תרומות – לחץ כאן

כשרות תרבית כפיר – חלב גוי

שאלה:

שלום וברכה ושנה טובה!
שאלתי היא, אני עומד להכין משקה כפיר. הדרך להכין זאת היא על ידי שמקבלים ממישהוא שכבר עושה זאת תרבית מיוחדת, (שהיא תערובת של שמרים ובקטריות) ומשרים אותה בחלב, ואחר כך מסננים. את התרבית מסננים ושומרים לשימוש חוזר וחוזר חלילה.
השאלה, אם אני מקבל את התרבית מנכרי, כי אני גר בחו"ל, האם אוכל להכין את הכפיר כמה פעמים ולא להשתמש בו כדיי לבטל את החלב עכו"ם ביטול לכתחילה?

תשובה:

משאלתך אני מבין שאתה כבר יודע שאין מבטלין איסור לכתחילה, ממילא אין מקום לשאלה ולכאורה אין ספק שאסור לעשות זאת.

ברכה והצלחה.

מקורות:

ישנו איסור [שנחלקו הראשונים האם הוא מן התורה או מדרבנן ] האם מותר לבטל איסור לכתחילה, וקנסו את המבטל בכוונה שלא לאכול את האיסור. ועי' ברמב"ם שכ' [הלכות מאכלות אסורות פרק טו הלכה כה] אסור לבטל איסורין של תורה לכתחלה ואם ביטל הרי זה מותר, ואעפ"כ קנסו אותו חכמים ואסרו הכל, ויראה לי שכיון שהוא קנס אין אוסרין תערובת זו אלא על זה העובר שביטל האיסור, אבל לאחרים הכל מותר. וכן נפסק להלכה בשולחן ערוך [יורה דעה הלכות תערובות סימן צט סעיף ה] אין מבטלין איסור לכתחלה. ואפילו נפל לתוך היתר שאין בו שיעור לבטלו, אין מוסיפין עליו היתר כדי לבטלו. עבר וביטלו, או שריבה עליו, אם בשוגג, מותר. ואם במזיד, אסור למבטל עצמו, אם הוא שלו, וכן למי שנתבטל בשבילו.  ( ואסורים למכרו גם כן לישראל אחר, שלא יהנו ממה שבטלו) (ארוך כלל כ"ד). ולשאר כל אדם, מותר. הגה: ודוקא שנתערב יבש ביבש, או אפילו לח בלח למאן דאמר שאין אומרים בו חתיכה נעשית נבלה, כדלעיל סי' צ"ב. אבל חתיכה שבלעה איסור, לא מהני שנתוסף אחר כך ההיתר, דהא אמרינן ביה חתיכה נעשית נבלה. (רשב"א סי' תצ"ה ועי' ס"ק י"ד). ויש אומרים דאפילו במקום דלא אמרינן חתיכה נעשית נבלה לא מהני ההיתר לבטל, אלא אם נתוסף קודם שנודע התערובת, אבל אם נודע התערובת קודם, לא מהני מה שנתוסף אחר כך. ולפי זה היה צריך החכם המורה לבטל איסור לחקור אם נתוסף ההיתר לאחר שנודע (ארוך כ' ל"ז). ולא נהגו כן.

ואמנם באופן שכוונתו היא בכל מקרה לעשות את התערובות מפני שכך הוא רוצה לאכול את הדבר, יש בזה נידון גדול בפוסקים דהנה כתב הביא הבי בהלכות תולעים את דברי התרומת הדשן [בית יוסף יורה דעה סימן פד סעיף יד] ובתרומת הדשן (סימן קע"א) כתב להחמיר בחטים מתולעים ואח"כ כתב ששמע דמקילים בדבר מטעם שאין דרך כלל שיטחנו התולעים כי כששופכים החטים בתוך האפרכסת כל תולעים שיש נקב לפניהם שיכולים לצאת רוחשים ובורחים לחוץ דרך דופני האפרכסת מפני קול ונדנוד הריחיים ונראה דאף את"ל דאין דבר זה ברור מכל מקום אין להחמיר שאף אם יטחנו התולעים בטלים בששים בתוך הקמח ואין זה מבטל איסור לכתחלה כיון דספק הוא אם יתערב שום איסור כלל וגם אינו מכוין לבטל אפס נראה שצריך לרקד הקמח לאור היום כדי לראות יפה אם נפלו בקמח תולעים שמתו מהבל ואבק הקמח דריחיים עכ"ל:, והביאו הש"ך להלכה. ומבואר שבאופן שבכל מקרה הוא מעוניין לטחון את החיטים הרי שאין בזה איסור משום מבטל איסור לכתחילה, אמנם הפוסקים דנו בזה שהרי התם אמר כן התרומת הדשן רק משום שיש לצרף לזה את הסברא שהתולעים בורחות מקול הריחיים, ומשמע שבלא האי סברא לא סומכין לבטל איסור לכתחילה על כך שהוא מעונין בטחינת החיטין ואין הוא עושה זאת משום לבטל את התועלים ברוב.

ובפתחי תשובה [יורה דעה סימן צט סעיף ד] דן בזה והביא השיטות שמותר אם אין כוונתו דוקא כשאי אפשר בענין אחר ועי' בדבריו בכמה אופנים שמותר "לכתחלה. [עבה"ט בשם ט"ז דהא דמותר אם אין כוונתו דוקא בא"א בענין אחר. ובפמ"ג מבואר דאף אם אפשר רק שהוא טירחא נמי שרי ע"ש ועיין בספר בית יהודא שכתב עפ"ז נראה בפרי העץ שקורין מאלינש שמבשלין במים ואח"כ סוחטין את המאליניש וזורקים אותן ומסננין את הסאק ומבשלין אותו בדבש לטבל בהם פת ובשר דא"צ לבדוק מקודם את המאלינש אחד אחד לראות בתוך הנקבים לבדוק מתולעים דשכיחא בהם מאחר דאיכא טירחא מרובה לבדוק כולם אך אין דברי הפמ"ג מוכרחים ע"ש] ועיין (בתשובת נו"ב חי"ד סי' כ"ו) על דבר הקרו"ק ויש קורין אותו הוזין בלאזין והוא שלפוחית של דג טמא ומייבשין אותו ונותנים אותו לתוך משקה מי דבש וטבעו להצהיל המשקה ונתעוררו גדולי הדור ע"ז שיש לאסור שהרי זה נשאר תוך המשקה וכבוש כמבושל ואי משום שבטל בששים אין מבטלין איסור לכתחלה והוא ז"ל האריך בזה ומסיק דהיתר גמור הוא מהרבה טעמים ע"ש ועיין בתשובת תפארת צבי חי"ד סימן ע"ג:"

 

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל