מאמרנו השבוע עוסק בענין סוכות בד, מדוע יש עדיפות להשתמש בדפנות עמידות ולא בסוכת בד על מסגרת מתכת? האם ניתן לכתחילה להשתמש בסוכות בד? ואם כן באיזה תנאים? ובאיזה תנאים ניתן להפוך אותה למהודרת? מתי סוכת בד פסולה, ומתי היא רק פחות מהודרת? מה הם רצועות הלבוד? וכיצד הם פועלות? האם יש בעיה להניחם גם כשיש לסוכה רק 3 דפנות? האם ניתן לעשות סוכה שאינה עומדת ברוח מצויה במקום שאין רוח כלל? מה ההגדרה שאינו עומד ברוח מצויה? ומה הטעמים לכך? האם ניתן לעשות סוכה מקרטון? ומה הדין בסוכת הטרמפולינה שיצא לאחרונה? על כך ועוד במאמרנו השבוע.  

סוכות בד

במאמרנו השבוע נעסוק בהלכות סוכה, ונתמקד בכשרות סוכות בד.

דיני מחיצות סוכה בקצרה

סוכה כשרה צריכה שתהיה לה לפחות 3 דפנות. אולם נאמרו כמה הלכות למשה מסיני שניתן להכשיר דופן למרות שאינה שלמה בפועל, נזכיר כאן שתים מהם שנוגעים לעניננו: יש הלכה הקרויה 'גוד אסיק' והיא שאם המחיצה גבוהה רק י' טפחים [100 ס"מ לדעה המחמירה] ואינה מגיעה עד הסכך, ניתן להחשיב כאילו המחיצה שלמה ומגיעה עד הסכך, ובתנאי שי' טפחים תחתונים קיימים. הלכה נוספת היא 'לבוד', והיא שאם יש פרצה במחיצה שהיא פחותה מג' טפחים [24 ס"מ לדעה המחמירה] נחשב הדבר כאילו המחיצה שלמה, ולא עוד, אלא אפילו אם המחיצה כולה עשויה מרצועות של חוטים דקים במרחק של 23 ס"מ זה מזה, כיון שאין במחיצה פרצה של 24 ס"מ הרי היא נחשב כמחיצה גמורה. אמנם הרמ"א (או"ח סי' תרל סעיף ה) כתב: 'ונהגו עכשיו לעשות מחיצות שלימות, כי אין הכל בקיאים בדין המחיצות'. וביאר המשנה ברורה (ס"ק כח) שכוונתו שלא לעשות מחיצות ע"י 'לבוד' או 'צורת הפתח'. והוסיף המשנה ברורה בשם רבי יצחק גיאות שמצוה מן המובחר שיהיה 3 דפנות שלמות לחלוטין, ולא יהיה בהם שום דבר פתוח מלבד מקום הפתח. ולכן ראוי שלא להזדקק להלכות אלו.

שיעור טפח

נחלקו הפוסקים כמה היא שיעור טפח, דעת הגרא"ח נאה שהיא 8 ס"מ [3.15 אינצ'] ודעת החזון איש שהיא 9.62 ס"מ [3.79 אינצ']. בעצם המחלוקת היא מחלוקת הפוסקים קדומה יותר, וראוי בהלכות סוכה להחמיר כשתי הדעות. ולכן יש לדאוג שגובה מחיצות הסוכה הכשרות יהיו לפחות י' טפחים לדעת החזון איש [96.2 ס"מ-37.88 אינצ'], וראוי להחמיר במצוה דאורייתא שהיא תהיה בגובה מטר [39.37 אינצ'] – לחשוש שטפח מגיע ל10 ס"מ. מאידך אין להחשיב לבוד כשיש במחיצה פרצה של ג' טפחים לדעת הגרא"ח נאה [24 ס"מ – 9.45 אינצ'].

סוכה שאינה עומדת ברוח מצויה

יש דין (או"ח סי' תרל סעיף י) שמחיצות הסוכה צריכה להיות ראויה לעמוד ברוח מצויה, ולכן אף שכעת המחיצה עומדת ויציבה ואין כל רוח, אם הסוכה אינה ראויה לעמוד ברוח מצויה, הרי היא פסולה. ונחלקו האחרונים בביאור הלכה זו: שיטת המשכנות יעקב (או"ח סי' קכג ד"ה וכן) שהפירוש בהלכה זו הוא שאם הרוח יכולה להזיז את המחיצה אף מעט היא אינה כשרה, ואף בזמן שאין רוח אין עליה שם מחיצה. וכן כתבו המחצית השקל (סי' שסב ס"ק כא) וביד אליהו (להגר"א רגולר, פסקים סי' כד) שגם אם המחיצה נע מעט היא נפסלת. ולשיטת המשכנות יעקב והמחצית השקל דין זה נאמר בכל מחיצה בתורה כגון עירובין, ולאו דוקא במחיצת סוכה. אולם שיטת הקרית ספר (סוכה פ"ד ה"ה) שהפסול בכך שבפועל הרוח מזיזה את המחיצה ממקומה הראוי לה, ובזמן שיש רוח המחיצה אינה עומדת תחת הסכך. ולשיטתו אם הרוח אינו פוסל את המחיצה, אין שום חסרון בסוכה זו.

הטעם שסוכה שאינה עומדת ברוח מצויה פסולה

ונאמרו בכך כמה טעמים מדוע המחיצה נפסלת: א. ביד אליהו (שם) הסתפק שמא הטעם כיון שיש עוד דברים שיכולים להפיל את המחיצה, כגון אדם שעובר שם וכדומה, ולכן נקטו שיעור של רוח מצויה, ושיערו שכל שאינו עמיד בשיעור זה, אינו נחשב שראוי לעמוד כל שבעת ימי החג, והסוכה צריכה להיות ראויה לכל החג. ב. ועוד הסתפק ביד אליהו (שם) שמא הטעם הוא שנמסר הלכה למשה מסיני בגדר המחיצה שהיא צריכה להיות ראויה לעמוד בפני רוח מצויה, ודבר חלש יותר שנע ברוח מצויה אינו נחשב מחיצה. וכן דייק העמק ברכה (סוכה סי' יט) מלשון הרמב"ם (סוכה פ"ד ה"ח וראה פיה"מ סוכה פ"ב מ"ד מהד' המאור) שיש דין שחוזק המחיצה תהיה חזקה דיה שלא לנוע ברוח מצויה. ג. הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך (הליכות שלמה סוכות פ"ז דבר הלכה אות א) ביאר, שכיון שבזמן שיש רוח המחיצה נע ממקום למקום, ולכן ברגע אחד יש מחיצה כאן ולא כאן, ואח"כ יש מחיצה בטפח הסמוך לו ולא כאן, אם כן נחשב הדבר שאין בשום מקום מחיצה קבועה. ד. לדעת הקרית ספר הטעם פשוט, כיון שיש דין שהסוכה צריכה להיות ראויה לכל שבעת ימי החג, וכיון שבשעה שיש רוח מצויה היא תפסל היא אינה ראויה לכל שבעה, ולכן גם כשאין רוח היא פסולה.

להלכה

במשנה ברורה (סי' תרל ס"ק מח) נוטה שפוסק שגם מחיצה שנע ברוח, אף שעצם מה שהיא נעה אינה פוסלת את הסוכה, אינה מחיצה, והסוכה פסולה. וכן דעת הגאון רבי משה פיינשטיין (כתבי אגרות משה או"ח ח"ה סי' מ), והגאון רבי שלמה זלמן אויערבך (הליכות שלמה סוכות פ"ז דבר הלכה אות א) והגאון רבי עובדיה יוסף (יחוה דעת ח"ג סי' מו; יביע אומר ח"ט סי' נט). אמנם החזון איש (או"ח סי' עז סק"ו) סבר כשיטת הקרית ספר, שרק במקרה ורוח מצויה מזיזה את המחיצה באופן שהיא נפסלת, כגון אם השתמש בענפי אילן, רק אם הרוח מזיזה את הענפים זה מזה במרחק של 3 טפחים שאז אין שם מחיצה, הרי היא נפסלת.

שיעור שהמחיצה נעה ברוח

לדעת הקרית ספר והחזון איש צריך שמחיצות הסוכה ינוע ברוח באופן שבכך הסוכה נפסלת, אולם אם בכל אופן הסוכה כשרה, אין חשש ממה שהסדין נע ברוח. ולכן אם הסדין קשור בכל הפינות, אין בעיה אם הרוח יוצר עיגול גדול באמצע הסדין, שהרי גם אם המחיצה היתה קעורה היא כשרה. אולם לדעת המשכנות יעקב והמחצית השקל נראה שגם אם המחיצה נעה מעט היא פסולה בין לגבי סוכה ובין לגבי עירובין. אך בערוך השולחן (סי' שסג סעיף ח) כתב לגבי עירובין שרק בנדנוד חזק כענפי אילן יש בעיה, אך נדנוד מועט אינו פוסל. הגאון משה פיינשטיין (שם) כתב שאם הסדין מתוח היטב והוא נע מעט מאד הוא בודאי כשר, ואם נוצר עיגול בסדין של ג' טפחים [23 ס"מ] הוא בודאי פסול, ובפחות מכך הוא מסתפק וכותב שיש להחמיר. וכן הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך (שם) דן האם הסוכה כשרה כשהרוח מניעה את הסדין פחות מג' טפחים, אך במשהו בודאי כשר.

מחיצה קבועה שנעה ברוח

ויש למחלוקת זו שתי השלכות מעשיות: א. מחיצה קבועה הקשורה היטב מלמעלה ולמטה אלא שהיא נעה ברוח, לשיטת המשכנות יעקב הרי היא פסולה, ורק במקרה והיא מתוחה ואינה נעה ברוח היא כשרה. ואילו לשיטת הקרית ספר המחיצה כשרה כיון שנשאר מחיצה, ואין חסרון במה שהיא נעה ברוח. ואכן החזון איש (שם) לשיטתו מתיר, אולם הגר"מ פיינשטיין (שם) הגרש"ז אויערבך (שם) והגר"ע יוסף (שם) אוסרים. וכן הגרי"ש אלישיב (הערות סוכה כד.) הביא את שתי השיטות, ונראה שסבר שראוי להחמיר גם במשהו.

סוכה במקום שרוח מצויה אינה יכולה להגיע

ב. במקום שאין כלל אפשרות שיגיע רוח מצויה, למשל סוכה הנמצאת בחצר סגורה עם חומה, שאין בה כלל רוח, או אדם שחלק מגג ביתו נשלף והרוח אינה נכנסת לתוך הבית. המגן אברהם (סי' תרל ס"ק טז) והמשנה ברורה (שם ס"ק מח) פסקו שמכל מקום צריך שהמחיצות יהיו עמידות בפני רוח מצויה. אולם שיטת ההלכות קטנות (ח"ב סי' נ ד"ה והנה המ"א) והחזון איש (או"ח סי' נב ס"ק יד) שהלכה זו היא רק במקום שקיים באמת חשש שרוח מצויה תזיז את מחיצות הסוכה, אך במקום שאין אפשרות שיהיה רוח דין זה אינו נוהג. והמחלוקת הוא לשיטתם, משום שלשיטת המשנה ברורה ע"פ ביאור היד אליהו והעמק ברכה שיש שיעור בחוזק המחיצה שלא יוכל לנוע ברוח, גם אם המחיצה היא במקום שאין רוח, המחיצה פסולה. אולם לשיטת החזון איש שאינו דין בשיעור חוזק המחיצה, אלא שבמקום שיש חשש אמיתי שהסוכה תפסל, אינו נחשב סוכה הראויה לשבעת ימי החג, והרי היא פסולה. אולם אם אין שום חשש שהיא תפסל כיון שהיא במקום שלא יתכן שיבא לשם רוח, אין טעם לפסול את הסוכה.

שימוש בסדינים למחיצה

השולחן ערוך (או"ח סי' תרל סעיף י) פסק כאשר יש יריעות שנעות ברוח אינם כשרות לסוכה, וכדי להכשירם לסוכה צריך למתוח אותם היטב בצורה שלא יוכלו לנוע ברוח, ולקשור אותם היטב, כך שגם עם תבוא רוח מצויה חזקה, היריעות ישארו יציבות.

חשש שיפתח הקשר

אולם השולחן ערוך הוסיף, שראוי שלא לעשות סוכה מיריעות של פשתן, אף שמתח אותם וקשר אותם היטב, כיון שיש חשש שהקשר יתרופף ויפתח והוא לא ישים לב שהמחיצות אינם ראויות לעמוד ברוח מצויה. ולכן השולחן ערוך מציע, שהרוצה לעשות סוכה מסדינים, טוב שיעשה קנים שיש מרחק של פחות משלשה טפחים בין קנה לקנה. וביאור הדבר שיש דין של 'לבוד' – כפי שביארנו לעיל, שיש הלכה למשה מסיני שאם יש פרצה במחיצה הפחותה מ3 טפחים דינה כמחיצה שלמה. בדין לבוד אין הגבלה כמה פעמים ניתן להשתמש בכך. ולכן לדוגמא אם יש לנו כל 23 ס"מ חוט דק, מבחינה הלכתית הרי זה מחיצה גמורה. ולכן אם לאורך 10 הטפחים התחתונים של הסוכה נניח קנה כל 23 ס"מ, יש לנו מחיצה הלכתית גמורה שעמידה ברוח.

סוכות בד בימינו

בימינו נפוץ סוכות שיש מסגרת מתכת, ובתוך המסגרת מניחים יריעות בד. אך בסוכות המהודרות יותר, יש רצועות עמידות שאינם נעות כלל ברוח שיש לחברם במרחק של פחות מ3 טפחים בין רצועה לרצועה. והנה בסוכות אלו במקרה והקשירה היא אכן הדוקה והבד מתוח היטב, וגם ברוח מצויה היא אינה זזה אלא מעט מאד, מעיקר הדין הסוכה כשרה אלא שעל זה כתב השולחן ערוך שלכתחילה אין לעשות סוכה כזו, בלי לעשות לבוד. אולם בחלק ניכר מהסוכות הבד נע ברוח בשיעור ניכר, ולעיתים נוצר בטן של 3 טפחים, במקרה כזה החזון איש מתיר את הסוכה, אולם המשנה ברורה הגר"מ פיינשטיין הגרש"ז אויערבך והגר"ע יוסף פוסלים סוכה זו מעיקר דין. וכתב הגר"מ פיינשטיין (שם) שמה שנפוץ שמוכרים סוכות מיריעות בארצות הברית פשוט שלא היה זה ע"פ הוראת חכם.

האם ניתן לסמוך על קשירה חזקה בימינו

הגר"מ פיינשטיין (שם) נשאל האם באופן שעושים את הדפנות מיריעה עבה, וקושרים אותה מתוח היטב באופן שאין חשש שהקשר יפרם במהלך החג, ואין חשש שהיריעה תנוע ברוח, האם יש להקל לסמוך על כך בלי לעשות 'לבוד'. והשיב שהשולחן ערוך פסק שטוב לעשות לבוד בכל מקרה שעושה סוכה מיריעות, ומכיון שלא מצאנו חילוק כזה בפוסקים, ובפרט במחברים האחרונים כמשנה ברורה וערוך השולחן, אין לסמוך על חילוק זה, ולכתחילה אם יש לו אפשרות אחרת לא יעשה סוכה כזו בלי 'לבוד'. וכן במועדים וזמנים (ח"א סי' פד) כתב ללמד זכות על מה שנוהגים לעשות סוכה מבד בלי לבוד, כיון שתוקעים הרבה מסמרים מכל הצדדים ואין חשש שיתנתק, אולם סיים כיון שמבואר בשולחן ערוך שאין לעשות כן, ראוי שלא לעשות כך לכתחילה.

האם ניתן לסמוך על לבוד

במקרה והסוכה כשרה למהדרין והיריעות הבד מתוחות היטב וקשורות בצורה שלא יפתחו במהלך החג, ועשיית הלבוד הוא רק כדי לקיים את מה שכתב השולחן ערוך שטוב לעשות במקרה זה 'לבוד', אכן ניתן לסמוך על רצועות הלבוד, ולהקפיד שבכל המטר התחתון של הסוכה יהיו רצועות חזקות ועמידות במרחק של פחות מ23 ס"מ אחד מהשני. אולם במקרה והיריעות הבד עצמם אינם מתוחות היטב והן נעות ברוח, שלדעת רוב הפסוקים הסוכה פסולה, לכתחילה עדיף שלא לסמוך רק על הלבוד, כפי שפסק הרמ"א שבימינו משתדלים שלא להסתמך על כך, ובכל מקרה אין זה מצוה מן המובחר כפי שהביא המשנה ברורה בשם הרי"צ גיאת. ובנוסף לכך יש להעיר שבמקרה כזה יש בעיה נוספת, והיא שיטת המגן אברהם (הקדמה לסי' תרל) והמשנה ברורה (סק"ז) שאם עושה סוכה מג' מחיצות אין להשתמש במחיצות של לבוד, ויש צורך במחיצות שלמות, ורק בסוכה של ד' מחיצות ניתן להסתמך על כך. והנה המגן אברהם (סי' תרל ס"ק יז) כתב שגם במקרה ועשה סוכה מיריעות המתוחות וקשורות אין לעשות לבוד, אלא אם כן יש לסוכה ד' דפנות. אמנם המשנה ברורה (שער הציון סימן תרל ס"ק מט) כתב שכיון שהיריעות קשורות היטב והוא רק חומרא שמא הקשר יפתח בלי שישים לב לכך, אין צורך להחמיר, וניתן לעשות עצה זו גם בסוכה של ג' דפנות. אולם במקרה הנפוץ בחנויות פיצה או מסעדות, שעושים סוכה של ג' דפנות מיריעות רופפות הנעות ברוח, ועושים רצועות לבוד, במקרה זה מאחר והרצועות לבוד הם מעיקר הדין ואינם חומרא, אין לעשות מחיצות של לבוד אלא אם יש ד' מחיצות.

מעמיד

בעיה נוספת הקיימת בסוכות בד, הוא שהמסגרת הוא ממתכת, ואם מניחים את הסכך ישירות אליו יש בעיה בכך שהדבר המעמיד את הסכך הוא מתכת. בענין זה יש מחלוקת אחרונים האם השולחן ערוך (סי' תרכט סעיף ז) אסר זאת, והכריע המשנה ברורה (שם ס"ק כב) שלכתחילה לא יניח את הסכך על דבר המקבל טומאה, או בדיעבד אם אין לו סוכה אחרת יכול לעשות כך. אמנם אם מניח קרשים מעל הסוכה, את הסכך מעמיד על הקרשים באופן שהם נשענים רק על הכשרים ולא על המתכת, הסוכה כשרה. ויש לשים לב שהסכך ישען על הקרשים, ולא רק יניח את הקרשים מעל מסגרת המתכת. ואף שהחזון איש (או"ח סי' קמג סק"ב) אסר גם באופן זה רוב פוסקי זמנינו נחלקו עליו וסברו שאין בכך חשש.

סוכת קרטון

הלכות חג בחג (פ"ד הערה 3*) הסתפק האם ניתן לעשות סוכה מקרטון שעמידה ויציבה כל שבעה, אך מצוי גשמים וכשירד גשם היא תרטב ותיפול. והספק הוא האם היא בכלל האיסור של דבר שאינו עומד כל שבעה, או שרק ירקות שעומדים להתייבש מעצמם, אך קרטון שצריך גשם חיצוני שיבא אינו בכלל האיסור.

סיכום

לכתחילה ראוי להשתדל לעשות סוכה מדפנות יציבות ועמידות שאינם נעים כלל ברוח, לפחות במטר התחתון של הסוכה. אולם במקרה ואין אפשרות כזו, ישתדל למתוח את היריעות היטב ולקושרם בקשר חזק ועמיד שלא יתרופף במהלך כל החג. וראוי להוסיף כמה קשרים מכל צד כדי שהיריעות אכן יהיו תפוסות ומתוחות היטב כל החג. [בשימוש באזיקונים אכן היריעה נתפסת היטב, אולם אזיקונים נוטים להקרע בשמש, ולכן ראוי לקנות אזיקונים עם תו תקן לעמידות בקרינת השמש, או אזיקוני מתכת. או שלאחר שתופס את היריעה היטב עם אזיקון פלסטיק, יוסיף קשר חזק עם חוט]. ובנוסף ראוי לעשות רצועות 'לבוד' כפי שפסק השולחן ערוך במקרה כזה, ובמהלך כל המטר התחתון של הסוכה, ידאג שיש רצועות עמידות או קרש במרחק של עד 23 ס"מ זה מזה. כמו כן יניח מעל מסגרת המתכת קרשים לאורך הסוכה שיחזיקו את הסכך, והסכך לא ישב על המסגרת עצמה, או קרש שצמוד למסגרת.