שאלה:
נפסק ברמב"ם, הלכות ת"ת פ"ב ה"ד, מלמד תינוקות שהוא מניח את התינוקות ויוצא, או שהוא עושה מלאכה אחרת עימהן, או שהוא מתרשל בתלמודן–הרי הוא בכלל "ארור, עושה מלאכת ה'–רמייה".
אבקש לשאול: א. כמה פעמים צריך המלמד לעשות מלאכת ה' רמיה, שיהיה אסור להעסיקו?
ב. האם צריך לשלם למלמד שכר, כשעשה כך יום יום, שעה שעה?
ג. האם מגיע לו פיצויים?
ד. אם מבררים עליו ממקום אחר, מה צריך לומר?
תשובה:
שלום וברכה,
הרמב"ם דיבר למלמד שאם המלמד מזניח את עבודתו עושה מלאכת השם רמיה, וככל שמזניח יותר הרי זה יותר בכלל עושה מלאכת השם רמיה. הרמב"ם לא דיבר כלפי המעסיק. לגבי המעסיק זה בדיוק ככל עובד ומעביד כשהעובד מזניח את עבודתו מתי יכול לפטר אותו ומתי לא. אם רואה שחורג מעובד רגיל יכול לפטר אותו וכן לא לשלם לו על השעות שהתבטל, אבל אם לא חורג מעובד רגיל לא יכול לפטר אותו, אלא יכול רק להוכיח אותו שעושה את מלאכת השם רמיה.
פיצויים מגיע לכל עובד שפוטר וגם עובד שהתרשל חייב לשלם לו עבור התקופה שהועסק ולכן חייב המעסיק לשלם למלמד פיצויים.
אם מבררים עליו במקום אחר זה קשור ללשון הרע לתועלת שאם מתקיימים שבעת התנאים של החפץ חיים מותר לספר עליו.
בהצלחה.
