד חצות הלילה, שמא יפסק הגשם (חיי אדם שם; ביכורי יעקב שם, וראה שם שיותר משיעור זה אין להמתין, משום שכשם שזמן אכילת המצה בליל הסדר לדעת ראב"ע הוא עד חצות הלילה, כך מצות חיוב אכילת הכזית בסוכה [הנלמד מחיוב אכילת מצה], אינו נוהג אלא עד זמן זה; משנ"ב שם ס"ק לה, וראה שער הציון שם אות סז, שאם המתנה זו גורמת לו צער, לא ימתין, שהרי הוא ככל מצטער שפטור מהסוכה). והדברים נתבארו שפיר במ"ב: (לה) אבל לילה וכו' – דאף שהוא מצטער מחמת הגשם וכל מצטער פטור מסוכה סבירא ליה להרמ"א כדעת הפוסקים דסוברין דבלילה ראשונה אף מצטער חייב וטעמם דכיון דגמרינן ט"ו ט"ו מחג המצות לגמרי גמרינן מה התם בכל גווני חייב אף בסוכות כן. ודע דיש עוד מגדולי הראשונים דסבירא להו דגזרה שוה זו לאו להכי אתיא ואין לחלק בין לילה הראשונה לשאר ימים וע"כ הכריעו כמה אחרונים דאף דמחוייב לאכול בסוכה מחמת ספק ברכת לישב בסוכה לא יברך דספק ברכות להקל עוד כתבו דראוי להמתין עד חצות הלילה פן יעבור הגשם דאם יעבור יכנס לסוכה ויברך ברכת לישב בסוכה ויאכל ויוצא בזה המ"ע לכו"ע ויש מאחרונים שכתבו דאין כדאי להמתין כל כך דאם ימתין עם אכילת ב"ב הגדולים והקטנים אין לך מניעת שמחת יום טוב יותר מזה [שע"ת] וכן בא"ר ופרי מגדים לא הזכירו שיעור חצות רק כשעה או שתים ואם לא פסקו יעשה אז קידוש בסוכה כמו שכתב הרמ"א:
