יום כיפור – אמירת י"ג מידות

בס"ד

מאמר השבוע עוסק בשאלה מהם י"ג מידות שאנו חוזרים עליהם כל כך הרבה פעמים בסליחות, ובפרט ביום כיפור? מה מעלתם? מה ענינם? האם די באמירה לבד בכדי לחולל נפלאות? ומדוע הדבר אינו פועל כראוי לפעמים? האם מותר לאומרם בלי כוונה? כיצד מתחלקים הפסוקים ל-13 מידות? מה פירושן של המידות? האם מותר לאומרם ביחיד? והאם יש תועלת לאומרם ביחיד? ואם כן מה התנאים שמותר ליחיד לאומרם? האם אדם שלוקח לו זמן רב לאומרם, ובינתים הציבור סיים נחשב בציבור? ומה הדין אם הוא עדיין בוידוי, והציבור סיים? האם מותר להקדים את הסליחות לפני חצות?

 

יום כיפור – אמירת י"ג מידות

הסליחות מיוסדות על י"ג מידות – אותם אומרים לאחר כל סליחה, בפרט ביום כיפור מרבים לומר י"ג מידות לאחר תפילות ופיוטים שונים, ובפתיחת ארון הקודש, כמנהגי הקהילות השונות. במאמרינו השבוע נבאר כיצד היא נאמרת, מה מקורה, כיצד יש לכוון באמירתה, מעלתה וחשיבותה, וכיצד היא פועלת.

סדר י"ג מידות

בפרשת כי תשא (שמות לג יז-כג) מסופר לאחר שהתרצה הקב"ה למחול על חטא העגל, וראה משה רבינו שזהו שעת רצון, ביקש משה רבינו 'הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ'. ועל כך השיבו הקב"ה: 'וַיֹּאמֶר אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ וְקָרָאתִי בְשֵׁם ה' לְפָנֶיךָ, וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם'. 'וַיֹּאמֶר לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי, כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי'. וגו'. 'וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ'.

ובהמשך שם (שמות לד ה-ז) נאמר: 'וַיֵּרֶד ה' בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם, וַיִּקְרָא בְשֵׁם ה'. וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא, ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת'. 'נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה, וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל  שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים'.

רש"י (שמות לג יט) מבאר את פירוש הפסוק 'אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ', ה' השיב למשה רבינו שהוא רוצה ללמדו סדר תפילה, לפי שמשה רבינו ביקש שיתכפר חטא העגל בזכות האבות, אך משה רבינו פחד שכשיגיע היום שיגמר זכות האבות שוב לא תהיה תקוה. והשיבו ה' שילמדו סדר בקשת רחמים אף אם תכלה זכות אבות, וכסדר זה שאתה רואה אותי מעוטף בטלית, וקורא י"ג מדות, תלמד את עם ישראל לעשות כן, ועל ידי שיזכירו לפני רחום וחנון אענה להם תמיד, כי רחמי לא כלים.

וביאר הט"ז (דברי דוד שם) כי כל דבר שבא אדם כגון זכות אבות יש לו שיעור וגבול עד כמה הוא יכול להועיל. אך ע"י י"ג מידות מתחבר ומקבל השפע מרחמי ה', וכיון שלהקב"ה אין שיעור וגבול גם לרחמיו אין שיעור וגבול, ולכן רחמיו אינם כלים, ולפיכך אין גבול לשפע שניתן לקבל ע"י אמירת הסדר הזה.

בגמרא (ר"ה יז:) נאמר: 'ויעבר ה' על פניו ויקרא' 'אמר רבי יוחנן אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח צבור, והראה לו למשה סדר תפלה. אמר לו 'כל זמן שישראל חוטאין יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם'. 'ה' ה" אני הוא קודם שיחטא האדם, ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה, 'אל רחום וחנון'. 'אמר רב יהודה ברית כרותה לשלש עשרה מדות שאינן חוזרות ריקם שנאמר הנה אנכי כרת ברית'.

הרי שכרת הקב"ה ברית עם ישראל, שבכל פעם שהם אומרים י"ג מידות תפילתם אינה שבה ריקם.

הזוהר הקדוש (אדרא רבה נשא קלא:) כותב שסגולת י"ג המידות לשבור ולבטל כל גזר דין רע שנגזר ח"ו על האדם.

המידות שבהן מוטל עלינו להדבק בבורא

הרמב"ם (מורה נבוכים ח"א פנ"ד, פנ"ט) ע"פ ביאור ספר העיקרים (מאמר ב פכ"ב) כותב, שמשה רבינו שאל את הבורא כיצד ניתן לתפוס את הפעולות ההפכיות של הבורא, למשל מצד אחד פוקד עון אבות ומאידך רחום. והשיבו הבורא שישנם חלקים שאין לנו כלים לתפוס ולקלוט בשכלנו הגשמי, 'כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי' כל עוד שאדם חי אינו יכול לקלוט הנהגות מסוימות ואין לו את הכלים להכילם ולהבינם. אולם י"ג מידות אלו ניתנו לנו שבהם יכולים להלל ולשבח את הבורא ולהתפלל לפניו. אך בשאר המידות אסור לפנות אליו, משום שאין לנו שייכות אליהם, לא דרכיו דרכינו ולא מחשבותיו מחשבותינו.

כך גם כאשר הבורא מצוה 'והלכת בדרכיו', אין הכוונה שאם ה' הוא קל קנא ונוקם, או פוקד עון אבות – אף אתה תהיה כך, משום שבמידות אלו אין לנו שמץ של השגה והבנה ואין לנו שום יכולת להתחבר אליהן, ורק בי"ג מידות אלו שניתנו לנו, בהם מצווים אנו לקיים את והלכת בדרכיו.

ובכך מסביר בעל העיקרים את הויכוח שהובא בגמרא (יומא סט:) האם יש לומר הקל הגדול הגיבור והנורא, כפי שאמר משה רבינו. ירמיהו ודניאל סברו שאסור לומר שבחים אלו, שהרי הנכרים מקרקרים בהיכלו איה גבורתו, הנכרים משתעבדים בבניו איה נוראותיו, ולכן אף שמשה רבינו אמרם והם ודאי נכונים, מכיון שלנו אין תפיסה והבנה בהם אסור לנו לשבח בהם את הבורא.

ואנשי כנסת הגדולה ביארו שכוונת משה רבינו היתה לשבח את הבורא הגיבור בכך שהוא שולט על כעסו ונותן ארך אפים לרשעים, כפי שאמרו חז"ל (אבות פ"ד מ"א): 'איזהו גבור הכובש את יצרו, שנאמר (משלי טז לב): 'טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר וּמֹשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר'. ונוראותיו הוא בכך שעם ישראל שורד מול כל האויבים המבקשים לכלותו תדיר. ואלו צדדים ב'הגיבור והנורא' ששיכים גם אלינו.

במילים אחרות, את חסדו של הבורא רואים בצורה מוחשית, כל אחד שלא סוגר את עיניו בכח רואה את הבריאה המופלאה והמורכבת שהבורא ברא עבורנו, את ההנהגה התמידית שהוא מחדש את הבריאה עבורנו בכל רגע, ואת ניסיו וחסדיו שבכל יום עמנו. ובמידות אלו יש לנו גם את הכלים והיכולת להדבק בו יתברך ולעשות אותם בצורה חיובית. אולם את הנהגת הגבורה והנהגת הנורא אין אנו רואים בחוש, ובעולם הזה רואים לא פעם צדיק ורע לו רשע וטוב לו, ואין לנו תפיסה בהנהגות אלו, ולכן אי אפשר לשבח את הבורא בהן.

ואף שלעיתים נדרשים אנו לאחוז במידת הקנאות, הכעס או הגבורה, הדבר בגדר שימוש חד פעמי בצורה מדודה כפי ההכרח אשר לא יגונה, ולא כמידה שבה אנחנו דבקים בה, ומתדמים לבורא.

ולכן סוברים הרמב"ם והעיקרים כל הדמות לבורא, התדבקות בבורא, ושבח שהותר לנו לשבח את הבורא הוא רק במסגרת י"ג מידות אלו. השל"ה (מסכת תמיד נר מצוה אות קז-קכ) הרחיב בדבריהם, וכתב שלדעתם אסור לומר את שיר היחוד כיון שהשבח חורג מהשבחים שסידרו לנו כנסת הגדולה במסגרת הנ"ל, והוא אינו רוצה להכניס ראשו בין ההרים האם ראוי לאומרו, אך הרוצה להרחיב ולהתחבר לשבחי הבורא עדיף שיאמר תהילים. [מנהג קהילות רבות לומר את שיר היחוד רק ביום כיפור שבו אנו דומים למלאכים, וביום שבו הוא נאמר במתינות וחרדת קודש].

תוכחת הקב"ה לאליהו הנביא

הרדב"ז (ח"ו סי' ב"א רצד) מבאר שכאשר אליהו הנביא אמר (מלכים א' יט י): 'קַנֹּא קִנֵּאתִי לַה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי וַיְבַקְשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ'. השיבו הבורא: (שם יא -יג): 'וַיֹּאמֶר צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי ה" וגו'. 'וַיֵּצֵא וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הַמְּעָרָה'. וביאר שהיה זה ההר ונקרת הצור שבו לימד השם את משה רבינו י"ג מידות של רחמים, להורות לאליהו הנביא שאין ראוי להשתמש במידה הקנאות. וכיון שראה הקב"ה שעדיין הוא מקנא אמר אין זה ראוי לעמוד בעולם, ולכן עלה בסערה השמימה והסתלק לעליונים. וכאמור שבעולם הזה אין כח להדבק בבורא רק ע"י י"ג מידות אלו.

כיצד הן פועלות

כעת נשוב לבאר כיצד הסדר של י"ג מידות שנמסר לנו פועלות, וכיצד מוטל עלינו לאומרם:

המהר"ל (באר הגולה באר הרביעי פי"ב) מבאר שהשם יתברך ביאר למשה רבינו שאין אפשרות להשיג את כבודו יתברך, ורק ע"י דבקות במידותיו מתדבק האדם בבורא במה שאפשר. ולכן הבורא נראה למשה כשהוא מתעטף בטלית כשליח ציבור, משום שעיטוף מבטא שהאדם מתרכז רק בתפילה בלי נטיה ימינה או שמאלה, וכך לימד הבורא את משה רבינו שהברית של י"ג מידות פועלת כאשר האדם מתרכז ומדבק במידות אלו, ובכך הוא דבק בבורא.

הראשית חכמה (שער הענוה פ"א אות יד) והשל"ה (כי תבוא תורה אור ב; עשרה מאמרות מאמר שביעי אות קצג) שאלו כיצד יתכן שיש ברית, והרי רואים אנו פעמים רבות שישראל אמרו את סדר י"ג מידות, והעון לא נמחק, והגזירה לא נתבטלה. וביארו בשם הגאונים שבגמרא (ר"ה יז:) נאמר 'כל זמן שישראל חוטאין יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם', ולא נאמר 'יאמרו כסדר הזה', משום שהברית היא רק כאשר האדם מקבל על עצמו להדמות לבורא ולנהוג במידות אלו.

האמרי בינה (דרוש ו לראש השנה) והקדושת לוי (ליקוטים ד"ה וזה הרמז ברש"י) כותבים כי הקב"ה נתעטף כשליח ציבור, לרמז שבסדר אמירת הי"ג מידות מוטל על האדם לבקש על כלל ישראל וצרות הכלל, ולא רק על צרותיו האישיות.

ובכך בעצם האמירה הוא כבר מקיים את מצות והלכת בדרכיו, ומיישם את י"ג המידות בפועל. ולכן מומלץ לנצל רגעים אלו כאשר שערי שמים נפתחים, לבקש דוקא על אדם שיש לו כעס והקפדה כלפיו, וכאשר מתגבר על כעסו ומתפלל לטובת אותו אדם, הרי הוא דומה לבוראו ביתר שאת במידות אלו שהוא נושא עון ופשע וחטא.

מעלת י"ג מידות

רבינו בחיי (כד הקמח כפורים ב) כותב: 'י"ג מדות שאנו נעזרים בהם בעתות התפלות וזמני הצרות, והם מורשה לקהלת יעקב, ואע"פ שלא ידענו לרצותו, שאין הדורות יודעין כח המדות, ואינן מרגישין היאך הן אדוקות במדת רחמים, מכל מקום מדות רחמיו יליצו בעדנו. כי כן הבטיח הקב"ה למשה בסיני, כל זמן שישראל חוטאים יעשו לפני כסדר הזה ואני אמחל להם. ודרשו רז"ל (ר"ה יז) ברית כרותה לי"ג מדות שאינן חוזרות ריקם שנאמר (שמות לד י) 'הִנֵּה אָנֹכִי כֹּרֵת בְּרִית'. והנה הם מפתח גדול לבקש מהם שערי רחמים בכל דור ודור הן ליחידים הן לרבים. ובזמן הזה בהיותנו בגלות ושיעבוד בין האומות ואין לנו כהן גדול לכפר על חטאתינו, ולא מזבח להקריב קרבן, ולא בית המקדש להתפלל שם, ולא נשאר לנו לפני ה' בלתי אם תפלתנו וי"ג מדות אלו'.

הלבוש (סי' תקפא) כותב שיש לומר קדיש תתקבל לאחר הסליחות, אף שאין אומרים קדיש תתקבל אלא לאחר שמונה עשרה, כיון שעיקר התפילה הוא י"ג מידות, והוא כנגד שמונה עשרה. ומבאר שלכן אומרים קודם הפסוקים והסליחות כנגד פסוקי דזמרה שיש להקדים לשמונה עשרה, ולאחריו אומרים תחנון כפי שעושים לאחר שמונה עשרה.

הכוונה

הברכי יוסף (או"ח סי' תקפא אות ד) כתב, שיש איסור להזכיר את י"ג המידות שלא בכוונה. והוסיף בספרו מורה באצבע (אות פז): 'בענית י"ג מדות יזהר לאומרם כהוגן בכוונה שלימה, כי רבו סודותיהם, והדברים עומדים ברומו של עולם'.

מנין המידות

יש שיטות רבות בקדמונים כיצד נמנו י"ג המידות, ונביא את שתי השיטות העיקריות:

שיטת רבינו תם (ר"ה יז: תוד"ה שלש): א. ה'. ב. ה'. ג. אל. ד. רחום. ה. וחנון. ו. ארך אפים. ז. ורב חסד. ח. ואמת. ט. נצר חסד לאלפים. י. נושא עון. יא. פשע. יב. וחטאה. יג. ונקה.

יש להוסיף שהרמב"ן (שמות לד ו-ז) מבאר שי"ג מידות חלוקים במהותם: 3 מידות הן שמות עצם של הבורא ה' ה' א-ל, ועשר תארים של מידות ופעולות שהבורא נוהג בהם, רחום וחנון וכו'.

שיטת האר"י והגר"א (שה"ש ד יג) ע"פ הזוהר (אדרא רבה נשא קלא:): א. אל. ב. רחום. ג. וחנון. ד. ארך. ה. אפים. ו. ורב חסד. ז. ואמת. ח. נצר חסד. ט. לאלפים. י. נושא עון. יא. פשע. יב. וחטאה. יג. ונקה.

פירושו

בפירוש י"ג המידות יש כמה פירושים בראשונים, והשתדלנו להביא את הדעה המוסכמת והמרכזית:

ה' [הראשון]: מרחם על האדם קודם שיחטא אף שגלוי לפניו שעומד לחטוא.

ה' [השני]: מרחם על האדם לאחר שיחטא ויעשה תשובה, ומקבלו כאילו לא חטא.

א-ל: פירוש 'אל' הוא חזק – והכוונה שהבורא בעל יכולת להטיב בכל מצב, ומשפיע טובות בקביעות כגון מזון לברואיו. [הבורא נוהג במידת הרחמים בחוזק ויציבות בצורה תמידית וקבועה].

י"א: כובש כעסו בחוזק ומרחם על החוטא.

רחום: מרחם שלא תבא צרה, אף שחטא האדם ולא שב, וצריך רחמים שלא תבא הצרה.

חנון: מוציא את האדם מהצרה במתנת חינם אף שאינו ראוי לכך.

ארך אפים: ממתין לחוטא בין צדיק ובין רשע שלא יענש מיד כדי שיוכל לשוב בתשובה. [לשיטת הזוהר שאלו ב' מידות, לצדיקים היא מידה אחת, ולרשעים היא מידה נוספת].

ורב חסד: מי שצריך זכויות השם מטה את הכף כלפי חסד.

ואמת: נאמן לשלם שכר טוב לעושי רצונו.

נוצר חסד לאלפים: שומר זכות אבות לאלפים דורות. [לשיטת הזוהר שאלו ב' מידות, עצם זכירת חסדי אבות היא מידה אחת, ועצם מה שזוכרו לאלפים דור, בעוד שעון אבות פוקדו רק לארבע דורות היא מידה נוספת שמידת החסד כפולה פי 500 ממידת הדין].

נשא עון: מוחל על עבירות שנעשו לתאבון.

ופשע: אף על עבירות שנעשו להכעיס.

וחטאה: מוחל על עבירות שנעשו בשוגג, ויש בכך תוספת לפי שנעשו לא מחמת תאוה, אלא מחוסר זהירות וזלזול, ואף האדם אינו מתחרט עליהם כל כך.

ונקה: מי שחוזר בתשובה הקב"ה מנקה את העבירה שלא ישאיר שום רושם.

בהרחבת הדברים ופירושים נוספים, מומלץ לעיין בשערי הימים הנוראים להגר"י טשזנר בקונטרס י"ג מידות, ובספר חננו ועננו להגר"י רפפורט.

כמו כן מומלץ מאד ללמוד בימים אלו את הפרק הראשון של הספק תומר דבורה, שבו הרמ"ק מפרט ומבאר כיצד נוכל לקיים הלכה למעשה והלכת בדרכיו כל אחת מהמידות הללו, ומה המידה מחייבת אותנו כלפי חברנו, ובפרט אותם אלו שחטאו כלפינו ויש לנו בצדק הקפדה עליהם.

אמירתו ביחיד

נחלקו הראשונים האם מותר לומר י"ג מידות ביחיד:

ראשונים רבים [רב נתן גאון (הו"ד בסדר רב עמרם גאון ח"ב סדר הל' תעניות אות נט; ובטור סי' תקסה); ר"י מגיאש (סי' קצג); רשב"א (ח"א סי' ריא); אור זרוע (ח"ב סי' תטז)] סוברים שאין לאומרו בלי מנין, וכפי שמצינו בגמרא שהקב"ה התעטף כשליח ציבור ואמר שיעשו כסדר הזה, ומשמע בציבור עם שליח ציבור. אך אם רוצה לאומרה ביחיד מותר דרך קריאה בתורה אך לא דרך בקשה ורחמים.

אך יש ראשונים [טור (סי' תקסה) רבינו יונה (הו"ד באבודרהם תפילת התעניות); תרומת הדשן (סי' ח) ודרכי משה (סי' תקסה) בשם מנהגים] שסוברים שאין כל איסור בדבר. אולם הט"ז (סק"ה) הבין שגם כוונתם שאין איסור אם קורא כקורא בתורה ולא דרך בקשה ורחמים, ובעצם אין מחלוקת למעשה.

ופסק השולחן הערוך (או"ח סי' תקסה סעיף ה) שאסור לאומרם ביחיד כיון שהוא דבר שבקדושה, אך מותר לקרוא את הפסוק כקורא בתורה. והוסיפו המגן אברהם (סק"ה) והמשנה ברורה (סקי"ב) שיש לאומרם בניגון של קריאה בתורה ובטעמים. האגרות משה (יו"ד ח"ג סי' כא ד"ה ובדבר) כתב, שאם אינו רגיל לקרוא בטעמים, יכול לומר בניגון אחר של לימוד תורה.

והנה אנחנו אומרים רק את התיבות של י"ג מידות עד תיבה 'ונקה', אולם הפסוק ממשיך 'לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל  שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים', ויש איסור לומר חצי פסוק בדרך קריאה בתורה, ולפיכך כתבו האחרונים [בן איש חי (תורה לשמה סי' מד); סידור היעב"ץ בשם השל"ה; אגרות משה (יו"ד ח"ג סי' כא ד"ה ובדבר)] שיחיד חייב להשלים את כל הפסוק כדרך קריאתו בתורה. [וראה בבן איש חי (רב פעלים ח"א או"ח סי' יא) שכותב טעם ליישב את היחידים המפסיקים ב'ונקה'].

רבי שלמה קלוגר (האלף לך שלמה או"ח סי' מד) והתהילה לדוד (סי' סו סק"ז) כתבו, שאף לשיטות שהוא דבר שבקדושה אין להפסיק באמצע קריאת שמע וברכותיה, לפי שאין שום חיוב על אדם לענות יחד עם הציבור י"ג מידות. ויתירה מכך כתב התהלה לדוד שעיקר הענין הוא שהש"ץ אומרה בציבור, ולא מה שהציבור גם עונים, שהרי כתוב בגמרא נאמר שהקב"ה התעטף כש"ץ וקרא י"ג המידות ואמר שיעשו לפני כסדר הזה, ומשמע שעיקר הענין הוא שהש"ץ יאמרה בציבור, ולא שהציבור יענה.

ובדומה כתב האגרות משה (או"ח ח"ג סי' פט) שאין חיוב על מי שכבר התפלל לענות, אך מנהג העולם לענות [שלא באמצע תפילה], ומסתבר שהטעם הוא שיש טובה לציבור שציבור גדול מצטרף יחד, ומועיל יותר, ולכן יפסיק מלימודו לענות ולזכות את הציבור, אך בלימוד ברבים לא יפסיקו לענות משום כך.

מה נחשב בציבור

הבן איש חי (תשא שנה א' אות ד; תורה לשמה סי' צו) כתב, שאם התחיל יחד עם הציבור, או שהתחיל רק את הוידוי ולא הרגיש שהציבור כבר אומר י"ג מידות, ובינתיים הציבור הספיק לגמור את י"ג מידות, נחשב חלק מהציבור, כיון שהוידוי הוא תחילת הי"ג מידות, וכל שהתחיל עם הציבור מותר לו להשלימם ביחיד. אולם בשבט הלוי (ח"ז סי' יב סק"א) כתב שאם הוא באמצע הוידוי והציבור הגיע לי"ג מידות, יפסיק את הוידוי ויאמר עמהם.

בלילה קודם חצות

המגן אברהם (סי' תקסה סק"ה) והמשנה ברורה (שם ס"ק יב) כתבו שיש איסור לאומרו בלילה קודם חצות מלבד ביום כיפור, שאז גם קודם חצות הוא עת רצון. אך האגרות משה (או"ח ח"ב סי' קה) כתב בעיר שהיה פחד ללכת ברחוב לאחר חצות, שאף שאין כח י"ג מידות קודם חצות, לא יבטלו את הסליחות, משום שהסליחות עצמם מעוררים את העם לתשובה, ואף ללא הסגולה של י"ג מידות יש כאן בקשה מהשם. אך לשנה הבאה ינסו למצאו פתרון מתאים.

סיכום

י"ג מידות הן מידותיו של הבורא שבהם יכולים אנו להתחבר אליו ולהדמות לו, ובמידות אלו אנחנו יכולים לתפוס את שלמותו וטובו, ולכן מותר לנו לשבח את הבורא רק במידות אלו, ומוטל עלינו להדמות לבורא במידות אלו. צורת אמירת י"ג המידות הוא בציבור בעת רצון [לאחר חצות הלילה או ביום כיפור] ובכוונה והבנת פירוש המילים, ומתוך קבלה על עצמנו להדמות לבורא במידות אלו. וכאשר אנו זוכים לעשות זאת בצורה השלמה יש לנו ברית כרותה שהשם סולח ומוחל לנו על עוונותינו, ועונה לבקשותינו.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *