שלוות נפשו של הבוטח

שאלה:

החובת הלבבות מרבה לדבר על כך שהבוטח בהשם מגיע לשלוות הנפש. לא זכיתי להבין איך בדיוק זה עובד. הרי גם אם אבטח שהבורא אוהב אותי ורוצה בטובתי והוא טוב ומטיב וכל דעביד רחמנא לטב עביד וכאשר ייסר איש את בנו ה' אלוקיך מיסרך וכו' האדם מטבעו עדיין מפחד מכאב. הידע לא פותר את זה. גם אדם שזקוק לניתוח הוא יעשה הרבה חקירות ודרישות על הניתוח ועל אחוזי ההצלחה ועל הרופאים ובתי החולים עד שיגיע לרופא הכי מומחה וישלם לו טבין ותקילין ואם יש לו קשרים הוא יפעיל אותם להקדים את הניתוח ולאחר מכן הוא גם יודה לו מקרב לב אך עם כל זאת הוא ילך מתוח בחששות כבדים מהטיפול מההתאוששות מההחלמה ומהכאב שסובב סביב כל זה. למרות שהוא יודע שזה לטובתו והרופא יעשה את המירב ובשיא העדינות ובמינימום כאב זה עדיין לא יפחית מהדאגה והפחד.

תשובה:

שלום וברכה

הטבע הזה שאתה אומר הוא באופן שהאדם אכן יודע שהוא עומד לסבול… הבטחון בה' בזמנים כתיקונם הוא להסיר את הדאגה ממה יהיה, אין לפניך כל קושי, למה אתה דואג מה תאכל שבוע הבא? היום יש אוכל? הכל טוב? מי שנתן עד היום יתן גם הלאה…

 

רק רוצה להוסיף עוד נקודה, שבאמת ישנה דרגה גבוהה מאוד של ביטחון שמלמדים אותנו רבותינו הקדושים שהיא אכן דרגה גבוה מאוד, ובה אכן שלוות הנפש היא דווקא מהות הביטחון הביטחון הזה הוא בכך שבאמת לא ינזקו משום דבר מכיוון שהולכים עם ביטחון מוחלט בה' ויש סיפורים רבים על גדולי ישראל שאחזו בהנהגה זו וניצלו מכל רע ומכל פגע ומשחית. בודאי שאין בכוחתינו לחדש כאלו דברים. לכן אני אביא מקורות ותוכל להעמיק בהם. בספר נפש החיים שער ב' "לכן בעת קריעת ים סוף אמר הוא ית' למשה: "מה תצעק אלי, דבר אל בני ישראל ויסעו" – ר"ל [רצונו לומר]: דבדידהו תליא מלתא [שבהם תלוי הדבר], שאם המה יהיו בתוקף האמונה והבטחון, ויסעו הלוך ונסוע אל הים, סמוך לבם לא יירא, מעוצם בטחונם שודאי יקרע לפניהם – אז יגרמו עי"ז [על ידי זה] התעוררות למעלה שיעשה להם הנס ויקרע לפניהם" ומבו' כאן להדיא שעל ידי תוקף האמונה והביטחון לא ינזקו ישראל אף כשיכנסו לים סוף. ודברים יסודים ונפלאים בכך מובאים ברמב"ן [ויקרא כט] כי בזמן שעם ישראל מתנהג כראו אכן לא יהיו מתחת לטבע לא בשום דבר ולא יהיה בהם כל מחלה ולא יצטרכו גם לדרוש ברופאים ומביא לכך הוכחות רבות מדברי חז"ל. ויש הנהגה שמונח האדם לקרי הטבעים ואז ניתנה לרופא רשות לרפאות ויש הנהנגה גבוה שבוטח על ה' לבדו כי הוא רופא כל בשר וכשה' רוצה בו אין לו צורך ברופא וכל כדו' וזו היא באמת שלוות הנפש המוחלטת שיודע האדם שלא יארע לו כל רע כי הוא דבוק בה' "והכלל כי בהיות ישראל שלמים והם רבים לא יתנהג ענינם בטבע כלל לא בגופם ולא בארצם לא בכללם ולא ביחיד מהם כי יברך השם לחמם ומימם ויסיר מחלה מקרבם עד שלא יצטרכו לרופא ולהשתמר בדרך מדרכי הרפואות כלל כמו שאמר (שמות טו כו) כי אני ה' רופאך וכן היו הצדיקים עושים בזמן הנבואה גם כי יקרם עון שיחלו לא ידרשו ברופאים רק בנביאים כענין חזקיהו בחלותו (מ"ב כ ב ג) ואמר הכתוב (דהי"ב טז יב) גם בחליו לא דרש את ה' כי ברופאים ואילו היה דבר הרופאים נהוג בהם מה טעם שיזכיר הרופאים אין האשם רק בעבור שלא דרש השם אבל הוא כאשר יאמר אדם לא אכל פלוני מצה בחג המצות כי אם חמץ אבל הדורש השם בנביא לא ידרוש ברופאים ומה חלק לרופאים בבית עושי רצון השם אחר שהבטיח (שמות כג כה) וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך והרופאים אין מעשיהם רק על המאכל והמשקה להזהיר ממנו ולצוות עליו וכך אמרו (ברכות סד) כל עשרין ותרתין שנין דמלך רבה רב יוסף אפילו אומנא לביתיה לא קרא והמשל להם (במדב"ר ט ג) תרעא דלא פתיח למצותא פתיח לאסיא והוא מאמרם (ברכות ס) שאין דרכם של בני אדם ברפואות אלא שנהגו שאילו לא היה דרכם ברפואות יחלה האדם כפי אשר יהיה עליו עונש חטאו ויתרפא ברצון ה' אבל הם נהגו ברפואות והשם הניחם למקרי הטבעים וזו היא כונתם באמרם (שם) ורפא ירפא מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאות לא אמרו שנתנה רשות לחולה להתרפאות אלא כיון שחלה החולה ובא להתרפאות כי נהג ברפואות והוא לא היה מעדת השם שחלקם בחיים אין לרופא לאסור עצמו מרפואתו לא מפני חשש שמא ימות בידו אחרי שהוא בקי במלאכה ההיא ולא בעבור שיאמר כי השם לבדו הוא רופא כל בשר שכבר נהגו ועל כן האנשים הנצים שהכו זה את זה באבן או באגרוף (שמות כא יח) יש על המכה תשלומי הרפואה כי התורה לא תסמוך דיניה על הנסים כאשר אמרה (דברים טו יא) כי לא יחדל אביון מקרב הארץ מדעתו שכן יהיה אבל ברצות השם דרכי איש אין לו עסק ברופאים"

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל