שאלה:
שלום לכבוד הרב שליט"א,
היום הייתי במרפאה ורציתי לדעת האם יש דבר כזה, או זה חומרא יתירה, ואתר הדבר ונ"מ. הרי בחדר המתנה הדלת פתוח ויוצאים ונכנסים כל רגע אנשים והיו שתי נשים נכריות בחדר וחביד אחד מיאן והתלונן למזכירה שהוא לא יכול לשבת בחדר עם אשה והם רחוק ממנו וממני טובא. לא היה יחוד שהרי הגלת פתוח ויש באים והולכים כל רגע. הנשים שמעו זה והיה הרגשה מוזרת לכולם, כולל אותי.
אני איש ליטאי ולא שמעתי דכזה אסור מעולם. להחמיר במקרה שאחרים ירגישו ויכול לגרום ברכת ד' לפי עניות דעתי יש ליזהר מאוד.
לא דן האדם ההוא לכף חובה, ואני מבין שאנשי קהילתו מחמחירים טובא בעריות אבל כשיש אפילו חשש חילול ה', האם לא עדיף להתנהג כפי מה שההלכה קובעת? ואין מקום לחומרא.וזו הנ"מ חומרא דאתא ע"י דבר כזה.
אני איש ומתבייש על המקרה של היום.
אשמח לקבל חוות דעת וברור.
שיהיה שנה טובה ובריאה לכולם.
תשובה:
מתבייש ביחד איתך. להחמיר זה טוב אבל לא לעשות בלגן…
בגמרא במסכת יומא דף פו עמוד א נאמר "ואהבת את ה' אלהיך שיהא שם שמים מתאהב על ידך שיהא קורא ושונה ומשמש ת"ח ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות מה הבריות אומרות עליו אשרי אביו שלמדו תורה אשרי רבו שלמדו תורה אוי להם לבריות שלא למדו תורה פלוני שלמדו תורה ראו כמה נאים דרכיו כמה מתוקנים מעשיו עליו הכתוב אומר (ישעיהו מט, ג) ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר" וכלומר אנו לומדים כאן מדברי הגמ' שיש ענין גדול ועצום לגרום לאנשים דווקא לראות את היופי של אותו האדם ששומר מצוות ולומד תורה. לא די בכך שהאדם אכן שומר את המצוות ולומד ומחמיר חומרות רבות. יש חובה של אהבת ה' שדורשת מן האדם גם לגרום לכך ששם שמים שהאדם ההולך בדרכי ה' יעשה רושם חיובי ונאה, ומתוך כך שאנשים אומרים על דרכיו שהם נאים ומתוקנים ה' מתפאר בו.
הגמרא כאן במסכת יומא מלמדת אותנו יסוד חשוב מאוד, שיש שטועים לומר שאם אני הולך עם ה' ועושה את הישר ואת הנכון ואת מה שכתוב בתורה הרי שאין לי להתחשב באף אחד, ולעשות רק את האמת בלא לשים לב לשום דבר שהבריות אומרות על כך ולשום רושם חיצוני. אכן מצינו בשולחן ערוך שלא ירא אדם מפני המלעיגים עליו בעבודת ה', אבל זה מפני אנשים שצוחקים ובזים לו על כך שהוא עושה את המצוות, ובזה בוודאי שאין לחוש לדבריהם. אבל מאידך באופן בו הגמ' במסכת יומא עוסקת הוא אדם שאכן לומד תורה ובא במשא ומן עם תלמידי חכמים, ולאחר מכן רואים עליו איך דרך התורה תיקנה ושיפרה אותו, למרות שעמי ארצות או שאר הבריות אינם מבינים את עומק וחכמת דיני התורה, אבל הם רואים בכל זאת משהו מבחוץ איזה ברק אסתטי, את היופי של הדרך של האדם ההולך בדרך ה', ויודעים לזהות זאת. וזו מעלה עצומה שהבריות רואים זאת ועל זה קורא המקרא ישראל אשר בך אתפאר, והיינו שה' מתפאר ביופי החיצוני שניכר לעיני הבריות של המצוות והמעשים הטובים, ויש בזה ערך גדול מאוד. ובכלל מצינו שיש במצוות גם ענין של נוי של זה קלי ואנווהו וכלומר שנוי איננו רק ענין של רושם וחיצוניות, אלא שיש בו אמירה משמעותית על כל היחס למצווה והאופי שבו היא פועלת על העושה ועל הבריות.
מאידך ההנהגה המתוארת בשאלה היא חמורה מאוד, וככל שהאדם עושה רושם של אדם שהוא גדול אבל בעצם ההנהגות שלו הם לא נאות מהסוג המתואר שהוא צועק ומבייש אנשים אחרים שלא עשו לו כל רע, רק בשל כך שהם נבראו כנקבות ורצו גם הם ללכת לרופא, והוא מבזה אותם ומשפיל אותם, הרי שזה מעורר את האנשים לראות בחומרות ובשמירת המצוות משהו שאינו נאה בלשון המעטה וזה חמור מאוד וחילול ה', והרמב"ם כותב על כך דברים חמורים [תשובה ה, יא] "יש דברים אחרים שהן בכלל חילול השם והוא שיעשה אותם אדם גדול בתורה ומפורסם בחסידות דברים שהבריות מרננים אחריו בשבילם ואף על פי שאינן עבירות הרי זה חילל את השם כגון שלקח ואינו נותן דמי המקח לאלתר והוא שיש לו ונמצאו המוכרים תובעין והוא מקיפן או שירבה בשחוק או באכילה ושתיה אצל עמי הארץ וביניהן או שדבורו עם הבריות אינו בנחת ואינו מקבלן בסבר פנים יפות אלא בעל קטטה וכעס וכיוצא בדברים האלו הכל לפי גדלו של חכם צריך שידקדק על עצמו ויעשה לפנים משורת הדין וכן אם דקדק החכם על עצמו והיה דבורו בנחת עם הבריות ודעתו מעורבת עמהם ומקבלם בסבר פנים יפות ונעלב מהם ואינו עולבם מכבד להן ואפילו למקילין לו ונושא ונותן באמונה ולא ירבה באריחות עמי הארץ וישיבתן ולא יראה תמיד אלא עוסק בתורה עטוף בציצית מוכתר בתפילין ועושה בכל מעשיו לפנים משורת הדין והוא שלא יתרחק הרבה ולא ישתומם עד שימצאו הכל מקלסין אותו ואוהבים אותו ומתאוים למעשיו הרי זה קידש את ה' ועליו הכתוב אומר ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר."
חג שמח.
