שאלה:
ידוע מחלוקת האוה"ח והחובת הלבבות אם אדם יכול להרע למי שלא נגזר עליו. האם אין בזה שיטה שלישית? לא זוכר מי ולא את הלשון אך העולה מן הדברים אם הבנתי אל נכון הוא כי רק יחידי-סגולה זוכים להשגחה-פרטית. יפול מצדך אלף ורבבה ממינך אליך לא יגש. לא יגרע מצדיק עיניו. רוב האנושות לא זוכה לכך אלא הם מונהגים בהנהגה טבעית ע"פ דרך הטבע. אדם שנמצא במקום סכנה או באוניה שטובעת וכדו' הוא יטבע יחד עם כולם למרות שעליו אישית לא נגזר. ולכאורה המסתכל על העולם נראה בהשקפה ראשונה כי שיטה זו אכן מבוססת על המציאות השטח. אם כי ניתן לסייג זאת ולומר כי אותו א' שלא נגזר עליו מיתה אך הוא איננו ראוי להנהגה שכזאת ימנעו בעדו לעלות על המטוס שעומד להתרסק וצ"ע.
תשובה:
כך שיטתו המחודשת של רבינו בחיי, אבל הוא דעת יחיד והתפיסה המקובלת שכל ישראל זוכים להשגחה פרטית.
ראה ברבינו בחיי פרשת וירא, שכתב: "וצריך שתשכיל, כי ההשגחה בעולם השפל במין האדם היא כללית ופרטית, ופסוק מלא הוא שמצינו גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני האדם לתת לאיש כדרכיו וגו', ובשאר בעלי חיים היא כללית לא פרטית, רק בכלל כדי לקיים המין, וההשגחה הפרטית שבמין האדם נחלקה לשני חלקים, השגתה בו לידע כל פרטי מעשיו ומחשבותיו, והשגחה בו להגן עליו ולהצילו מן המקרים, ההשגחה בו לידע כל פרטי מעשיו היא בכל אדם מישראל או מן האומות, כענין שכתוב תהלים לג היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם ההשגחה בו להצילו מן המקרים, אין זה ככל אדם אפילו בישראל, כי אם כצדיקים שבהם שהקב"ה מציל את הצדיקים מן המקרים ששאר בני אדם נמסרים בידם ולא יעזוב את חסידיו, ולא יגרע מהם עשו אלא השגחתו בצדיק תמיד לא תפרד ממנו כלל, וזה לשון כי ידעתיו שההשגחה בו ובשאר הצדיקים להצילם ממקרי בני האדם".
