שאלה:
ידוע לי המנהג הרווח באדם שקם בבוקר באופן שלא יספיק לקרוא ק"ש זמן מג"א עם ברכות. ולכן קורא בלי ברכות ועושה תנאי שאם הלכה כמג"א מכוון לצאת ואם לא מתכוון לא לצאת ויצא יד"ח בקר"ש זמן גר"א עם ברכות.
והשאלה האם נכון לעשות כך?
לכאור' יש כאן שתי בעיות. בעיה ראשונה שראיתי שיש הרבה מגדולי האחרונים שסוברים שבכלל לא מועיל תנאי במצוות, וא"כ צד גדול שלא יצא יד"ח בקר"ש מג"א בגלל שעשה תנאי.
בעיה שניה שעל הצד שכן יצא, ואח"ז קורא שוב קר"ש ומכוון לצאת. א"כ נכנס לחשש בל תוסיף. ואמנם בתוס' מבואר שבעושה מצוה פעמיים בשני זמנים שונים אין חשש. אך אני לא יודע אם נפסק כן.
וזה שעושה מחמת הספק ראיתי שזה רק ריטב"א בר"ה ט"ז, האם דבריו מוסכמים גם על שאר ראשונים? [כי גבי זריקה על המזבח בסוף עירובין נראה שגם מחמת הספק יש בל תוסיף]
תשובה:
שלום רב
נתחיל מהסוף, זה שכאשר זה נעשה מחמת הספק אין בל תוסיף, אלו דברי השו"ע בסי' לד לגבי תפילין דרבינו תם, כך שלהלכה אין ספק בענין זה.
העצה עצמה שהזכרת כתבה הגרעק"א בהגה' לשו"ע, ולכן כך נהגו. נכון הדבר שבשו"ת עונג יום טוב ואחרים דנו אם מועיל תנאי במצוות, במשנה ברורה בביאור הלכה בסי' ח לגבי ברכת הציצית לאחר יציאה מבית המרחץ נקט להלכה שמועיל תנאי במצוות ובברכות. בזמנו שמעתי בשם הגר"מ שטרנבוך שדן, שאולי עדיף לקרוא רק פרשה ראשונה שהיא לרוב הדעות מהתורה והשאר דרבנן, ולענין דרבנן לסמוך על שיטת הגר"א וכל לא להכנס לחשש שהזכרת, אבל מנהג העולם אינו כן, משום שבלאו הכי העיקר להלכה שברכות קריאת שמע אינן ברכת המצוות והוא חיוב בפני עצמו, והחובה לומר ק"ש בברכותיה אינו חיוב גמור, והצד שמפסיד מצות קריאת שמע חמור יותר ולכן כך נהגו.
שנה מבורכת. מפני השבת המתקרבת והעומס העצום באתר אני נאלץ לקצר.
